ממשלת ההון של נתניהו, לפיד ובנט מצטיינת בדמגוגיה. הבטחות ציניות לדאוג ל"אדם העובד" ולמעמד הביניים כיסו מדיניות שמשרתת את הטייקונים וכוללת גזירות על העובדים, הצעירים והעניים. הממשלה שמקצצת בקצבאות ובועטת עוד אלפי ילדים אל מתחת לקו העוני מקדמת את אחת הגזירות האכזריות והציניות ביותר על הציבור העני ביותר בישראל, הציבור הערבי־בדואי.

בחודש יוני העבירה הממשלה בכנסת בקריאה ראשונה את תוכנית פראוור — "התוכנית להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב 2013". מדובר בתוכנית להרס כפרים וגירוש של עד 40 אלף תושבים בדואים בנגב מאדמותיהם ומבתיהם. הקהילות הבדואיות באותם כפרים, שמתפרנסות מחקלאות, יאולצו להתגורר רק ביישובים הבדואים העירוניים, מוכי האבטלה, העוני וההזנחה הממסדית.

הוועדות שעסקו בגיבוש תוכנית פראוור עבור הממשלה סירבו לשמוע את נציגי 35 הכפרים הבדואים ה"לא מוכרים" או לבחון את התוכנית החלופית, שגיבשו יחד עם גופי תכנון מקצועיים. למעשה מטרת התוכנית היא נישול הערבים הבדואים מאדמתם ו"ייהוד קרקעות הנגב". על הבדואים עצמם ייאסר להתיישב בשטחים מהם יפונו, אך במקום הכפר הבדואי עתיר/אום אל־חיראן, בו מתגוררים כ־500 תושבים, מתוכננות הרחבה של יער יתיר והקמה של יישוב יהודי מבוסס בשם "חירן". במקום הכפר אל־עראקיב, שנהרס מעל 50 פעמים (!), מתכננת קק״ל לנטוע חורשת עצים.

הגבלת תחומי המגורים של הציבור הבדואי מזכירה את ההגבלה הגזענית על מגורי יהודים ל"תחום המושב" ברוסיה הצארית. יחס המדינה כלפי ערביי הנגב הבדואים חושף גזענות בוטה. במציאות, הנגב רחב מספיק להכיל את כל תושביו, ללא אפליה וללא הריסות. סביב אוקטובר אמורה הצעת החוק לעלות בכנסת לקריאה שנייה ושלישית. בינתיים, החוק עוד לא אושר סופית וכבר החלה בשטח הריסה מואצת של מבנים וכפרים.

שלטון ההון הישראלי מנסה לעשות "הפרד ומשול" ולסכסך בין מגזרים שונים של אנשים עובדים שבקושי מצליחים לסגור את החודש. עכשיו ממשלת ההון הגזענית מכריזה מלחמה על העניים ביותר. המאבק בתוכנית פראוור הוא חלק מהמאבק לצדק חברתי! לכל אדם מגיעה הזכות הבסיסית לדיור הולם, פרנסה הוגנת ושירותים ציבוריים איכותיים, ללא אפליה. תוכנית הממשלה להרס הכפרים צריכה להיתקל בהתנגדות המונית של עשרות ומאות אלפים, שמלווה בתמיכה ציבורית נרחבת. ניצחון במאבק נגד פראוור ייתן רוח גבית למאבק בממשלת ההון הגזענית ולמאבק למען צדק חברתי לכולם.

ההסתה של ממשלת ההון מול המציאות

"הבדואים משתלטים על הנגב"?

>> ממשלת ההון מסיתה נגד הציבור העני ביותר. מדובר ב־200,000 אזרחים שמהווים שליש מכלל הציבור שמתגורר בנגב. אלא שאחרי כל ההתנכלויות, הרס הבתים, התשתיות והרעלת השדות, הציבור הבדואי מתגורר כיום רק ב־3% משטח הנגב. למעשה סך כל תביעות הקרקע של היישובים הבדואיים מסתכמות ב־5.4% בלבד מקרקעות הנגב!

"הבדואים מבזבזים קרקעות"?

>> בהתחשב בנתונים שהוזכרו זו כמובן טענה פרובוקטיבית. אך נוסיף לשם השוואה כי במועצה האזורית "בני שמעון", שמכילה 13 קיבוצים ומושבים בצפון הנגב, צפיפות האוכלוסייה נמוכה פי 6.3 מאשר בכל השטחים אותם תובעים 35 הכפרים הבדואים!

"הבדואים פולשים"?

>> ערב הקמת מדינת ישראל התגוררו בנגב כמאה אלף בדואים ועיבדו אדמות חקלאיות רבות. כ־90% מאותם תושבים גורשו או נמלטו ללא אפשרות חזרה במהלך המלחמה ב־1948. חלק מהכפרים שכעת בסכנת הריסה ישבו במקומם עוד זמן רב לפני הקמת המדינה ואילו האחרים הועברו למיקומם הנוכחי בהוראת הממשל הצבאי לאחר מכן.

מי אחראי למצב החברתי הקשה?

>> המדינה עדיין אינה מכירה ב־35 כפרים בדואים בנגב ואינה מחברת אותם לתשתיות בסיסיות כמו מים, זורמים, חשמל, ביוב ועוד. גם 7 היישובים העירוניים הבדואים שהקימה המדינה, דוגמת רהט, נמצאים בתחתית הדירוג החברתי־כלכלי וסובלים מהיעדר תשתיות, שירותים חברתיים ומקומות עבודה. זוהי מדיניות מכוונת של טיפוח עוני ומצוקה משיקולים גזעניים וכתוצאה מחוסר היכולת של השיטה הקפיטליסטית להבטיח פרנסה בכבוד לכל אדם.

תנועת "מאבק סוציאליסטי" קוראת ל:

■ ביטול תוכנית פראוור, סוף להריסות הבתים ולעקירת היישובים בנגב! סוף למדיניות האפליה — הכרה מיידית של המדינה בתביעות הקרקע הצודקות של התושבים ובכל 35 הכפרים ה"בלתי מוכרים" וחיבורם לכל השירותים והתשתיות הנחוצים, ברמה גבוהה, ותוך השקעה ביצירת מקומות עבודה.

■ די ל"הפרד ומשול" ולסכסכנות הגזענית! סוף להסתה נגד העניים! סוף לאפליה ולהסתה הגזענית נגד הציבור הערבי־פלסטיני, סוף לחקיקה הגזענית והאנטי דמוקרטית.

■ צדק חברתי ושוויון! השקעה תקציבית בבנייה מסיבית של דיור ציבורי זול, איכותי ונגיש ברחבי הארץ ובשיפור משמעותי של שירותי החינוך, הבריאות, התחבורה והפרנסה בכלל היישובים בתחומי ישראל, ללא אפליה.