"זהו כתב אישום נגד ממשלת ישראל על שנתנו יד לדבר הזה. הם זורקים מאות משפחות הביתה", כך זעק אתמול (שלישי) רונן גליק, מוביל המאבק של עובדי רשות השידור, במהלך המהדורה האחרונה של מבט, 49 שנים מאז השידור הראשון. "ראש ממשלת ישראל, אני מאשים גם אותך ואת דוד ביטן הזחוח שיושב בוועדה [הוועדה להכנת חוק פיצול תאגיד השידור הציבורי], ואת כחלון, אתה 'שר חברתי', עליך הדבר הזה! ואבי ניסנקורן... אתה חתמת על 1,200 איש שהולכים הביתה, תתבייש לך!".

שלטון נתניהו ביצע אתמול וידוא־הריגה בשידור הציבורי, בתום שורה של זיגזגים שהחלו עוד בתקופת הממשלה הקודמת, שהעבירה את החוק ל"סגירה־פתיחה" בחסות עשן המלחמה בעזה ב־2014. המטרות העיקריות מאחורי ההתקפה על העובדים והעובדות ועל השידור הציבורי: שליטה פוליטית הדוקה יותר בתקשורת — כדברי יו״ר הקואליציה דוד ביטן, "התקשורת כל הזמן נגד הליכוד, כנראה שהיא חופשית מדי" — וקיצוץ ההוצאה הציבורית לטובת הטבות לטייקונים.

לעובדי רשות השידור נודע על הסגירה הסופית מפיו של כונס הנכסים של רשות השידור שעות ספורות קודם, בצעד פרובוקטיבי, מבזה ומשפיל, שייתכן שהגיע בתגובה לאיום מצד העובדים להחשיך מסכים החל מיום ראשון, 14 במאי, ובמהלך ביקורו המתוכנן של טראמפ.

הסגירה היא אכן כתב אישום נגד נתניהו, שרי הממשלה, המפלגות השותפות בה, ומפלגות קפיטליסטיות נוספות שסייעו לקדם את המהלך, דוגמת יש־עתיד וגורמים ממפלגת העבודה, בהם יו״ר ועדת הכלכלה ח״כ איתן כבל. אולם בהחלט ניתן היה למנוע אותה. הממשלה החלשה והמפוצלת של נתניהו פשוט לא היתה מסוגלת להוציא לפועל את המהלך אם היתה נתקלת בחומה בצורה מצדה של הסתדרות העובדים.

זה לא קרה. ניסנקורן והנהגת ההסתדרות מכרו את עובדי רשות השידור ואת השידור הציבורי פעם אחר פעם, ונתנו יד ל"הפרד ומשול" בין עובדי הרשות ועובדי התאגיד.

"מכר בנזיד עדשים"

בסוף אפריל, על רקע הבחירות הקרבות בהסתדרות והביקורת הנוקבת שהשמיעו עובדי רשות השידור על חלקו של ניסנקורן בהפקרתם, איים יו״ר ההסתדרות להשבית את המגזר הציבורי אם לא יושג פתרון למשבר השידור הציבורי. איום השביתה הוסר לאחר דיל נוסף עם שר האוצר, שנעשה מעל ראשיהם של העובדים ולא פתר אף סוגיה מהותית.

ארגון העיתונאים, המסונף להסתדרות, הגיב אז בביקורת נוקבת חסרת־תקדים: "יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מכר היום בנזיד עדשים את השידור הציבורי והפקיר את עיתונאיו. שלוש שנים לאחר שלא נאבק נגד השימוש בחוק כדי לפטר את עובדי רשות השידור, הוא בוחר שלא להיאבק גם נגד החוק שפוגע בעיתונאי תאגיד השידור הציבורי, שחלקם מגיעים מתוך רשות השידור עצמה, ונותן יד לפירוק ההתארגנות שלהם. בחסות הכרזה על שביתה מדומה, ניסנקורן בחר לשתף פעולה ללא שום מאבק עם מהלך בזוי וחסר נימוק ענייני שכל מטרתו היא להקל על ראש הממשלה להשתלט על השידור הציבורי".

ניסנקורן, שלא טרח עדיין להגיב לסגירת הרשות, מתגאה באופן שערורייתי בתמיכה לה זוכה מועמדותו לראשות ההסתדרות מצד שרת התרבות הגזענית והאנטי־חברתית מירי רגב, שאמרה בשנה שעברה, "מה, נעמיד כסף ואז הם [תאגיד השידור החדש] ישדרו מה שהם רוצים?". הוא גם מתהדר בתמיכתו של שר האוצר כחלון, שנושא באחריות ישירה להמשך קיומה של הממשלה הנוכחית, לפיטורי עובדים ברשות השידור ולהמשך מדיניות ייבוש השירותים הציבוריים, קידום ההפרטה וחיזוק שלטון ההון. התמיכה הזאת מצד שרים קפיטליסטים מעידה רבות כשלעצמה על מחויבותו האמיתית, למרות כל הרטוריקה: מחויבות לבריתות עם בעלי ההון והממשלה, שמנהלים מלחמה יומיומית נגד ציבור העובדים והעובדות.

אולם אפילו עכשיו ראשי ההסתדרות מסוגלים עקרונית למתוח קו אדום ולהכריז שהמהלך של הממשלה לא יקום ולא יהיה, ושכל כובד משקלה של העבודה המאורגנת יוטל כדי לעצור את ההשתלטות העוינת על השידור הציבורי ואת הפגיעה המתמשכת שמובילה הממשלה המסוכנת הזאת בשירותים הציבוריים, בעובדים ובעניים. אישור "חוק הלאום" הגזעני בקריאה טרומית בכנסת היום (רביעי) מדגיש מזווית נוספת את סדר היום המסוכן של הממשלה, המנציחה אפליה, כיבוש וסכסוך לאומי.

סגירת רשות השידור מעוררת כעס רב בציבור הרחב והזדהות עם עובדי הרשות. את הכעס הזה צריך לתרגם לבניית מחאה כללית נגד שלטון נתניהו ונגד סדר היום של הימין הקפיטליסטי.