הבולדוזרים הגיעו לכפר כנא באישון לילה מלווים בכוחות משטרה גדולים. הם נשלחו על־ידי משרד הפנים כדי להרוס, בפעם השנייה בתוך חודשיים, את ביתה של משפחת ח׳טיב.

"לפני 20 שנה היו ביישוב פחות מ־15 אלף תושבים והיום מתגוררים במקום כ־25 אלף", מסביר חבר הוועד העממי של כפר כנא, ערפאן ח׳טיב, "אנחנו סובלים מכך שאין לנו תוכנית מתאר ולזוגות צעירים אין איפה לגור".

לאחר שנים של חיים בשכירות עם שישה ילדים ולאחר שניסתה לקבל היתר בנייה ללא כל הצלחה, משפחת ח׳טיב החלה לבנות את ביתה על אדמת מטע הזיתים שלה. אך באפריל החליט משרד הפנים למחוק את הבית. מיד לאחר ההריסה, תושבי כפר כנא החלו לאסוף תרומות עבור המשפחה ועזרו לה לבנות את הבית מחדש. אך באמצע יוני הבולדוזרים חזרו, כאמור, והבית נהרס בשנית.

בסיפור של משפחת ח׳טיב אין למרבה הצער שום דבר יוצא דופן. זו הדרך הגזענית של ממשלת נתניהו "לטפל" במצוקת הדיור החריפה בקרב הציבור הערבי־פלסטיני. ישנם מעל 20 אלף צווי הריסה נגד בתים ומבנים ברשויות הערביות בישראל. בשנה שעברה, רק ביישובים הבדואיים בנגב הרסה המדינה מעל 800 מבנים, לפי נתוני משרד הפנים.

הממשלה החדשה מאיימת לקחת את מדיניות הריסת הבתים ביישובים הערביים צעד אחד קדימה עם החזרתה של תוכנית פראוור "להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב". התוכנית מעמידה עשרות אלפי תושבים, אזרחי המדינה, המתגוררים ב־35 הכפרים הבלתי מוכרים, בסכנת גירוש. התוכנית מאיימת לעקור את מרבית הכפרים ולפנות את תושביהם למספר יישובים בדואיים מוכרים שסובלים גם כך ממצוקת דיור קשה, צפיפות, היעדר תשתיות, אבטלה ועוני. מדובר במדיניות צינית של טיהור אתני בנגב, שפוגעת בשכבות העניות ביותר בחברה.

כדי להעביר את התוכנית, ממשלת נתניהו תמשיך להסית נגד הציבור הערבי־פלסטיני בנגב ולקדם "הפרד ומשול" בין מגזרים שונים של אנשים עובדים. אבל המאבק בתוכנית פראוור הוא חלק מהמאבק הרחב למען הזכות הבסיסית לדיור הולם, לפרנסה הוגנת ולשירותים ציבוריים איכותיים, ללא אפליה. תוכנית הממשלה להרס הכפרים צריכה להיתקל בהתנגדות המונית שמלווה בתמיכה ציבורית נרחבת.