אלפי מפגינים ומפגינות השתתפו ביום שישי (13.1) בהפגנה נגד הריסות בתים בעיר קלנסווה שבאזור השרון. שלושה ימים קודם, ב־9 בינואר, היחידה לאכיפת דיני התכנון והבנייה של משרד האוצר הרסה 11 בתים ביישוב. הדחפורים הגיעו לקלנסווה בליווי מאות שוטרים שאיימו ואף תקפו תושבים.

יום למחרת ההריסות הכריזה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל על שביתת מחאה ביישובים הערביים בליווי הפגנות בקלנסווה ובאום אל־פחם. באותו היום התקיימו הפגנות גם באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ת״א.

המחאה הגיעה לשיאה בהפגנת האלפים בקלנסווה, שיצאה ממרכז העיר אל הבתים ההרוסים. במהלך ההפגנה הושק קמפיין גיוס כספים לסיוע למשפחות שביתן נהרס. פעולות מחאה נוספות נגד ההריסות מתוכננות ביישובים הערביים, בתל אביב ומול משרדי הממשלה בירושלים, וכן במדינות נוספות בעולם.

הבתים שנהרסו שייכים לארבע משפחות שבנו אותם על קרקע שבבעלותם. הקרקע היתה מיועדת לחקלאות ולא הופשרה לבנייה למרות בקשת המשפחות. חלק מהבתים היו בתהליכי הסדרה, מה שלא הפריע לרשויות לבצע את צווי ההריסה תוך פחות מ־48 שעות מהיום בו ניתנו, וזאת כדי למנוע מבעלי הבתים להגיש ערעור. מדובר בהריסה בהיקף חסר־תקדים בשנים האחרונות.

נראה כי ההוראה להרוס את הבתים הגיעה מלמעלה. בזמן שמשפחות עם קשישים וילדים נזרקו מביתן בעיצומו של החורף, ראש הממשלה נתניהו שיתף בדף הפייסבוק שלו את הכותרת המתריסה של אתר הימין הקיצוני 0404: "כוחותינו הורסים 12 בתי ערבים בקלנסווה". השר לביטחון פנים גלעד ארדן צייץ בטוויטר: "המבצע המורכב מבטא ישום שוויוני של האכיפה כפי שראוי שיהיה".

תג מחיר

נתניהו מסית נגד הציבור הערבי־פלסטיני גם כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מפרשיות השחיתות בהן הוא נחשד ומהבעיות החברתיות הבוערות. אך הוא גם הבטיח כבר מספר שבועות קודם כי ממשלתו תהרוס עשרות בתים של משפחות ערביות משני צידי הקו הירוק כחלק מחבילת ה"פיצוי" לתושבי "עמונה" — התנחלות הקרוונים שהוקמה על אדמות שנגזלו ממשפחות פלסטיניות ושהיתה אמורה להיות מפונה לפי פסיקת בג״ץ.

חבילת הפיצוי כוללת גם הבטחה מצד הממשלה להקים התנחלות חדשה עבור תושבי המאחז ולהגדיל את התקצוב של מפעל ההתנחלויות. למעשה גם הממשלה עצמה מודה כי מדובר בפעולת "תג מחיר" שנועדה להעניש את הפלסטינים ולרצות את הימין המתנחלי.

ההריסות ביישובים הערביים בישראל הן לא "אכיפה שוויונית" אלא החרפה של מדיניות מפלה וארוכת שנים. מדיניות זו כוללת אי־אישור תוכניות מתאר לחלק מהיישובים, ואי־הכרה ביישובים אחרים שהוקמו, בעיקר בנגב, באמצעות צו צבאי בימי הממשל הצבאי. זוהי מדיניות גזענית שמטרתה לדחוק את רגליו של הציבור הערבי־פלסטיני מאזורים מסוימים.

בשטחים הפלסטיניים הכבושים המצב אף גרוע יותר. שנת 2016 היתה שנת שיא בהריסות בתים בגדה ובמזרח ירושלים. לא פחות מ־1,089 מבנים נהרסו או הוחרמו מידי פלסטינים על־ידי הרשויות הישראליות. בעזה, כ־51,000 אנשים עדיין חיים כעקורים לאחר שבתיהם שנהרסו במלחמה ב־2014 טרם שוקמו או נבנו מחדש.

לעובדים ולעניים בישראל אין דבר להרוויח מאותה "אכיפה שוויונית", המקדמת "הפרד ומשול" בין עובדים ועניים, יהודים וערבים, לרווחת הממשלה, המנצחת על משבר דיור מחריף בכל חלקי הארץ.

תגובתם של ארדן ונתניהו להריסות בקלנסווה מרמזת כי לא מדובר בפעולה חד־פעמית אלא במדיניות חדשה. מחאה מתמשכת ומתפתחת בהחלט מסוגלת לעצור את הממשלה, כפי שהדגיש גם המאבק נגד תוכנית פראוור בנגב. בניית תנועה רחבה בשטח דרך סדרה של אסיפות ציבוריות והפגנות ביישובים הערביים ובערים הגדולות, למען הזכות הבסיסית לדיור ונגד האפליה הגזענית, תעזור לחשוף את ההסתה של ממשלת נתניהו ולגייס עוד תושבים ערבים ויהודים למאבק על הבית.