פיצוי עכשיו! לא לכפיית בחירה בין בריאות לפרנסה
קחו מהטייקונים, לא מעובדי המגזר הציבורי!
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
ארבע שנים למאבק באל־עראקיב
במקום מיגון ופיצוי, צווי הריסה וגירוש
על רקע המלחמה וההסלמה הביטחונית, הכפר הבדואי אל־עראקיב בנגב נהרס עד היסוד בפעם ה־70

הדפסה

ב־17 ביולי, בעיצומו של סבב המלחמה האחרון בעזה ותחת ירי הרקטות על יישובי הדרום, קיבלו תושבי הכפר הבדואי אל־עראקיב צו גירוש ובו דרישה לפינוי כל רכושם מאדמות הכפר שנהרס כחודש לפני כן בפעם ה־70 על ידי המדינה.

תושבי הכפר, שהעבירו את כל תקופת המלחמה האחרונה במתחם בית הקברות של הכפר ההרוס, ללא חיבור לתשתיות, ללא קורת גג וללא שום מיגון בסיסי מאיום הרקטות, מתארים מציאות בלתי אפשרית: "מצד אחד אנחנו אזרחי המדינה, אך מצד שני המדינה מסרבת למגן אותנו בממ״דים מפני הטילים...אנחנו לא יודעים לאן ללכת בזמן שיורים טילים וגם אזעקות אין לנו", מסביר עזיז אלטורי תושב הכפר שביתו נהרס לאחרונה, "אנחנו חיים בישראל עוד לפני קום המדינה, וכל הזמן באים ומפנים אותנו מהבתים, הורסים אותם ומשפילים אותנו. אני ורוב המשפחות כאן, חיים וישנים כיום מתחת לעצים ללא חשמל, מים, מזגנים — כלום".

שבעים הריסות בארבע שנים

הכפר ששוכן צפונית לבאר שבע, היה קיים עוד לפני 1948 אך מעולם לא זכה להכרה מצד המדינה. מאז שנות ה־1990 קק״ל, בסיוע רשויות המדינה, מנסה לייער (להפוך ליער) את שטח הכפר וכך למעשה למחוק את קיומו.

התושבים מנהלים מזה שנים מאבק הרואי וקשה למען הזכויות הבסיסית לדיור, פרנסה וקיום בכבוד. בשנת 2010 הרסה המדינה את הכפר לגמרי. מאז, הניסיונות של התושבים לשקם את ביתם וחייהם נענו באין ספור הריסות של מבנים זמניים וסוכות שהוקמו על ידם.

לאחר עשרות הריסות, התושבים נאלצו להקים מחדש את ביתם בשטח בית הקברות של הכפר, שטח שעד לאחרונה לא היה מיועד להריסה. אך בבוקר ה־12 ביוני, חלה עליית מדרגה של ניסיונות הגירוש, כאשר הוחלט בדיון בבית המשפט ברמלה, ללא נוכחות התושבים, על הריסת 20 מבנים שהוקמו בבית הקברות.

תוכנית פראוור הוקפאה, ההריסות ממשיכות

בכפרים הבדואים ה"לא מוכרים" בנגב חיים 85,000 תושבים, אזרחי מדינת ישראל, ללא חיבור לתשתיות חשמל ומים וללא נגישות לשירותים בסיסיים כמו חינוך ובריאות.

מותו המצער של עודה אל־וודג', עובד קבלן באחד ממפעלי הנגב, תושב כפר לא מוכר, שנהרג מרקטה שפגעה בביתו במהלך המלחמה, העלה לסדר היום הציבורי את היעדר המיגון ביישובים הבדואים בנגב. אך יום למחרת מותו דחה בג״צ עתירה שדרשה להציב "מיגוניות" בכפרים הבדואים, בדומה לאלו המוצבות בישובים היהודים הסמוכים, מה שחשף פעם נוספת כי המדינה מתייחס לבדואים כאזרחים סוג ב' ללא זכות לדיור ומיגון.

ממשלת נתניהו, שממשיכה להזניח את כל יישובי הפריפריה העניים, מנסה להסית נגד האוכלוסייה הבדואית ולהציג אותה כמי שלכאורה משתלטת על אדמות הנגב. אך למעשה הבדואיים מהווים שליש מתושבי הנגב (200,000) ומתגוררים רק על %3 משטחו.

הצעת החוק "להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב", שהוקפאה בינתיים, מאיימת לגרש מביתם את רוב תושבי הכפרים ה"לא מוכרים" ולרכז אותם בשבעה יישובים בדואים עירוניים מוכי אבטלה ועוני. בחודש דצמבר האחרון, לאחר מאבק של חודשים מצד התושבים והפגנות מחאה שהתקיימו מהנגב ועד לצפון בהשתתפו אלפי צעירים ערבים ויהודים, נאלצה הממשלה לסגת ולהקפיא את הצעת החוק.

אלא שמאז, "פורום דו קיום בנגב" תיעד מעל ל־60 הריסות של בתים ומבנים בעשרות יישובים בדואים בדרום, מה שמוכיח כי הממשלה מתעקשת להמשיך ליישם את מתווה פראוור בשטח.

בחודש יוני, הממשלה החליטה על הקמת ועדת שרים לענייני ההתיישבות הבדואית בנגב בראשות נתניהו עצמו. הוועדה התכנסה בזמן המלחמה, בסוף חודש יולי, והחליטה על הקמת רשות לפיתוח התיישבות הבדואית תחת משרד החקלאות. לא קשה לנחש איזה סוג של "פיתוח" מתכננן שר החקלאות יאיר שמיר מ"ישראל ביתנו" ליישובים הבדואים בנגב, לאור ההסתה הבלתי פוסקת של מפלגתו נגד הציבור הערבי־פלסטיני בכלל והבדואים בפרט.

מיד עם תום הדיון המשטרה והיס״מ נכנסו בכוחות גדולים לכפר והכריזו עליו כשטח סגור — אין יוצא ואין בא. כל תושבי הכפר הוכנסו למסגד וכותרו בטבעת אנושית של שוטרי יס״מ כדי שלא יוכלו להתנגד ולהפריע להריסות. כל המבנים בשטח בית הקברות נהרסו. ההריסות פונו במשאיות באופן מיידי כדי למנוע את שיקום המבנים ותושבי הכפר נשארו לישון תחת כיפת השמיים ובצל העצים. כך כאמור, נהרס הכפר בפעם ה־70!

אלא שרשויות המדינה לא הסתפקו בכך. כשבועיים לאחר מכן, ב־2 ביולי, פקחי מינהל מקרקעי ישראל חרשו את אדמות הכפר: צעד ברוטאלי שנועד למנוע מהתושבים לפרוס מחצלות ומזרונים מתחת לעצים שנותרו. את בור אגירת מי הגשמים המסורתי של הכפר חסמו הפקחים בסוללות עפר.

בעקבות פעולות אלה הסביר ישראל סקופ, ראש החטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל: "אנחנו למעשה מגדירים היום חוקי משחק חדשים באיזור אל־עראקיב". נראה כי הניסיון "להגדיר מחדש את חוקי המשחק" בנגב נעשה בחסות סבב המלחמה האחרון וההסתה הלאומנית של הממשלה.

ההריסות החוזרות של אל־עראקיב הן חלק ממדיניות הנישול, הגזל והדיכוי של ממשלת נתניהו כלפי הבדואים והאוכלוסייה הערבית־פלסטינית בכלל. המטרה של הממשלה, כפי שגם באה לידי ביטוי ב"תוכנית פראוור" ובהצעת החוק "להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב" היא "לייהד" את הנגב — וזאת כחלק ממדיניות של דיכוי לאומי, ו"הפרד ומשול" בין עובדים יהודים וערבים.

ארבע שנים למאבק

בחודש יולי, תושבי הכפר ציינו יחד עם תומכים ותומכות מרחבי הארץ ארבע שנים לשלב הנוכחי של מאבקם להכרה ולעצירת הגירוש וההריסות. במשך אותם שנים התושבים נאלצו להתמודד עם פגיעות מכוונות ביבול החקלאי שלהם מצד המדינה, עם אלימות משטרתית ברוטאלית, שכללה מעצרים רבים בין השאר של קטינים וכמובן עם הריסות חוזרות ונשנות.

אל־ארעקיב הפך עם הזמן לסמל של מאבק נגד הנישול. ההתנגדות של התושבים למדיניות הגזענית של הממשלה באה לידי ביטוי גם בעצם הניסיונות החוזרים שלהם לבנות כל פעם מחדש את בתיהם ולשקם את חייהם בכפר.

בנוסף לכך, התושבים מנהלים מאבק ציבורי ומשפטי מתמשך. מידי יום ראשון מקיימים התושבים ותומכיהם משמרות מחאה בצומת להבים בדרישה לעצירת ההריסות. תושבי הכפר עמדו בחזית המאבק נגד תוכנית פראוור, והשתתפו בצורה מאורגנת בהפגנות של המחאה החברתית של קיץ 2011.

המאבק של תושבי אל־ארעקיב הוא חלק בלתי נפרד מהמאבק למען הזכות הדמוקרטית לדיור ראוי ולפרנסה בכבוד ולמען צדק חברתי, שוויון ושלום. אסור לאפשר לממשלה לנצל את סבב המלחמה בעזה להסלמת המלחמה נגד התושבים הבדואים, שמתנהלת הרחק מעיני התקשורת והציבור.

לכן הכרחי, שגם תנועות חברתיות, ארגוני עובדים וסטודנטים בנגב והציבור הרחב של העובדים והצעירים, ערבים ויהודים, יתמכו ויצטרפו למאבקם של תושבי הכפר נגד הנישול, בעד הכרה מיידית בכל הכפרים הלא מוכרים וחיבורם לתשתיות.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.