"לא זורקים אלפיים משפחות הביתה. אלפיים משפחות! יש לנו כאן ילדים להאכיל!", כך קראו עובדי רשות השידור במהלך הפגנה סוערת של מאות עובדים ובני משפחותיהם שנערכה מול בית ראש הממשלה בירושלים אתמול (שלישי, 24.6).

מאז חודש מרץ נאבקים עובדי רשות השידור בתוכנית הממשלה לפרק את הרשות ולפטר את כל 2,000 העובדים והעובדות בתחנות הטלוויזיה והרדיו הציבוריות, ולהעסיק רק מיעוט מהעובדים במסגרת רשות שידור חדשה ומצומצמת. תחת מעטה של תעמולה שקרית על "רפורמה" ו"התייעלות" לכאורה, ממשלת ההון מקדמת הצעת חוק שמטרתה שבירת העבודה המאורגנת ברשות השידור כצעד בדרך להפרטת השידור הציבורי בטלוויזיה וברדיו.

כדי להקנות נופך מקצועי למהלך הקים שר התקשרות גלעד ארדן את ועדת לנדס "לבחינת המתווה העתידי של השידור הציבורי בישראל". הוועדה המליצה כצפוי לסגור את רשות השידור, לפטר את כל עובדיה, למכור את נכסי הנדל״ן שלה ולהקים במקומה גוף שידור חדש ומצומק שיעסיק כ־750 עובדים בלבד. הפקתם של חלק משמעותי מהתכנים שישדר גוף השידור החדש עתידה להיות מופרטת לידי חברות ההפקה הפרטיות המעסיקות עובדים ללא כל ביטחון תעסוקתי וזכויות סוציאליות. למרבה האירוניה, רם לנדס, העומד בראשות הוועדה, הוא גם הבעלים של אחת מאותן חברות: "קודה תקשורת".

פגיעה בעבודה המאורגנת ובחופש העיתונות

כמיטב המסורת, הממשלה מאשימה את עובדי רשות השידור במצבו העגום של הערוץ הראשון, הסובל מייבוש תקציבי ומניהול ביורוקרטי מסואב. מדובר בצביעות. הדרג הניהולי של רשות השידור ממונה ישירות על־ידי הממשלה ומשרד התקשורת. הוא מורכב מאנשים המקורבים לממשלה המכתיבים פעמים רבות גם את תוכני הערוץ. מצב זה הביא לא פעם עיתונאים ועובדים ששאפו לקו של עיתונות עצמאית וביקורתית יותר כלפי השלטון לכדי עימות עם ההנהלה.

כך למשל עובדי רשת ב׳, המאוגדים בהסתדרות ובאגודת העיתונאים, הצליחו לסכל לפחות שני ניסיונות בשנים האחרונות להוריד מהאוויר את העיתונאית קרן נויבך שתוכניתה "סדר יום" ידועה כביקורתית ביחס למדיניות הניאו־ליברלית של הממשלה ואשר נותנת במה למאבקי עובדים.

המניע שעומד מאחורי שבירת העבודה המאורגנת ברשות השידור הוא לא רק כלכלי. העבודה המאורגנת ברשות השידור היא תנאי הכרחי, גם אם לא תנאי מספיק, לשמירה על עצמאות עיתונאית אל מול הקו שהממסד הפוליטי מנסה להכתיב. גם בממשלה יודעים שעיתונאי לא מאוגד, שהמשך העסקתו נתון לחלוטין לשרירות לבה של ההנהלה, כפוף לקו שההנהלה מכתיבה והוא יתקשה להשמיע ביקורת כנגד גורמים שההנהלה רוצה ביקרם.

בממשלה טוענים כי יישום מסקנות ועדת לנדס תחזק את עצמאות השידור הציבורי מהממשלה. בפועל ועדת לנדס מבקשת דווקא להרחיב את המעורבות הישירה של הממשלה בניהול גוף השידור העתידי. לפי הצעת החוק תוקם ועדת איתור עצמאית לכאורה שתבחר את יו״ר מועצת הרשות החדשה. אלא שיו״ר ועדת האיתור ימונה על־ידי שר התקשורת. לשר התקשורת תהיה אפשרות למנות ולהדיח את חברי המועצה של גוף השידור החדש, ולממשלה תהיה את האפשרות לפזר אותה כליל, ולפטר את מנכ״ל הרשות שהוא גם העורך הראשי שלה. את תקציב הרשות החדשה ימשיך לאשר ישירות שר האוצר, מה שבהחלט מסוגל להביא להשתקה של קולות ביקורתיים ול"צנזורה עצמית" מחשש לעימות עם האוצר והממשלה.

העובדים נאבקים על המשך השידור הציבורי

עם ההכרזה על "מתווה לנדס" בחודש מרץ התכנסו עיתונאי רשות השידור לעצרת חירום (18.3) ולמחרת הפגינו מאות עיתונאים ועובדים מהרשות מול הכנסת. גם פעילי מאבק סוציאליסטי הגיעו להביע סולידריות ולקחו חלק בהפגנה. מדובר היה במפגן כוח מרשים ובהשתתפות רחבה של כלל קבוצות העובדים ברשות, למרות מאמצי ההנהלה לאורך השנים להסית אותן אחת כנגד השנייה.

בסוף מאי, בתגובה לאישור הצעת החוק המבוססת על מתווה לנדס בקריאה ראשונה בכנסת, העובדים, לראשונה מזה שנים, אף החשיכו את שידורי הערוץ הראשון למספר שעות. בתחילת יוני ננקטו עיצומים נוספים שהורחבו גם לשידורי הרדיו, ואת שידורי המונדיאל מנצלים העובדים כדי להעלות את המודעות למאבקם באמצעות תשדירי הסברה שמציגים שלטי מחאה המגיעים למאות אלפי צופים.

הלחץ שהפעילו העובדים דחק בממשלה להגיע באחרונה להסכמות חדשות עם הנהגת ההסתדרות ועם אגודת העיתונאים ולפיהן עובדי הרשות המפוטרים יזכו לתנאי פרישה משופרים בהתאם למתווה שגובש עוד ב־2011 אך נגנז על־ידי הממשלה. כמו כן סוכם כי תנאי השכר של עובדי רשות השידור שיועסקו בגוף השידור החדש לא יפגעו. אולם, נכון לכתיבת שורות אלה, אין עדיין הסכמה לגבי מספר העובדים שיועסקו במסגרת גוף השידור החדש, כאשר גם במקרה הטוב ביותר מדובר בלא יותר ממחצית מהמפוטרים. כך גם אין הסכמות לגבי הסכם העבודה הקיבוצי העתידי, אם בכלל יהיה כזה.

אף שבהודעת ההסתדרות לתקשורת הוגדרו ההסכמות הללו כ"פריצת דרך", משמעותן היא שראשי ההסתדרות ואגודת העיתונאים כבר משלימים למעשה עם עצם הסגירה של הרשות ועם פיטורי כל עובדיה, ומנהלים בשם העובדים משא ומתן מול הממשלה רק על מספר העובדים שייקלטו ברשות החדשה ועל תנאי עבודתם העתידיים.

באותה הפגנה שנערכה אתמול (24.6) מול בית ראש הממשלה ניכר כי העובדים אינם מתכוונים להסתפק בהסכמות שהושגו וכי הם נחושים להמשיך להיאבק לביטול הפיטורים ההמוניים והתוכנית לסגירת הרשות. בהחלט אפשר לעצור את תוכניתה ההרסנית של הממשלה, אך לשם כך דרוש מאבק נחוש ועוצמתי המגובה בצעדי סולידריות מצד ארגון העיתונאים ומצד ועדי עובדים נוספים, לרבות עיצומים ושביתות בהתאם לצורך.

בחודשים האחרונים הוועדים השונים ברשות השידור חברו יחדיו להקמת מטה מאבק משותף להצלת השידור הציבורי. הרחבת מטה המאבק לקבוצות עובדים נוספות, בפרט לוועדים הרבים הנמצאים גם הם בשלבים שונים של מאבק נגד תוכניות הפרטה, תהיה צעד חשוב לחיזוק כל אחד מהמאבקים ולבניית חזית אחידה נגד הממשלה. בסוף חודש מרץ עובדי רשות השידור הצביעו על הפוטנציאל הקיים לכך כאשר הכריזו על שיתוף פעולה עם עובדי דואר ישראל הנאבקים גם הם נגד כוונת הממשלה לפטר כאלפיים עובדים ולהפריט חלקים מהשירות.

למרבה הצער הנהגת ההסתדרות טרם ניצלה את שיתוף הפעולה שהתחיל להיווצר בין העובדים לצורך הרחבת המאבק לביטול תוכניות הפיטורים ועצירת ההפרטה. הן ברשות השידור והן בדואר קוראת הנהגת ההסדרות בצורה תבוסתנית לממשלה ולהנהלות לקיים משא ומתן על מספר המפוטרים וליישם את צעדי ההפרטה תוך כדי הידברות.

חיסול השידור הציבורי הוא חלק ממדיניות כוללת של הפרטות וקיצוצים. אם תתממש כמתוכנן תוכנית ה"סגירה־פתיחה", תוך ביטול ההסכמים הקיבוציים עם העובדים, בהמשך לתקדים מע״צ בשנת 2004, הרי שהדבר יעיב על מאבקי עובדים נוספים נגד הפרטה ונגד גזירות הממשלה. לכן יש לדרוש מהנהגות ארגוני העובדים, ובראשן הנהגת ההסתדרות, לתת את מלוא הגיבוי למאבק להצלת השידור הציבורי, כולל באמצעות מהלכי שביתה.

לציבור מגיע שידור ציבורי איכותי, עצמאי מהאינטרסים של בעלי ההון והממשלה, המספק סיקור עיתונאי מעמיק וביקורתי. אסור להסתפק במניעת חיסול השידור הציבורי תוך חזרה למתווה ה"רפורמה" הקודם משנת 2011 שכלל פיטורים של 700 עובדים. רשות השידור לא זקוקה לתוכניות "אנטי־רפורמה" של קיצוצים ופיטורים אלא לרפורמה אמיתית, שתכלול הזרמת תקציבים שתמומן דרך מיסוי על ההון, ומעבר לניהול ולפיקוח ציבוריים ודמוקרטיים על־ידי נציגי העובדים, העיתונאים, היוצרים והציבור הרחב. ככל שהדברים תלויים בממשלה, רפורמה כזו לעולם לא תקרה. אולם מאבק רחב בגיבוי כוחה של העבודה המאורגנת בהחלט יוכל להשיג זאת.

אנחנו אומרים:

■ לא לסגירת רשות השידור, לא לפיטורים ולשבירת העבודה המאורגנת. כן לשידור ציבורי עצמאי ונקי מהתערבות ממשלתית ומהשפעה של בעלי הון.

■ הקמת מטה מאבק לעצירת תוכניות ההפרטה במשק. כן לצעדי מחאה וסולידריות עם עובדי רשות השידור מצד ועדי עובדים נוספים, כולל אסיפות הסברה, עיצומים ושביתות.

■ החלפת אגרות הטלוויזיה והרדיו במיסוי על בעלי ההון ותאגידי התקשורת הגדולים שיבטיח תקצוב ייעודי סדיר וקבוע ככל שנדרש, לטובת שידור ציבורי איכותי וביקורתי תחת ניהול ופיקוח ציבוריים ודמוקרטיים של נציגי העובדים, העיתונאים, היוצרים, והציבור הרחב.