בהמשך להתעוררות במאבקי הנשים בשנים האחרונות בארץ ובעולם, ובייחוד בהמשך לשביתת הנשים התקדימית בדצמבר האחרון, קיימת ציפייה מוצדקת בחברה ליותר נשים בכנסת ובממשלה. אבל אפילו על עצם הזכות לייצוג נשי במוקדי קבלת ההחלטות יש צורך להיאבק.

הכנסת הקודמת רשמה שיא של מספר חברות כנסת — 35, קצת יותר מרבע. שיפור קל לעומת הכנסות שקדמו לה, אבל מרחק רב משיעור הנשים באוכלוסייה. יתרה מזאת, נשים לא עמדו בראש ועדות משמעותיות בכנסת והיו מיעוט מבוטל בין שרי הממשלה –שלוש שרות מתוך 21.

סקירה של הרשימות המתמודדות לכנסת הנוכחית מראה כי אחרי הבחירות הקרובות, מספר חברות הכנסת יהיה אף נמוך יותר. בשתי הרשימות הגדולות, הליכוד ו"כחול לבן", אין אף אישה בחמישייה הראשונה, ורק שתי נשים בעשיריה הראשונה. מתוך המפלגות שצפויות לעבור את אחוז החסימה, עומדת אישה רק בראשה של מפלגה אחת, מרצ.

אבל עצם היצוג לא מבטיח שיפור מהותי בתנאי החיים של נשים. רוב חברות הכנסת וכל השרות היו שותפות בכנסת היוצאת, בדומה למצב לפני כן, ליישום מדיניות שפוגעת בנשים, ובייחוד בנשים עובדות ועניות, על בסיס יומיומי.

שביתת הנשים בדצמבר האחרון התארגנה סביב הדרישה להעביר 250 מיליון שקל לתוכנית למניעת אלימות כלפי נשים — תקציב שהממשלה אישרה אך בפועל לא העבירה. זאת על אף שבכל שנה נרצחות מעל 20 נשים על ידי בני זוג או בני משפחה רק בגלל היותן נשים. כמו כן, הכנסת התנגדה להעלאת קצבת הזקנה ולהשקעת תקציבים בבניית דיור ציבורי, במערכת הבריאות הקורסת ובהנהגת חינוך חינם מגיל אפס.

בנוסף, פערי השכר בין נשים לגברים לא הצטמצמו גם השנה. נשים עדיין מרוויחות 66% משכר הגברים בחישוב חודשי ומהוות 59% מהאנשים מתחת לקו העוני (הלמ״ס, הודעה לעיתונות 6.3.19).

נשים הן הראשונות שנפגעות מקיצוצים, הפרטות וחוסר השקעה בשירותים החברתיים. נשים ערביות־פלסטיניות נפגעות גם מהמדיניות הגזענית של הממשלה. עובדות סוציאליות, אחיות, מורות ונשים העוסקות במקצעות הטיפול עומדות בחזית ההתמודדות עם המצוקה החברתית, תוך שהן מתמודדות עם שכר נמוך, מחסור בתקנים ובמשאבים ואף עם אלימות.

גם חברות הכנסת שלא מיישרות קו עם המדיניות של שלטון נתניהו, אך לא נאבקות להצבת חלופה למערכת הקפיטליסטית שמנציחה אי־שיווין מגדרי, כלכלי ופוליטי, לא יכולות להציע פתרונות אמיתיים למצוקות היומיומיות של נשים. הן נאבקות קדנציות שלמות על העברת חוק אחד או שניים, שבמקרה הטוב יוביל לשיפור מזערי בחייהן של נשים ובמקרה הרע יקבר בחוק ההסדרים.

המאבקים ההמוניים על הזכות של נשים לחיות בביטחון ובשוויון לא מקבלים ייצוג אמיתי במערכת הבחירות הזאת. צריך לבנות אלטרנטיבה — מפלגה רחבה של עובדות ועובדים, יהודיות וערביות, שכחלק מהמערכה לשינוי סוציאליסטי תוביל מאבק בכנסת ובשטח נגד רצח נשים, נגד הטרדות מיניות ולמען שיפור תנאי העבודה והמחייה, למען שלום ושוויון ולחיסול כל אפליה.