אז כמה עולה לקנות "עיתונאי חצר"? וכמה עולה לקנות את "העיתון של המדינה"? אלו למעשה השאלות שהפנה, לפי החשדות, ראש הממשלה נתניהו למו״ל ידיעות אחרונות ו־ynet, נוני מוזס, אשר לא היסס לנקוב במחיר.

לפי החשדות שפורסמו בערוץ 2, ראש הממשלה היה אמור לזכות לסיקור אוהד בידיעות אחרונות וב־ynet, בתמורה לצמצום הפעילות של "ישראל היום", הנמצא בבעלות מקורבו של נתניהו — המיליארדר שלדון אדלסון.

כחלק מהדיל שנדון בין נתניהו למוזס, ראש הממשלה אף הבטיח לקדם לאחר הבחירות את חוק "ישראל היום", שיחייב גביית תשלום עבור עיתונים בתמורה להבטחה של מוזס, המכהן גם בתפקיד העורך האחראי ב"ידיעות אחרונות", שיעשה הכול כדי שנתניהו יישאר בכיסא ראש הממשלה, לרבות פיטורי עיתונאים שיבקרו את שלטונו.

את המשא ומתן המתואר יזם נתניהו עצמו ערב בחירות 2015. הוא אף ביקש מראש לשכתו דאז, ארי הרו, להקליט את השיחות. נכון, לא שיחה חד פעמית, אלא סדרת מפגשים. לפי הפרסומים ב"הארץ", ההקלטות, שנמצאות בידי המשטרה מזה חודשים ארוכים, נמשכות על פני שעות. זה לא הפריע ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, נאמנו של נתניהו, להימנע לאורך כל אותה תקופה מלהורות על חקירה פלילית בנושא.

עיתונות "חופשית"

אם אכן נדון "דיל" כזה בין נתניהו למוזס, ההאשמות הפליליות נגדם עשויות לנוע בין "הסדר כובל", כלומר מניעת תחרות בשוק התקשורת, לבין מתן וקבלת שוחד. אבל, מה שהפרשה הזאת חושפת בפועל זה את הקשרים ההדוקים בין הפוליטיקאים הקפיטליסטים לבין אמצעי התקשורת שאמורים לסקר אותם, לכאורה, באופן הוגן וחסר פניות. העיתונאי גידי וייץ, שחשף את פרטי הפרשה ב"הארץ", מבהיר כי: "הנפגע הראשי בדיל שבין שני ראשי המעצמות הוא הציבור, שבחסות לחיצת יד במחשכים צפוי לקבל זרם שוטף של מידע שקרי, מעוות, מצונזר, נשלט ומלאכותי על מוסדות השלטון".

אף שנראה כי העסקה לא יצאה לבסוף אל הפועל, חשוב להדגיש, שבשאלות המהותיות כל התקשורת הממסדית, למעט בודדים, מיישרת קו עם סדר היום הלאומני והפרו־קפיטליסטי של ממשלת נתניהו, לרבות ההסתה וההתקפות על הציבור הערבי־פלסטיני וצעדי הפרטה והתקפות על העבודה המאורגנת. זה לא מקרי.

התלות של התקשורת הממסדית בהון אינה מוגבלת ל"דיל" כזה או אחר. עיתונאים חוששים מהמו״לים (הבוסים שלהם), שחוששים מסנקציות מצד בעלי הון אחרים ומהממשלה במקרה של סיקור "שלילי".

פרשת "נתניהו־מוזס" חושפת לא רק את התנהלותם של ראש הממשלה ושל העיתונים הגדולים במדינה, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אלא גם את אופייה של השיטה הקפיטליסטית.

בנוסף מדגישה הפרשה שוב את הצורך באיגודי עובדים חזקים ודמוקרטיים בענף העיתונות, שיגנו על עיתונאים ביקורתיים מפני ניסיונות צנזורה מצד בעלי העיתונים, ויובילו מאבק למען תקשורת ביקורתית וחופשית מתכתיבים של ההון ומהתערבות של הממשלה.

סופו של נתניהו?

הגילויים החדשים ב"תיק 2000" מגיעים על רקע שורה של חקירות וחשדות נוספים נגד נתניהו: פרשת ארנו מימרן; קבלת אספקה שוטפת של סיגרים, שמפניה וטובות הנאה אחרות מארנון מילצ׳ן ומבעלי הון נוספים בתמורה לקידום ענייניהם; לחץ לרכוש צוללות מתאגיד גרמני שנציגו בארץ העסיק את דוד שומרון, עורך דינו האישי וקרוב משפחתו של נתניהו, ועוד. ריבוי החקירות נגד נתניהו מחזיר לשכבות שמאסו בו את התקווה להיפטר משלטונו.

המחאה שמתארגנת בימים אלה בעקבות חקירות נתניהו היא צעד בכיוון הנכון. אבל הבחירות האחרונות הראו שבשביל להיפטר מנתניהו לא מספיק לרכב על גלי המיאוס ממנו. צריך להציב מולו אלטרנטיבה פוליטית.

גם בבחירות בארה״ב, החשדות השערורייתיים נגד טראמפ, כולל שחיתות, הטרדות מיניות ועוד, לא הספיקו כדי למנוע ממנו להפוך לנשיא, פשוט כי הציבור האמריקאי לא ראה בקלינטון מועמדת טובה מספיק, בפרט על רקע קשריה החזקים לבעלי ההון בוול־סטריט. גם בישראל, ראשי ה"אופוזיציה" בכנסת, הרצוג ולפיד, הם מיליונרים בעצמם, הקשורים לארנון מילצ׳ן, וללא מעט בעלי הון אחרים.

אנחנו לא זקוקים לחקירת משטרה כדי לדעת שממשלת נתניהו מנהלת מדיניות שמטיבה עם בעלי ההון על חשבון העובדים והעניים. אך גם "העבודה" וגם "יש עתיד" לא מקדמות מדיניות שתשנה דרמטית את התמונה. אף אחת מהן לא תשים סוף לשוד משאבי הטבע באמצעות הלאמה ולא לכיבוש ולמפעל התנחלויות.

לא רק את נתניהו צריך להחליף. נחוץ שינוי במדיניות. לשם כך, הכרחי לבנות אלטרנטיבה פוליטית, שתקדם סדר יום שמאלי וסוציאליסטי, שכה נחוץ לעובדים ולעניים, יהודים וערבים. אלטרנטיבה כזו אפשר וצריך לבנות דרך המאבקים שמתחילים להתפתח נגד הממשלה.