בהמשך להפגנה הסוערת ביום חמישי האחרון בירושלים, אלפי יוצאי אתיופיה ותומכים נוספים, בהם פעילי תנועת מאבק סוציאליסטי, ערכו אתמול (ראשון) צעדה גדולה ברחבי תל אביב במחאה על הגזענות והאלימות המשטרתית.

צעדת המחאה יצאה בשעות אחר הצהריים מקניון עזריאלי לנתיבי איילון, שנחסמו על־ידי אלפי מפגינים ומפגינות. לאחר מכן, מפגינים רבים המשיכו בצעדה לכיכר רבין, שם קיימו הפגנה גדולה ואסיפה שפוזרה לאחר חצות.

באופן אירוני, הפגנה שהתארגנה כנגד אלימות משטרתית, נענתה בדיכוי ברוטלי שכלל שימוש מסיבי וחסר הבחנה ברימוני הלם, גז מדמיע, זרנוקי מים ובחומר הסרחה. בשעות האחרונות של ההפגנה, כוחות גדולים של יס״מ, מג״ב ופרשים תקפו שוב ושוב את המפגינים בכיכר רבין בניסיון לפזר אותם בכוח. המשטרה התקיפה באלימות את המפגינים גם שעה שניסו לקיים אסיפה בלב הכיכר.

המפגינים הגיעו עם תחושה של זעם עמוק, שנצבר במשך שנים של אפליה, גזענות ואלימות משטרתית. אמצעי הדיכוי של המשטרה כשלו מלהרתיע ולפזר את המפגינים, שבתגובה קראו בזעם: "שוטר אלים, חייב להיות בפנים", "שוטרים, שוטרים, על מי אתם שומרים?", "די נגמר, אנחנו דור חדש!" ו"גם שחורים גם לבנים, נגד אלימות שוטרים!".

על השלטים אותם נשאו המפגינים נכתב בין השאר: "די לגזענות", "גזענות ואפליה בחסות הממשלה", "הדם שלנו טוב רק למלחמות" ו"אני שחורה, אני שקופה בעיני החברה".

עם הגעת המפגינים לכיכר רבין, המשטרה החליטה לפזר את ההפגנה באופן אלים וברברי והפכה את מרכז תל אביב לסוג של שדה קרב. התחושה הייתה, כפי שתיאר זאת אחד המפגינים: "בולטימור זה כאן. אני כבר לא מרגיש בטוח בשום מקום. דרשנו את ההעמדה לדין של השוטרים התוקפים וקיבלנו רימונים".

בשביל לבודד את המאבק, דוברי המשטרה ומרבית כלי התקשורת הממסדיים ניסו לתאר את השלב האחרון של ההפגנה כ"התפרעות" מצד המפגינים. אלא שמדובר בעיקר בבריחה מרימוני ההלם וניסיונות התגוננות מול הבריונות המשטרתית. הפגיעה המזיקה בבתי עסק ובמכוניות הייתה זניחה מאוד ונעשתה על־ידי גורמים בשולי ההפגנה.

לקראת סוף ההפגנה, מאות התכנסו במעגל לאסיפה ספונטנית שנערכה בכיכר רבין. הרעיון לקיים אסיפה, בשביל לדבר על השלב הבא במאבק, עלה בין השאר גם מפעילי מאבק סוציאליסטי. אך כאמור, אף שהאסיפה לא חסמה אף ציר תנועה, התקיימה בישיבה ולא הפריעה לאיש, היא פוזרה בירי של זרנוקי מים ורימוני הלם.

הפגנה היסטורית זו צריכה להיות רק יריית הפתיחה של מאבק מאורגן ועוצמתי נגד האפליה הממסדית. את הכעס והזעם האדירים שהורגשו בהפגנה צריך לתרגם להמשך בנייתו והרחבתו של המאבק בשטח.

איגוד העובדים הסוציאליים ותנועת העובדות הסוציאליות "עתידנו" הציבו דוגמה חשובה לשאר העבודה המאורגנת כשהביעו תמיכה פומבית במאבק. ארגוני הסטודנטים וארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות צריכים לגבות את המאבק אל מול הדה־לגיטימציה של המפגינים בתקשורת, לתמוך בו ולהצטרף אליו.

תנועת מאבק סוציאליסטי תומכת במחאה וקוראת:

• להתארגן לעצרת תמיכה המונית במאבק.
• להקים מטה מאבק משותף של התארגנויות יוצאי אתיופיה, התארגנויות חברתיות נוספות, ארגוני עובדים וארגוני סטודנטים למאבק רחב באפליה, בגזענות, באלימות משטרתית ובעוני.
• להקים ועדת חקירה ציבורית בלתי תלויה, שתורכב מנציגים קהילתיים נבחרים ותחקור את מקרי הגזענות והאלימות המשטרתית, ותבחן מחדש כתבי אישום ותיקים שנפתחו כנגד יוצאי אתיופיה.
• להעמיד לדין שוטרים שפעלו ממניע גזעני, ולהכפיף את כוחות השיטור לפיקוח של ועדות שיטור עירוניות נבחרות.
• די לאפליה במערכת החינוך וסוף למדיניות הגזענית והקפיטליסטית שיצרה עוני ומצוקה בקרב יוצאי אתיופיה והביאה לכליאה מסיבית של בני נוער ממוצא אתיופי.
• סוף לגזענות ולברוטליות משטרתית באשר הן — כלפי יוצאי אתיופיה, הציבור הערבי־פלסטיני, מהגרים ובכלל.
• מאבק להשקעה מסיבית — שתמומן ממיסוי מוגבר על העשירים ביותר ועל התאגידים הגדולים — בדיור ציבורי, בחינוך, בהכשרה מקצועית וביצירת מישרות, בחיסול ההעסקה הקבלנית ובהעלאות שכר.