ההפגנות הגדולות בהיסטוריה של ישראל לא הסיטו את ממשלת נתניהו ממסלולה. חוק הווד״לים, דו״ח טרכטנברג וסרבנות יהירה להיענות אפילו לדרישות הפעוטות ביותר שעלו מהמחאה ההמונית בקיץ החולף, המחישו היטב עד כמה הממשלה נחושה לדבוק בתפקידה כקבלן הביצוע הפוליטי של ההון הגדול בישראל.

הכוח של העבודה המאורגנת יכול היה כבר מזמן לשנות את התמונה. מתחילת שנת 2011 הבטיח עיני שהסתדרות העובדים תפעיל את כל הכוח במאבק נגד יוקר המחייה ועושק העובדים. במהלך הקיץ כשהמונים הציפו את הרחובות במחאה, עיני הבטיח כי ההסתדרות תתגייס במלוא העוצמה בתוך ימים ספורים, אך היא לא הובילה יותר ממחאה סמלית, תוך שעיני מכריז כי דרישות התנועה אינן ריאליות.

רק אחרי שהמחאה ההמונית לא הצליחה להתקדם וגוועה, הכריזה ההסתדרות בשעה טובה ב־11 באוקטובר על סכסוך עבודה כללי במשק. ההסתדרות, כארגון העובדים הגדול בישראל, הייתה צריכה להיענות להצעת ארגון כוח לעובדים לכנס מטה מאבק רחב. מטה כזה יכול היה ללכד לפעולה עוצמתית, בין היתר, גם את מרד הרופאים המתמחים ושביתת הסגל האקדמי הזוטר ופעולות המחאה של הסטודנטים. הוא היה יכול לצקת תוכן ממשי ליוזמת "שביתת העם" שתכננו פעילים חברתיים ל־1 בנובמבר.

אולם ראשי ההסתדרות המתינו עד לאובדן המומנטום והודיעו על שביתה כללית בנפרד. עיני אף הכריז שדרישתה היחידה של ההסתדרות היא לצמצם את היקף ההעסקה הקבלנית במשק, או במילים אחרות שההסתדרות, חרף ההבטחות, אינה מאמצת את שאר דרישות מחאת יוקר המחייה.

קמפיין ההסתדרות למען עובדי הקבלן

בשנים האחרונות, נוכח התעצמות היקף ההעסקה הקבלנית והמחאה המתגברת נגדה, כמו גם התאגדויות ראשונות של עובדי קבלן בין השאר בארגון כוח לעובדים, החלו בהסתדרות לבחון כיצד ניתן לרכך את הנזקים.

כבר לפני קרוב לשש שנים אמר עיני כי "השביתה הסולידארית הבאה, אם תהיה, תהיה עם עובדי הקבלן" (13.03.2007, "בחצי היום", רשת ב'). כנראה שעבור עיני, עם משכורת חודשית של כ־35,000 שקל, יוקר המחייה וכך גם העוני וההשפלה של עובדי הקבלן הם עניינים מרוחקים, שניתן להשלים עם קיומם לאורך שנים ללא מאבק רציני. אך הלחץ הגובר בשורות ההסתדרות ומחאת יוקר המחייה, דחפו את ההסתדרות לפעול.

עיני הסביר עם כניסתו לתפקיד ב־2006 כי "ההסתדרות טעתה כשלא הסכימה שלמעסיקים בסקטור הציבורי תהיה גמישות ניהולית, אשר תתבטא ביכולת לפטר עובדים," וכתוצאה מכך, לטענתו "המעסיקים עקפו את ההסתדרות וקלטו עובדים שלא במסגרת ההסכם הקיבוצי". ההסבר של עיני לריבוי המטורף של עובדי הקבלן והעובדים בחוזים אישיים תחת המגזר הציבורי הוא שההסתדרות עוד לא התקפלה מספיק!

באתר ההסתדרות נכתב לרגל קמפיין עובדי הקבלן כי משרד האוצר "מתנגד להעסקה ישירה של עובדי הקבלן גם אם ההסתדרות תסכים ל'גמישות ניהולית'... האידיאולוגיה של פקידי האוצר היא דת ההפרטה ובין היתר הפרטת העבודה... זו האידיאולוגיה הקפיטליסטית הניאו־ליברלית הקיצונית ביותר שרואה לנגד עיניה רק עלויות ולא בני אדם. המחאה החברתית בישראל ובעולם הוכיחה כי אזרחי ישראל והן צעירים בעולם מאסו בהשקפת עולם זו".

דיבורים לחוד, מעשים לחוד

אולם ראשי ההסתדרות לא באמת נכונים למאבק נחוש מול הממשלה ובעלי ההון, כפי שרבים בשורות ההסתדרות היו מעוניינים לראות, ולא רק סביב סוגיית עובדי הקבלן. שאיפה זו השתקפה במאבקי העו״סיות, האחיות ועובדי הרכבת, וגם בכינוס הוועדים שזימן עיני לקראת השביתה הכללית במשק. אך הנהגת ההסתדרות תמרנה לאורך השנה האחרונה כדי להימנע מכך ככל האפשר, ובמיוחד מאפשרות שעימות כזה יתקיים כחלק ממאבק המוני.

בסופו של דבר ולראשונה מזה למעלה מחמש שנים, הכריז עיני על שביתה כללית, ואף "ללא הגבלת זמן"! האמירה הבומבסטית נועדה בעיקר לכסות על חולשת המהלך.

הנהגת ההסתדרות לא טרחה לגייס את השטח ולהכינו למאבק ממושך ובלתי מתפשר, שיהיה מוכן לעמוד בכל הלחצים ומול הסתה פראית. אפילו הפגנה אחת לא אורגנה לגיבוי המהלך. למרות הדיבורים שנועדו לטעת רושם של רעידת־אדמה, המהלך המתוכנן כוון רק להפעלת צופר־אוויר. עיני כמעט התחנן שבית הדין לעבודה ירסן את השביתה כשהדגיש כי "רק בית הדין יכול לעצור את השביתה".

בית הדין לעבודה פוגע בזכות השביתה

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, בעוד פסיקה אנטי־דמוקרטית טיפוסית, הוציאה צווי המניעה שהגבילו את השביתה הכללית של ה־7 בנובמבר למחאה סמלית בין השעות שש עד עשר בבוקר בלבד (מדובר בכמעט "העתק־הדבק" מהצעד שקבר את "אם כל השביתות" ב־03.11.2003).

הפסיקה ניתנה לאחר שהממונה על התקציבים באוצר לא התחייב לדבר מלבד להסכים לדון על קליטת 23,000 עובדי קבלן, כלומר לסרב מראש לדון על קליטת כ־90% מכלל עובדי הקבלן בשירות המדינה והרשויות המקומיות.

גם אחרי עשורים של פגיעה דרמטית בעובדים מצד המדינה, וגם אחרי שההסתדרות הלכה "לפי הספר" ונתנה התראה של חודש מראש, עדיין נאסר עליה להפעיל כוח נגד תנאי העבדות המודרנית שכופים באוצר ובממשלה!

ראשי ההסתדרות הסכימו בשתיקה

מתחילת השנה שימש בית הדין כבלם אגרסיווי של מאבקי העובדים תוך שימוש בפסיקות אנטי־דמוקרטיות בעליל, ששיאן באיסור על התפטרות הרופאים המתמחים. רבים מהמתמחים, שחשו שאין להם יותר מה להפסיד, הודיעו כי לא יתייצבו לעבודה גם אם בית־הדין יתעקש להמשיך לשלול מהם את החירות להתפטר. זמן מה לפניהם הדגימו עובדי הרכבת, שחשו חזקים מספיק, שניתן לעיתים להפר צווים אנטי־דמוקרטיים ולרוקן אותם מתוכן.

מובן שהחלטה להפר פסיקות או צווים פוגעניים ואנטי־דמוקרטיים אינה עניין של מה בכך, במיוחד בהתחשב בקנסות ובתביעות המשפטיות שהיא עלולה לגרור. בכל מקרה לגופו הדבר תלוי ביחסי הכוחות ובביטחון של העובדים. אלא שעיני ועמיתיו לא השמיעו אפילו ציוץ של מחאה על צווי המניעה ולא הודיעו על אף צעד להמשך המאבק.

לאורך השבועות הבאים נציגי ההסתדרות פשוט ביקשו מבית הדין ארכה נוספת למו״מ, כאשר ההישג היחידי עד כה היה קליטתם של 200 עובדי ההוסטלים לניצולי השואה.

אפשר להיאבק ולנצח

מול שביתה כללית נחושה באמת במשק, ידי המדינה ובעלי ההון כבולות. כל שביתה כללית מדגימה כיצד ללא מעמד העובדים שום דבר בחברה הקפיטליסטית לא זז. למעשה, שיתוק המשק טומן בחובו בסופו של דבר פוטנציאל מהפכני, מכיוון שעם ההכרה והנחישות הנדרשת הוא רומז כיצד לעבודה המאורגנת יש את הכוח להפקיע את השליטה במדינה ובחברה מידי בעלי ההון וקבלני הביצוע הפוליטיים שלהם.

כמובן שלא צריך להסיק מכך שכל שביתה כללית, בכל סוגיה שהיא, מנצחת אוטומטית עקב חוסר האונים של הטייקונים והממשלה שלהם. מספיק להיזכר בשביתות הגדולות והאימפוטנטיות שהובילה ההסתדרות בתקופת פרץ או להעיף מבט לעבר ריבוי השביתות הכלליות ביוון שטרם הצליחו לבלום את תוכניות הצנע, כדי לראות שבמצבים מסויימים נדרש הרבה יותר מכך.

שביתה כללית צריכה להיות צעד אסטרטגי במסגרת מאבק רציני שכולל צעדים נוספים, כמו לדוגמא תכנון סידרה של שביתות, הפגנות וצעדות המוניות. מלבד מיקסום האפקט של השביתה, יש להיערך תמיד לאפשרות שתידרש הפעלת כוח רבה יותר כדי להכריע את הכף.

צעדים כאלה יכולים להכריח גם את ממשלת נתניהו להתקפל ולהיענות לדרישות רחבות בהרבה מהפשרנות שמציע עיני. חיסול אמיתי של העסקה קבלנית, העלאת שכר המינימום, תוספת יוקר רוחבית, פיקוח מחירים, העלאת מיסים על ההון, ביטול הפרטות ועוד. הדבר בהחלט ריאלי וכך צריכה לפעול ההסתדרות.

דרושה הסתדרות לוחמת ודמוקרטית

בהשפעת המשבר העולמי וההידרדרות בתנאי המחייה, בכל העולם מתעוררים מאבקים רבי־עוצמה, עם דוגמאות מהפכניות ברחבי המזרח התיכון. מעמד עובדים בארצות השונות מתחיל לאבד סובלנות לשיתופי־הפעולה הרקובים של מנהיגי איגודים פרו־קפיטליסטיים עם ההתקפות מצד בעלי ההון והממשלות. המגמה הזאת מתגברת גם בעבודה המאורגנת בישראל, כפי שהדגימו מאבק העובדות הסוציאליות ומאבק הרופאים המתמחים, שבשני המקרים מרדו בהסכמי בגידה שנכפו עליהם. המגמה הזאת מסוגלת לעורר גם בתוך ההסתדרות כוחות פנימיים חזקים של שינוי.

בשורות ארגוני העובדים בולט הביטחון לצאת למאבק להגנה מפני ההעסקה הקבלנית, יוקר המחייה, ההפרטה, איומי הפיטורים בעקבות המשבר העולמי, ושלל הגזרות וההתקפות על מעמד העובדים. נעדרת ההנהגה הדרושה להובלת המאבק.

הבחירות להנהגת ההסתדרות ב־2012, למרות תנאיהן המחמירים, הן הזדמנות. כוחות כמו תנועת "עתידנו" באיגוד העובדים הסוציאליים יחד עם קבוצות עובדים אחרות בהסתדרות, בסיוע ארגונים תומכים המחויבים לחיזוק ההסתדרות והפיכתה לארגון לוחם ודמוקרטי באמת, מסוגלים וצריכים להקים סיעה לוחמת שתיאבק על הנהגת ההסתדרות, תדרוש רפורמות דמוקרטיות כדי להבטיח ייצוג הולם ותתחיל כבר עכשיו להתוות דרך פעולה אפקטיווית להסתדרות העובדים.

■ מאבק למיגור ההעסקה הקבלנית במשק ומעבר להעסקה ישירה בכל מקומות העבודה. קמפיין מאסיווי לאיגוד עובדי קבלן בכל הענפים, כולל מהגרי עבודה

■ להיאבק נגד הגבלת זכות השביתה והשימוש בצווי המניעה, כמו גם צעדי החקיקה האנטי־דמוקרטיים בישראל

■ כן לשביתת אזהרה כללית בת יממה בליווי הפגנות, כיריית פתיחה לשלב חדש במאבק נגד ההעסקה הקבלנית, יוקר המחייה ושאר גזרות ממשלת ההון הגזענית

■ סוף להנחתת הסכמים — חתימת כל הסכם תותנה באישור בהצבעה על־ידי העובדים. אפשרות להליך הדחה בכל עת של נציגים שלא מילאו תפקידם נאמנה. משכורותיהם של בעלי תפקידים בשכר בהסתדרות, כולל יו״ר ההסתדרות, לא יעלו על השכר הממוצע במשק

■ בניית סיעה חדשה בהסתדרות שתציע לנצל באמת את מלוא כוחה של ההסתדרות להגנת העובדים וליישם רפורמות דמוקרטיות בארגון במטרה להבטיח ייצוג הולם ולמנוע מכירת מאבקים

■ לפעול להקמת מפלגה רחבה של העבודה המאורגנת שתלכד ותוביל את מאבקי העובדים והמאבקים החברתיים