חוק הדחת הח״כים שאותו יזם ראש הממשלה נתניהו מאפשר לרוב של 90 ח״כים להדיח חבר או חברת כנסת שנבחרו על־ידי עשרות אלפי מצביעים — מדובר ברמיסה גסה של הזכות הדמוקרטית הבסיסית לבחור ולהיבחר.

הצעת החוק החדשה יחד עם הצעת "חוק העמותות" של שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) והצעת "חוק השתולים" של ח״כ יואב קיש (הליכוד) מכוונות בשלב הזה נגד זכות המחאה של הציבור הערבי־פלסטיני ושל מתנגדי הכיבוש. אם צעדי החקיקה יעברו הם יוכלו לשמש בהמשך גם נגד מאבקים חברתיים אחרים, נגד ארגונים שנאבקים בשוד הגז ונגד התארגנויות עובדים.

העילות להדחה בהצעת החוק טרם סוכמו סופית בגלל מחלוקות בקואליציה. יהדות התורה דרשה מנתניהו לשנות את הנוסח המקורי של הצעת החוק, שלפיו ניתן להדיח ח״כ בגין "התנהגות שאינה הולמת את מעמדו". בעקבות כך עודכן הנוסח, והעילה להדחה שונתה ל"שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל". אלא שמפלגת הבית היהודי דרשה מנתניהו למחוק את הסעיף המאפשר הדחה בגין "הסתה לגזענות", מחשש שהחוק החדש יופנה בעתיד גם נגדה. למעשה, על בסיס אותה הצעה ניתן לכאורה להציע להדיח גם את נתניהו עצמו בגין הסתה לגזענות, כולל נאום "הערבים הנוהרים לקלפיות" ביום הבחירות — אך ברור לכל שזו אינה מטרת החוק. הצעת החוק גובשה כדי לסייע לסימון חברי הכנסת הפלסטינים מבל״ד ובכלל כ"שעיר לעזאזל".

ספין התמיכה בטרור

בתחילת ינואר ניצל נתניהו את ההלם מפיגוע הירי המזוויע בתל אביב לצורך מסע הסתה נגד הציבור הערבי־פלסטיני בישראל ונגד נציגיו בכנסת, שהוצגו כ"תומכי טרור". מסע ההסתה עלה שלב עם פרסום המפגש שהתקיים בין הח״כים של בל״ד לבין משפחות מפגעים ממזרח ירושלים שגופות בניהן מוחזקות כבר ארבעה חודשים על־ידי המדינה כצעד של ענישה.

בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בתקשורת הממסדית, מטרת המפגש לא היתה "לתמוך בטרור" ואף לא לנחם אבלים אלא לתווך במשא־ומתן המתקיים בין המשפחות — שרשמית אינן מיוצגות מול המדינה על־ידי אף גורם — לבין המשרד לביטחון פנים, המחזיק בגופות.

הח״כים של בל״ד עידכנו את שר הפנים גלעד ארדן מבעוד מועד לגבי קיום הפגישה, ולאחר שהתקיימה הם העבירו לו מכתב המסכם את עמדת המשפחות וביקשו לפתור את הסוגיה, שהיא במהותה הומניטרית. אף שארדן היה מודע לתוכן הפגישה ולמטרותיה, הוא בחר להכריז כי מדובר ב"תמיכה בטרור".

הספין נופח בצורה דרמטית על־ידי הממשלה, בסיוע נדיב של התקשורת הממסדית, ראשי יש עתיד, המחנה הציוני ואף מרצ. הח״כ אילן גילאון, יו״ר סיעת מרצ בכנסת, האשים את הח״כים של בל״ד ב"פרובוקציה, רשעות וטיפשות".

בהיעדר כל חלופה רצינית למדינות הרת־האסון של ממשלת נתניהו, ח״כים ממפלגת העבודה, מיש עתיד, ובמקרה הזה גם ממרצ, חזרו למעשה על תעמולת ההסתה הדמגוגית של הממשלה. בכך הם תרמו בעצמם לבידוד השמאל ולגיוס תמיכה ציבורית לטובת ההתקפות האנטי־דמוקרטיות.

ספין השקיפות

שלא במקרה, במקביל לקידום חוק הדחת הח״כים אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את החוק "לשקיפות העמותות" אותו יזמה שרת המשפטים איילת שקד. נתניהו התייחס לחוק בישיבת סיעת הליכוד ואמר: "אנחנו בעד שקיפות. אני בעד שכל דולר וכל שקל שמדינה זרה מעבירה לעמותה, מימין ומשמאל, ידווח". גם במקרה הזה מדובר בספין.

כל העמותות בישראל מחויבות כבר כיום לפי חוק לדווח על כל תרומה שהן מקבלות ממדינה זרה לרשם העמותות. הנתונים כולם זמינים לציבור הרחב באתר רשם העמותות עוד מ־2012. דווקא עמותות המתנחלים והימין הקיצוני, שמקבלות כספים מתורמים פרטיים עלומי שם מחו״ל, נהנות מחיסיון.

החידוש בהצעת החוק של שקד הוא שעמותות הממומנות על־ידי מדינות זרות יידרשו לפרסם בכל מסמך רשמי כיתוב לפיו הן נתמכות על־ידי "ישות מדינית זרה". במילים אחרות, המטרה היא להטיל דופי בפרסומים של אותן עמותות ולקטלג אותן כ"סוכנים זרים", שמתערבים בנעשה בחברה הישראלית מבחוץ, לכאורה. האם שקד שאלה את הרעיון מחוק העמותות שאושר באחרונה ברוסיה של פוטין, ומגדיר עמותות שנתמכות על־ידי מדינות זרות כ"סוכנים זרים"?

הרקע להתקפה האחרונה על זכויות דמוקרטיות היא המדיניות הרת האסון של הממשלה, שהביאה להסלמה חריפה בסכסוך. אכיפת הדיקטטורה של הכיבוש בשטחים הפלסטיניים ממשיכה לגבות קורבנות משני צדי השסע הלאומי כמעט מדי יום. כדי להתנער מכל אחריות למצב ולגונן על משטר הכיבוש ומפעל ההתנחלויות מבקשת הממשלה להשתיק, בעזרת הסתה גזענית ומקארתיסטית ארסית, את מבקריה משמאל ולהציגם כ"שתולים", "תומכי טרור" ו"סוכנים זרים".

אי־אפשר לנתק בין הגברת צעדי הדיכוי בשטחים והרדיפה של הציבור הפלסטיני בתוך ישראל, לרבות ההוצאה מחוץ לחוק של התנועה האיסלאמית הצפונית והאיום בהשעיית הח״כים של בל״ד, לבין הרדיפה של ארגוני השמאל ומתנגדי הכיבוש. התשובה להתקפה האנטי־דמוקרטית היא בניית מאבק רחב נגד מדיניות הממשלה, המשרתת בשורה התחתונה את הטייקונים ואת ארגוני המתנחלים.

סתימת הפיות לא תעבור!

• להיאבק למען זכות המחאה וההתארגנות. לא לחוק העמותות ולחוק השעיית הח״כים. סוף לרדיפה של הציבור הערבי־פלסטיני ולהסתה נגד מתנגדי כיבוש.

• להיאבק למען צדק חברתי ושלום. די למדיניות "ניהול הסכסוך", שמבטיחה רק עוד סבבי דמים. סוף לדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים.
• להיאבק למען חיסול העוני והאפליה. השקעה מסיבית בדיור, בחינוך, בבריאות, בתשתיות, במישרות ובשכר מחיה לכל. העלאת המיסוי על התאגידים הגדולים.