"שוטר החליט להתנקם בי כי אני שחור", כתב אלי סהבט ז״ל, בן 16, במכתב ההתאבדות שלו לאחר שחושמל בחקירה ונזרק אזוק מחוץ לביתו. על אברהם מהרי שוטרים שפכו מים רותחים לתוך הנעלים והחולצה. גטצ׳או יננך חטף משוטרי יס״מ בעיטות ומכות עם אבנים עד לאובדן הכרה ונלקח לחקירה ללא כל טיפול רפואי. אלו רק מספר דוגמאות לאלימות משטרתית איתה נאלצים להתמודד צעירים ישראלים ממוצא אתיופי.

לפי סקרים, לא פחות מ־40% מהישראלים ממוצא אתיופי טוענים שהמשטרה נטפלת אליהם ללא סיבה מוצדקת, ולכ־30% מהם אין אמון במשטרה. קרוב ל־40% מבני הנוער המרצים מאסר בבתי הכלא הם ממוצא אתיופי. מדובר באחוז גבוה במיוחד בהתחשב בכך שיוצאי אתיופיה מהווים רק 1.6% מהאוכלוסייה הכללית.

לפי עדות של שוטר ששירת במספר תחנות משטרה, תחושות האפליה אינן מופרכות: "לא משנה מי עומד מול השוטרים, כל עוד שהוא שחום עור הם מתנפלים עליו. הם יכולים להעיף אותם בכאפות ובדחיפות".

"כולנו יוסף סלמסה — די לאלימות המשטרתית"

ביולי האחרון נמצא יוסף סלמסה בן ה־22 ללא רוח חיים במחצבת בנימינה, סיבת המוות עדיין לא נמסרה למשפחה. כארבעה חודשים קודם לכן נעצר, חושמל בטייזר והופקר במשך שעות בהיותו כפות בחצר תחנת המשטרה בזכרון יעקב. בני משפחתו מעידים כי לאחר אותו אירוע לא שב לעצמו והרבה להסתגר בביתו. משפחת סלמסה החליטה לשבור את השתיקה והחלה בקמפיין בדרישה לקבל לידיה את ממצאי הדוח הפתולוגי, להעמיד לדין את השוטרים המתעללים ולהפסיק את היחס הגזעני והאלים מצד המשטרה כלפי ישראלים ממוצא אתיופי.

"אף פעם לא חשבתי שאני איאבק בצורה כזו, ומעולם לא חשבתי שאנהל מאבק שהוא עבור אחרים. אני יודעת שאת יוסף אנחנו לא נחזיר ועדיין יש לנו מחויבות כלפי אחרים", אמרה טהונה מהרט, בת דודתו של יוסף. מהרט הסבירה כי זהו מאבק למען היכולת של יוצאי אתיופיה להרגיש מוגנים ובטוחים ברחוב, בעבודה ובכל מקום אחר.

עשרות הצטרפו אל משפחת סלמסה לצעדת המחאה מבנימינה לירושלים ולהפגנה מול משרדי מח״ש (המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים). גם קמפיין אינטרנטי הושק מתוך ההבנה שהמציאות הגזענית ומטילת האימה הזאת אינה כורח המציאות ושביציאה למאבק רחב ונחוש ניתן לשנות אותה.

למסקנה זו מגיעים יותר ויותר צעירים וצעירות יוצאי אתיופיה, שבחלקם מביטים ושואבים השראה מהתנועה ההמונית נגד אלימות משטרתית כלפי אזרחים שחורים בארה״ב. הקמפיין "די לאלימות המשטרתית", לדוגמה, שאב השראה מהקמפיין האמריקאי Hands up don't shoot ("ידיים למעלה, אל תירו"), שהחל בעקבות רצח הנער השחור מייקל בראון על־ידי שוטר בעיר פרגוסון.

לעקור את האפליה והעוני

האפליה הרחבה כלפי יוצאי אתיופיה אינה מסתכמת באלימות משטרתית. פרשיות ההפרדה הגזענית בבתי הספר בפתח תקווה והסירוב להשכיר דירות ליוצאי אתיופיה בקריית מלאכי הם רק תזכורות לכך.

יוצאי אתיופיה הם אחת הקבוצות העניות ביותר בחברה הישראלית: רוב המשפחות נמצאות מתחת לקו העוני, שליש מבני ובנות הנוער נשלחים לפנימיות, ורק 8% מגיעים לאקדמיה.

המדיניות הקפיטליסטית של חיסול הדיור הציבורי, שכר מינימום נמוך ומחנק תקציבים לחינוך ולרווחה משמרת את הפערים ובמשולב עם הגזענות והאפליה מחריפות את המצב. חיבור בין המאבק נגד ברוטליות משטרתית ואפליה למאבק בעוני ולצדק חברתי הוא מפתח להשגת שינוי.

סולידריות נגד אלימות משטרתית

אלימות משטרתית משמשת גם לדיכוי מאבקים חברתיים, ומופנית באופן שגרתי גם כלפי מבקשי מקלט ומהגרים, ובאופן החמור ביותר כנגד ערבים. מעל 50 אזרחים ערבים נהרגו מאש המשטרה מאז אוקטובר 2000. "הגישה שלי לחיים היא שכולנו בני אדם", אמרה טהונה מהרט, בת דודתו של יוסף סלמסה, בראיון לאתר שיחה מקומית. "אני לא יכולה לשמוע על מקרה האלימות המשטרתית ברהט ולהסתכל מהצד כאילו זה לא נוגע לנו. אותו דבר לגבי מבקשי מקלט בתל אביב, או מזרחים שנאבקים באפליה, או תושבי גבעת עמל, או מה שקורה במאהל ארלוזרוב. גדלתי על ערכים של לכבד את כל מי שעומד מולי. בגלל זה ההזדהות היא אוטומטית. אין פה בכלל שאלה".

ההזדהות והסולידריות שעליה מדברת מהרט היא חשובה ביותר. את הגישה הזאת נחוץ לתרגם לחיבור בין המאבקים שציינה מהרט ומאבקים נוספים סביב דרישות למאבק במדיניות האפליה, הגזענות והעוני, ולמען צדק חברתי. שילוב כוחות כזה לכדי מאבק רחב יכול להרעיד את הקרקע תחת רגלי הממשלה והממסד ולהגיע להישגים משמעותיים.

מאבק באפליה:

• סוף לברוטליות המשטרתית נגד יוצאי אתיופיה, הציבור הערבי־פלסטיני, מהגרים וכל אדם אחר. העמדה לדין של השוטרים שתקפו.
• הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה, שתכלול נציגים מקהילות שונות ומהציבור הרחב, שתחקור את מקרי הגזענות והאלימות המשטרתית.
• הכפפה של כוחות השיטור לפיקוח דמוקרטי של ועדות שיטור עירוניות שיורכבו מנציגים נבחרים.
• חיסול העוני בקרב יוצאי אתיופיה ובכלל הציבור. השקעה מסיבית בדיור ציבורי, בחינוך, בהכשרה מקצועית וביצירת מישרות, בחיסול ההעסקה הקבלנית ובהעלאת שכר המינימום, כחלק מהמאבק בשלטון ההון ובגזענות.