הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית, שנערכה בפילדלפיה ב־25–28 ביולי, היתה רוויית מחלוקות, מתחים ומחאה. קל היה להבחין בקיטוב הפוליטי במתחם הוועידה, מחוצה לו וברחבי העיר — ברכבת התחתית, בברים, במסעדות ובמלונות.

מבחינות רבות, זו הוועידה הכי אפופת מחלוקת של המפלגה הדמוקרטית מאז שנת 1968 (אז, תחת הנשיא הדמוקרטי ג׳ונסון, מול תסיסה חברתית עצומה ומרד גובר בחברה נגד מלחמת וייטנאם, הוועידה מינתה מועמד תומך מלחמה). המחאה שהתפתחה סביב הוועידה רומזת אף לפוטנציאל להתפרצויות משמעותיות נוספות נגד הממסד גם תחת הממשל הבא.

אלפים נהרו לפילדלפיה כדי לקחת חלק במחאה נגד הוועידה. למרות החום שטיפס לעתים עד 43°C, נערכו צעדות מחאה יומיות של כ־6 וחצי קילומטר ממרכז העיר לפארק רוזוולט, מחוץ לשערי הגדר המבוצרת שהוקמה במיוחד כדי לחצוץ בין ההפגנות לוועידה. הצעדות הגדולות ביותר נערכו ב־24–25 ביולי, בהשתתפות אלפים. הרוב המכריע של המשתתפים אינם משתייכים לאף ארגון שמאל ותיק. הם מייצגים דור חדש של פעילים ופעילות, שהתעוררו למאבק בהשפעת הקמפיין של ברני סנדרס, ומוכנים כעת להמשיך במאבק הזה גם בלעדיו (לאחר שהכריז על תמיכתו בהילרי קלינטון, המועמדת המובהקת של וול־סטריט).

הקריאה הפופולרית ביותר שנשמעה בהפגנות היתה: "אין מצב, DNC, לא נצביע להילרי!" (DNC — הוועד הארצי של המפלגה הדמוקרטית). סביב הוועידה נפוץ ברשתות החברתיות השימוש בהאשטאג Demexit# (הד לקריאה לצירי הוועידה לצאת ולהצטרף להפגנות).

למועמדת המפלגה הירוקה ג׳יל סטיין היתה נוכחות אנרגטית ובולטת בהפגנות. המפגינים התייחסו אליה כמו אל כוכבת רוק. ללא ספק, מרבית המפגינים, שהגיעו מרחבי ארה״ב, מוכנים לתמוך בקמפיין השמאלי העצמאי שלה. עם זאת, רבים יעשו זאת בינתיים כמחאה בלבד ורבים אחרים מאמינים עדיין שניתן לתקן את המפלגה הדמוקרטית. תנועת 'האלטרנטיבה הסוציאליסטית' השתתפה בכל ההפגנות בפרופיל גבוה, וקראה לתמיכה במועמדות של סטיין וברעיון של בניית מפלגה חדשה לגמרי של ה"99%", כדי לעזור לבנות בשטח מאבקים המוניים ולתת תוכן אמיתי לקריאה שעלתה מהקמפיין של סנדרס ל"מהפכה פוליטית נגד מעמד המיליארדרים".

נטישת מחאה

ממסד המפלגה הדמוקרטית עורר כעס רב בקרב רבים מתומכיו ומתומכיו לשעבר של סנדרס, לא רק מחוץ למתחם הוועידה אלא גם באולם עצמו, כפי שהדבר השתקף בנטישת מחאה של מאות צירים ביום השני לוועידה.

ימים ספורים לפני שצירי המפלגה הדמוקרטית התכנסו בפילדלפיה פירסם אתר ויקיליקס הדלפה מסיבית של מיילים של הוועד הארצי של המפלגה, שסיפקו ראיות מסוימות למה שמרבית התומכים של סנדרס חשדו בו מלכתחילה: שמנגנון המפלגה פעל במגמה להטות את הליך הבחירות הפנימיות לטובת קלינטון.

צירי ועידה תומכי סנדרס התמודדו עם לחץ כביר להתגייס לצד הקמפיין של קלינטון עוד לפני שהם אפילו הגיעו לפילדלפיה. למרות זאת, רבים מהם עמדו על שלהם וזעמו על היחס בו נתקלו מצד המנגנון.

סנדרס, למרבה הצער, נכנס לתפקיד "משכין השלום" עבור ממסד המפלגה, אך אפילו הוא לא הצליח לכופף רבים מתומכיו שבפגישה של קרוב לאלפיים הצירים תומכי סנדרס, בבוקר היום הראשון לוועידה, השמיעו קריאות מחאה ובוז בתגובה לקריאתו להתגייס לתמיכה בקלינטון.

מאז, ממסד המפלגה הלך רחוק יותר במטרה לאכוף אחדות במפלגה תוך שימוש בחששות מפני מועמדותו של הטייקון הגזען דונלד טראמפ, התגייסות מצד אי־אלו אישים פרוגרסיביים לצד קלינטון, וגם נקיטת צעדים משמעתיים. כך לדוגמה מנינה טרנר, סנאטורית תומכת סנדרס מטעם מדינת אוהיו, נשללו סמכויותיה כצירה והיא סולקה מהוועידה, יחד עם תומכי סנדרס נוספים שהביעו מחאה בתוך האולם.

העניינים הגיעו לשיא ביום השני לוועידה, כשנשללה מצירים תומכי סנדרס הזכות להעלות להכרעה דמוקרטית הצעה חלופית למינוי המועמד לסגן־הנשיא, תחת המועמד של קלינטון, טים קיין. לקיין יש רקורד של התנגדות לזכות ההפלה ותמיכה בעונש מוות ובמדיניות כלכלית פרו־תאגידית. מינויו נתפס כבגידה נוספת, וחסימת האפשרות לדיון ולהכרעה דמוקרטית בעניינו היתה פשוט דוגמה נוספת ליהירות של ההנהגה התאגידית של הוועד הארצי ה(לא־)דמוקרטי של המפלגה.

לאחר סבב ההכרזות של המשלחות על הצבעותיהן ביום השני לוועידה, מאות צירים נטשו את האולם במחאה. התנהלות מנגנון המפלגה ליבתה אווירה שעודדה את הנטישה, אך זו לא היתה ספונטנית לגמרי — מחאות אפקטיביות מצריכות התארגנות.

תנועת Bernie or Bust ("ברני או כלום"), תנועת אוקיופיי וול־סטריט, תנועת Movement4Bernie ותנועת האלטרנטיבה הסוציאליסטית — לרבות חברת מועצת סיאטל קשאמה סוואנט — סייעו לארגן את המהלך.

פאם קילי, צירה תומכת סנדרס ממדינת וושינגטון שהצטרפה באחרונה לתנועת האלטרנטיבה הסוציאליסטית, היתה אחת ממארגנות הנטישה. "מאסנו בצביעות, בשקרים, בעובדה שמשתמשים בנו כדי להשיג קולות ותקציבים ואז פשוט זורקים אותנו החוצה", היא צוטטה באתר החדשות Vice. כתב האתר שוחח גם עם סוואנט, שהוסיפה כי "הסיבה שאנשים התגייסו סביב ברני סנדרס היתה שהוא קידם מסר של מרד נגד ממסד שנוא". לדברי סוואנט, "ברני הפגין היגיון מעגלי כשציפה שהתומכים שלו פשוט יתמכו בהחלטתו להסתובב ולומר: 'כל המהפכה הפוליטית הזאת היתה מצוינת לכמה חודשים כל עוד היא נמשכה, עכשיו בואו נקפל את התנועה שלנו ונתייצב מאחורי התגלמות הממסד שאנחנו שונאים'".

קהל של כמעט 5,000 מפגינים ומפגינות התאסף מחוץ למתחם הוועידה בעקבות הידיעה על נטישת המחאה. היו קריאות ללא הפסקה, והמשטרה הגיבה בגז פילפל ובמעצרים. אותה הפגנה חברה בהמשך לצעדת מחאה של תנועת Black Lives Matter ("חיי שחורים חשובים"), שהגיעה מצפון פילדלפיה. סטיין נאמה בפני הקהל לקול קריאות תמיכה, ומפגינים חסמו מספר צמתים והמשיכו בהפגנה לתוך הלילה.

באותו הערב, מארגני ועידת הדמוקרטים והמשטרה לא איפשרו למפגינים בחוץ ולצירים הנוטשים מבפנים לחבור יחד. הצירים התיישבו במחאה בתוך אוהל התקשורת של ועידת המפלגה, ואז פוזרו לכיוונים שונים. חלקם שוכנעו להיכנס חזרה פנימה בבקשה לתת כבוד לקבוצת "אמהות התנועה" שנשאו דברים בוועידה (אמהות שכולות המזוהות עם תנועת Black Lives Matter, שילדיהן נהרגו על־ידי שוטרים על רקע גזעני). אחרים הלכו לבניין העירייה לערוך עצרת עם הסנאטורית טרנר. אולם במהלך היומיים הבאים רבים מהצירים הנוטשים הצטרפו להפגנה מחוץ לוועידה.

דרושה מפלגה של ה־99%

ועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 1968 נחשבה לנקודת מיפנה עבור התנועה נגד מלחמת וייטנאם. באופן דומה, התפרצות המחאה סביב ועידת המפלגה הדמוקרטית ב־2016, ובאופן כללי יותר, מערכת הבחירות עצמה, מצביעות על תזוזה היסטורית שמאלה בחברה האמריקאית.

חשובה העובדה שלמרות התקפלותו של סנדרס עצמו, רבים מתומכיו לא הסכימו להרים ידיים והחליטו להיאבק. האירועים סביב הוועידה מספקים הוכחה נוספת לכך שממסד המפלגה הדמוקרטית יעשה הכל כדי לסכל, להביס ולהוליך שולל כל תנועה למען "מהפכה פוליטית" של ממש.

עכשיו צריך להסיק מסקנות ברורות. כדי לנצח, אנחנו לא יכולים להסתמך על אדם יחיד כזה או אחר. כדי לארגן את המאבק יש צורך בהתארגנות המונית ועצמאית משלנו. דרושה מפלגה חדשה של ה־99% כדי לעזור לתת ביטוי פוליטי ברור לזעם הגובר של מיליונים, לבחור מועמדים משלנו, לבנות תנועות המוניות בשטח, ולנצח את מעמד המיליארדרים ואת המערכת הפוליטית הדו־מפלגתית שלהם.