ההערכה המרכזית היא כי היעדרותם של שלושת הנערים הלומדים בישיבות בהתנחלויות היא תוצאה של אירוע חטיפת בני־ערובה על רקע לאומני לצורכי מיקוח במטרה להביא לשחרור אסירים פלסטינים הכלואים בבתי־הכלא הישראליים. הערכה זו עדיין לא התבררה סופית, אך אם כך הדברים בהחלט מדובר בפעולה הרסנית שתנועת מאבק סוציאליסטי מגנה באופן חד־משמעי. עם זאת, יש להדגיש גם כי האחריות הראשית ליצירת התנאים שבהם פעולות מהסוג הזה מתבצעות היא של ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו, הממשיכה בקידום צעדי תבערה והסלמה של הסכסוך הלאומי, בראש ובראשונה באמצעות המשך הכיבוש והבנייה בהתנחלויות.

באירוע סולידריות שנערך בשבת (14.6) בפ׳ורדיס עם נפגעי פשעי "תג מחיר" קיימו מאות המשתתפים, יהודים וערבים, דקת דומייה להזדהות עם הנערים החטופים. השחקן משה איבגי שהשתתף באירוע אמר כי "ביום כזה אנחנו דווקא צריכים להגביר את הסולידריות [בין יהודים וערבים]".

אם חיפשה ממשלת נתניהו הזדמנות שתאפשר לה לבעוט לשוליים, לפחות לבינתיים, כל ביקורת על האופן בו מדיניות הכיבוש וההתנחלויות שלה מוסיפה דלק לסכסוך הלאומי וחוסמת כל אופק לשלום, כמו גם כל ביקורת על התקפותיה המתמשכות על העובדים והעניים בישראל עצמה, הרי שאירוע החטיפה הטרגי נהפך עבורה להזדמנות כזו.

ממשלת נתניהו משתמשת באירוע לצורכיה הפוליטיים הן בניסיון להסוות עצמה כמי שדואגת לכאורה לביטחון ולשלום הציבור הישראלי, הן בניסיון לפרוץ את הבידוד הבינלאומי בו היא נתונה ולערער את "הסכם הפיוס" בין הפת״ח לחמאס, והן כדי לגייס גיבוי ציבורי לפעולות צבאיות.

אין זה סוד שהפעולות כוללות מאמץ צבאי "לסגור חשבונות" פוליטיים עם החמאס, בד־בבד עם הכבדת צעדי הדיכוי נגד הציבור הפלסטיני בגדה המערבית, שעליו הוטל כעת סגר צבאי. העיר חברון, בת כרבע מיליון תושבים, כותרה — במקרים שבהם נערכים בשטח ישראל חיפושים אחר נעדרים שקיים חשש לחייהם, ממשלת ישראל לא מרשה לעצמה לנקוט צעדים כאלה של ענישה קולקטיבית ופגיעה ברוטלית בשגרת החיים של ציבור כה גדול. עשרות תושבים פלסטינים בגדה, ובהם חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית, נעצרו בפשיטות צבאיות במסגרת המבצע הצבאי "שובו אחים" (בתואנה שמדובר בפעילים שמזוהים ברובם עם חמאס).

בין אם הארגון העומד מאחורי החטיפה הוא אכן החמאס, כפי שטוען נתניהו, ובין אם לאו, הרי שאותו ארגון משמש "פרטנר" מצוין עבור ממשלתו של נתניהו במה שעשוי להוביל כעת גם לסבב של הסלמה חריפה יותר בסכסוך הישראלי־פלסטיני. מאז הוכרז "הסכם הפיוס" בין הפת״ח לחמאס, ובייחוד מאז הוקמה ממשלת המעבר הפלסטינית, פעלה ממשלת נתניהו לקידום הסלמה מסוימת במתיחות ובעימות בין ישראל לרשות הפלסטינית ולחמאס. היא עשתה זאת למשל באמצעות המשך הרחבת הבנייה החד־צדדית בהתנחלויות בנוסף לשורת תקיפות והתנקשויות מהאוויר בשטח רצועת עזה, כמו ניסיון ההתנקשות שהרג בשבת (14.6) ילד בן שבע, עלי אל־עאוור. ראוי להדגיש את העובדה כי התקיפות שביצעה ישראל ברצועה, ובפרט ההתנקשות שבוצעה פחות מיממה לפני אירוע החטיפה, נערכו דווקא לאחר שמאז סבב ההסלמה של מרץ האחרון נרשמה ירידה חדה בירי הרקטות שמבצעות מיליציות סלפיות ואחרות לעבר יישובים ישראליים בדרום, ובחודש מאי כולו נרשמו שתי נפילות בלבד בשטח ישראל — המספר הנמוך ביותר מאז נובמבר.

הטלת האחריות

נתניהו מיהר להטיל את מלוא האחריות לאירוע החטיפה בו־זמנית הן על החמאס, שלטענתו אחראי לחטיפה, והן על הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו־מאזן), מכיוון שלטענתו החוטפים יצאו משטח שבשליטת הרשות הפלסטינית. בכך מנסה נתניהו למנף את האירוע לחיזוק מאמציו, הכושלים עד כה, לבידודה הבינלאומי של ממשלת המעבר הפלסטינית. מאחורי הקלעים של ההתלהמות המלחמתית נמשך שיתוף־פעולה ביטחוני הדוק בין ישראל לרשות הפלסטינית, ששולטת במובלעות אוטונומיות זעירות תחת השליטה הישראלית בשטח. השטח שממנו ככל הנראה נחטפו הנערים מוגדר כשטח C, תחת כיבוש צבאי ישיר, "בשליטה אזרחית וביטחונית מלאה" של ישראל. אך מעבר לכך, האחריות הראשית למצב שבו התפתח המשבר הנוכחי, למציאות בשטח שבה קיימת קרקע פורייה לצמיחת תחושות נקם ואף לפעולות הרסניות מהסוג הזה, נופלת כאמור דווקא על ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו, שגינוייה לאירוע החטיפה האחרון אינם חפים מצביעות.

שר הכלכלה נפתלי בנט אמר כי "חטיפת ילדים בכיתה י״א זה שיא השפל המוסרי". אלא שבשירות מפעל ההתנחלויות שלו נעצרו רק בחודש שעבר ארבע ילדות פלסטיניות בגדה המערבית שהואשמו בכך שאכלו דובדבנים מעץ "של מתנחלים". בבתי הכלא הישראליים נמצאים כמאתיים אסירים פלסטינים קטינים, מהם 27 ילדים מתחת לגיל 16. במהלך חודש מאי נעצרו בפשיטות צבאיות בגדה המערבית 370 תושבים פלסטינים, ומספר העצירים המינהליים והאסירים הפלסטינים המסווגים כביטחוניים עומד על כ־5,300. זהו המספר הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2011, ערב "עסקת שליט".

ברקע נמשכת כבר קרוב לחודשיים שביתת הרעב של כמאה עצירים מינהליים פלסטינים, שחלקם כלואים שנים ללא משפט ומבלי שיידעו במה הם נאשמים. הם דורשים לעמוד למשפט או להשתחרר, ומרביתם מאושפזים כעת במצב קשה בבתי־החולים.

המעצרים והמאסרים ההמוניים מצטרפים לשורה של התקפות יומיומיות על התושבים הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ומצור בגדה המערבית וברצועת עזה. מאז השנה שעברה נרשמה עלייה ברורה במספר ההרוגים הפלסטינים מירי באש חיה בגדה המערבית. חודש בלבד חלף מאז נורו למוות באש חיה שני הנערים הפלסטינים בביתוניא. משפחות באזורים שונים בגדה סובלות מתקיפות מצד מתנחלים (כולל פיגועי "תג מחיר") ומצד כוחות צבא, וברצועת עזה, שרוב תושביה ילדים ונוער, מתווספת למצוקות שיוצר המצור גם אימת ההפצצות.

מדיניות זו, שאינה אלא טרור מדינתי נגד אוכלוסייה אזרחית, מעוררת באופן בלתי נמנע תחושות זעם, תסכול ונקם. אין זה סוד שעל הרקע הזה גוברת המוטיבציה בקרב מיליציות פלסטיניות לחטוף חיילים או אזרחים ישראלים בניסיון לשחרר אסירי סכסוך. לטענת שר הביטחון משה יעלון נרשמו מאז תחילת השנה שעברה עשרות ניסיונות חטיפה. בהיעדר אופק לסיום הכיבוש מסוגלות פעולות מהסוג הזה לגייס תמיכה מצד חלקים בציבור הפלסטיני בשטחים. בתורן פעולות אלו אינן מביאות בסופו של יום לירידה אמיתית במספר האסירים הפלסטינים הכלואים בבתי־הכלא הישראליים והן גוררות למעשה התקפות קשות נוספות, כענישה קולקטיבית, על הציבור הפלסטיני בשטחים הכבושים.

להיאבק לקטיעת המעגל האכזרי

המעגל האכזרי הזה ייפסק רק עם סיום הכיבוש והדיכוי הלאומי של הפלסטינים, והשגת פתרון מדיני אמיתי לסכסוך.

בישראל דרושה מחאה רחבה, שתכלול את הציבור משני צדי השסע הלאומי, נגד השימוש הציני שעושה ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו באירוע החטיפה לצורך הסלמה בסכסוך, נגד הענישה הקולקטיבית והמתקפה הצבאית על התושבים הפלסטינים בשטחים, נגד המשך הכיבוש וההתנחלויות ולמען שלום. בכלל זה נחוצה מחאה נגד כוונת הממשלה לדכא את שביתת הרעב של העצירים המינהליים באמצעות הזנה בכפייה, שההסתדרות הרפואית הגדירה כצורה של עינויים — הגיע הזמן לשים סוף גם למדיניות של כליאה בלא משפט, בלא הצגת אישומים וללא הגבלת זמן.

במקביל, סוציאליסטים מתנגדים לדרכי מאבק שכוללות פגיעה בחפים מפשע ופעולות טרור, אך זוהי זכותם המלאה של פלסטינים בשטחים להיאבק כדי להשתחרר מהכיבוש ולהגן על עצמם מפני תוקפנות צבאית, ובכלל זה אף באופן חמוש במידת הצורך. אולם בניגוד לפעולות של מיליציות חשאיות שונות — שמביאות פעמים רבות וגם כעת דווקא לחיזוק התמיכה בקרב הציבור הישראלי בפעולות נקם ולתגובות חריפות של דיכוי צבאי שאותם ארגונים כלל אינם מסוגלים לבלום — נחוצה חזרה לנתיב של מחאה ומאבק שיערבו את הציבור הרחב ביותר ויתארגנו באופן דמוקרטי.

לבסוף, השגת פתרון מדיני אמיתי לסכסוך הלאומי מצריכה גם מאבק למדינה פלסטינית עצמאית, סוציאליסטית, דמוקרטית ושוות־זכויות לצד ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, עם שוויון זכויות מלא למיעוטים, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.