לאחר 13 שנות מאבק משפטי, דחה בית המשפט העליון בתחילת חודש מאי את העתירה של תושבי הכפר ה"לא מוכר" עתיר/אום אל־חיראן (ام الحيران) נגד צווי ההריסה והפינוי. המדינה מבקשת להרוס כליל את הכפר הבדואי שבצפון הנגב, ולפנות את כל תושביו, אזרחי המדינה, לצורך הקמת היישוב היהודי "חירן" על־ידי גרעין תורני ימני קיצוני המורכב מיוצאי ההתנחלות עלי.

החלטת בית המשפט מעמידה 1000 איש ואישה בסכנת גירוש מיידית. התושבים עתרו לבג״ץ בדרישה לקיים דיון חוזר וכעת הם נערכים להחריף את המאבק הציבורי בהחלטה הגזענית. ביום חמישי הקרוב, 11 ביוני, תתקיים הפגנת מחאה בבאר שבע נגד העקירה. את ההפגנה מארגנים ועדת ההיגוי של ערביי הנגב והוועד המקומי של הכפר. הצפי הוא למפגן משמעותי בהשתתפות תושבים מהשורה של כפרים ויישובים ערביים בנגב שלא זוכים להכרה מצד המדינה (עוד פרטים על ההפגנה בדף האירוע בפייסבוק).

מדיניות תכנון גזענית

אין שום הצדקה להקמת היישוב "חירן" דווקא על אדמות הכפר, מלבד נישול תושביו. גרעין "חירן" הוא חלק מתנועת "אור", הפועלת למען קידום מדיניות גזענית של ייהוד הנגב והגליל. "אור" אחראית להקמה של כמה יישובים קטנים ומבודדים בנגב, כולם ליהודים בלבד. למשל היישוב "גבעות בר" שהוקם באישון לילה על אדמות שיועדו לבני שבט אל־עוקבי הבדואי במטרה מוצהרת למנוע מהם יישוב קבע, או ההתנחלות סנסנה בצפון הנגב מעבר לקו הירוק. חשוב להדגיש שאותו ארגון פועל בשיתוף ובתמיכת קק״ל, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, החטיבה להתיישבות יהודית ועוד...

הקמת היישוב "חירן" היא לא המצאה של "אור" אלא אחת מהמלצות מינהל מקרקעי ישראל לממשלת שרון בשנת 2001, כחלק מתוכנית להקמת יישובים יהודיים במקומות "אסטרטגיים" בהם שוכנים יישובים ערביים־בדואים. המלצה זו נהפכה במהרה להחלטת ממשלה שמשמעותה, אם תיושם, היא עקירת עשרות אלפי תושבים מבתיהם על רקע גזעני.

תושבי אום אל־חיראן גרים במקום ומעבדים את אדמותיו משנת 1956, אז יושבו שם על־ידי המושל הצבאי של מדינת ישראל לאחר שגורשו מאדמותיהם במהלך המלחמה ב־1948, כחלק מהנכבה הפלסטינית (ראו נוודים בעל־כורחם בהוצאת מרכז עדאלה). אף שתושביו יושבו במקום על־ידי הממשל הצבאי, אום אל־חיראן הוא יישוב "לא מוכר", שעד היום לא חובר לחשמל או למים. בנוסף, משנת 1963, החלה המדינה לצמצם את שטחי הכפר באמצעות העברתם לקק״ל לצורכי ייעור.

תושבי אום אל־חיראן דורשים מהמדינה להכיר בכפר כיישוב חקלאי עצמאי או לחלופין להכיר בו כחלק מהיישוב המתוכנן החדש. אך המדינה מתנגדת לכל אפשרות זולת הריסת הכפר ופינוי כל תושביו. שרת המשפטים החדשה איילת שקד מ"הבית היהודי" מגבה כמובן את עמדת המדינה וטוענת כי לתושבים מוקצה מגרש ביישוב הבדואי המוכר ח׳ורה. טענה זו לא רלוונטית לסיבת העקירה של יישוב בדואי בן עשרות שנים לטובת יישוב יהודי, ומעבר לכך, הצפיפות הגדולה גם ככה בח׳ורה לא מאפשרת לו לקלוט עוד משפחות ללא תוכנית להרחבת שטח היישוב, ונכון להיום אין תוכנית כזאת.

מאבק נחוש יוכל למנוע את הפינוי

למרות החלטת בית המשפט והגיבוי הממשלתי לגרעין התורני "חירן", מאבק נחוש מסוגל למנוע את הפינוי הקרוב. ההפגנה נגד גל הריסות בתים על רקע גזעני שהתקיימה בתל־אביב ב־29 באפריל, הראתה את הרצון למאבק רחב בקרב חלקים בציבור הפלסטיני בישראל, נגד ההתקפות המתוכננות של ממשלת נתניהו הרביעית. אל מול תוכניות הנישול הגזעניות של ממשלת הימין באום אל־חיראן/עתיר, ברמיה שבכרמיאל, בדהמש הסמוכה ללוד ומול החזרה של תוכנית פראוור, יש לתרגם את הרצון הזה להחרפה והרחבה של המאבק.

מטה המאבק נגד תוכנית פראוור וקבוצות הצעירים שאירגנו את ההפגנות נגד התוכנית ב־2013 כבר מתחילים להתארגן מחדש ולגייס את הציבור הפלסטיני בישראל לסדרה חדשה של שביתות עממיות, הפגנות ו"ימי זעם" — ימי פעולה כלל־ארציים. פעולות מהסוג הזה בהחלט יכולות למנוע את הפינוי ולעזור להמשיך להרחיב את המאבק נגד גל ההריסות בנגב, בגליל, באזור רמלה־לוד ובאזורים נוספים. מאבק זה יוכל להתחבר גם עם המאבקים נגד תוכניות נישול במזרח ירושלים ובגדה המערבית, לרבות בכפר הפלסטיני סוסיא שבדרום הר חברון.

"הרשימה המשותפת" יכולה להשתמש בבמת הכנסת ובבמה התקשורתית כדי להעלות את המאבק למודעות הציבורית ולהתמודד עם ההסתה הגזענית של הממשלה, ובעיקר כדי לעזור לבנות תנועה רחבה בשטח.

ניצחון במאבק נגד פינוי אום אל־חיראן יוכל לתת רוח גבית למאבקים השונים נגד הריסות הבתים ביישובים הערביים ברחבי הארץ ולגרום לממשלה לחשוב פעמיים לפני שהיא תעז בעתיד להרוס בתים וכפרים.

ארגוני עובדים, ארגוני סטודנטים וארגונים חברתיים בישראל צריכים להתגייס להצלחת המאבק החשוב הזה של תושבי אום אל־חיראן. בדרך הזאת ניתן יהיה למנוע מהממשלה לבודד את המאבק באמצעות הסתה גזענית ומדיניות של "הפרד ומשול", וניתן יהיה לסלול את הדרך לשיתופי־פעולה מועילים כנגד ההתקפות של ממשלת ההון וההתנחלויות.

התגייסות רחבה למאבק וניצחון של תושבי אום אל־חיראן יוכלו לתת רוח גבית במאבק נגד מדיניות התכנון הגזענית והפרו־קפיטליסטית שיוצרת מצוקת דיור קשה בקרב כלל הציבור בישראל, ולשמש דוגמה גם לקבוצות נוספות שמנהלות בימים אלה מאבק נגד מדיניות הממשלה כמו יוצאי אתיופיה, עובדי הנמלים שעומדים מול חרב ההפרטה, תושבי חיפה הנלחמים נגד זיהום האוויר, הפעילים שנלחמים נגד שוד הגז ועוד.

אנחנו אומרים:

• לא לפינוי של עתיר/אום אל־חיראן ולעקירת היישובים הבדואיים בנגב. סוף לנישול, להפקעת האדמות ולהרס הבתים.
• לבטל לאלתר את תוכניות "ייהוד" הנגב והגליל ואת תוכנית פראוור — הכרה מיידית בכל היישובים ה"לא מוכרים" וחיבורם לתשתיות ולשירותים חברתיים.
• חיסול העוני ברשויות הערביות ובשאר הארץ — השקעה בדיור, תשתיות ומישרות.
• מאבק נגד כל ההתקפות על הציבור הערבי־פלסטיני, כחלק ממאבק רחב של ציבור העובדים והעניים נגד אלימות המשטרה, משכורות העוני, הייבוש התקציבי, הגזענות, הכיבוש, המצור ולמען צדק חברתי, שוויון ושלום.