מעל מיליון וחצי מפגינים ומפגינות מכל העדות בלבנון, כרבע מהאוכלוסייה, מציפים את רחובות הערים במחאה על גזירות כלכליות, יוקר מחיה ושחיתות. המפגינים קוראים גם להפיל את הממשלה — עם סיסמת "האביב הערבי", "העם רוצה להפיל את השלטון!" — ודורשים לשנות את שיטת הממשל המבוססת על חלוקה עדתית.

היום (שלישי), לאחר 13 ימי מחאה המונית ששיתקה לחלוטין את מערכות החינוך והבנקאות והשביתה כבישים ראשיים, ראש ממשלת לבנון סעד חרירי הודיע על התפטרותו.

התנועה ההמונית, שלבשה מאפיינים מהפכניים, פרצה אחרי שהטלת מס הזוי על שימוש באפליקציית המסרים וואטסאפ היה הקש ששבר את גב הגמל. אך המחאה מביעה זעם על בעיות עמוקות הרבה יותר: אי־שוויון כלכלי, כשהמאיון העליון גורף כרבע מההכנסה הלאומית, תשתיות קורסות, גירעון תקציבי תופח ואבטלת צעירים.

מצוקות חברתיות דומות עוררו בתחילת העשור את מהפכות "האביב הערבי". אף אחת מהבעיות האלו לא נפתרה מאז ולכן, כפי שתנועת מאבק סוציאליסטי הסבירה בזמנו, "האביב הערבי" עדיין לא אמר את המילה האחרונה. תהליך מהפכני באזור שוב מרים ראש, כפי שאפשר היה לראות בתקופה האחרונה גם בהתקוממויות ההמונים בסודאן ובאלג׳יריה, הפגנות הענק בעיראק, שביתת מורים בירדן וניסיונות לחדש מחאה המונית במצרים.

נגד "הפרד ומשול"

הסרטונים מההפגנות בלבנון שהופצו בכל העולם הציגו אווירת שחרור עם שירים וריקודים ספונטניים. לנשים יש תפקיד חשוב בהובלת וארגון ההפגנות. המחאה מורדת במדיניות ה"הפרד ומשול" על רקע עדתי, בהמשך לניסיונות בשנים האחרונות לארגן מאבק חוצה־עדות נגד האליטה השלטת.

"הפוליטיקאים אמרו לנו שאנחנו שונאים אלה את אלה, אבל זה לא נכון", אמרה מפגינה בת 23 בראיון לניו יורק טיימס, "אני בת לעדה אחת. חברתי היא בת לעדה אחרת, אבל כולנו כאן יחד למען העתיד שלנו". מפגינה אחרת הוסיפה "מוסלמים ונוצרים, כולנו באנו לשחרר את לבנון מהגנבים"! זהו מסר חשוב ורלוונטי גם למאבקים בישראל, שצריכים להתגבר על שסעים, במיוחד על רקע לאומי.

לא רק הממשלה בלבנון חשה באיום. ההפגנות מבטאות אי־אמון בכל המערכת הפוליטית המבוססת על חלוקת כוח מסואבת בין האליטות של 18 העדות השונות בלבנון. "כולם כולל כולם" היא אחת הסיסמאות הפופולריות בהפגנות — כל הפוליטיקאים צריכים לעוף!

המעמד השליט הלבנוני עדיין לא מעז לדכא את ההפגנות בכוח ומנסה לפייס את המחאה. טרם התפטרותו, ראש הממשלה חרירי נסוג מהכוונה להטיל מס על הוואטסאפ ופירסם תוכנית הכוללת קיצוצי שכר סמליים לחברי פרלמנט והבטחות להעלאת מיסוי על המערכת הבנקאית ול"מיגור השחיתות". אך ה"גזרים" הוגשו לצד תוכנית הפרטות מקיפה והם הגיעו בשלב שבו ההמונים מרגישים יותר את כוחם לחולל שינוי, ודורשים הרבה יותר. המחוות הצבועות מצד חרירי נתפסו כ"מעט מדי, מאוחר מדי".

הצבת אלטרנטיבה

חזבאללה היא כנראה המפלגה היחידה בממשלה שלא שחקה לחלוטין את בסיס תמיכה שלה. אבל גם זה משתנה — רבבות הפגינו במעוזים השיעיים בנבטיה ובבעלבכ עם קריאות נגד "נציגי העדה בשלטון" — הנהגת חזבאללה.

מזכ״ל הארגון חסן נסראללה הפציר במפגינים לקבל את תוכנית חרירי וכינה אותה "הישג אדיר עבור המחאה". הוא גם איים שהפלת הממשלה תוביל לכאוס ולמלחמת אזרחים. בנאומו האחרון אף ניסה להטיל דופי בכוונות המוחים וטען כי "יש מי שמנתב את ההפגנות שלהם".

אם המאבק המהפכני בלבנון יחריף, חלקים שונים באליטה הלבנונית, בגיבוי המעצמות האזוריות, ינסו לפלג אותו על בסיס עדתי וכמוצא אחרון גם לא יבחלו בניסיונות להטביע את ההתקוממות בדם.

חשוב לזכור כי גם ממשלות ישראל לדורותיהן קידמו סדר־יום אימפריאליסטי שכלל תוקפנות צבאית והתקפות ברוטליות על לבנון והתערבות בפוליטיקה הלבנונית, לרבות ליבוי סכסוכים עדתיים.

המחאה ההמונית הלבנונית היא התפתחות חיובית ביותר. בין הצעדים החשובים הנחוצים בלבנון כעת לחיזוק המאבק יש למנות הקמת ועדות עממיות חוצות־עדות ברמה המקומית והארצית סביב האינטרסים המשותפים של מעמד העובדים בחברה, שיובילו את המאבק ויציבו אלטרנטיבה פוליטית למדיניות כלל מפלגות הממסד העדתיות והפרו־קפיטליסטיות.

בעוד ש"מהפכה פוליטית" לשינוי שיטת הממשל, שתשים קץ להפרדה העדתית הממוסדת, תהיה הישג אדיר, לא יהיה בה די. לבנון היא אחת המדינות עם רמות החוב הגבוהות בעולם ביחס לתוצר. ההלוואות הבינלאומיות מגיעות עם דרישה להשתת עוד גזירות צנע על ציבור העובדים והעניים. כל עוד הכלכלה שבויה בידי מעצמות, תאגידים מקומיים וזרים, והאליטות המחוברות אליהם, לא יהיה פתרון לעוני, לאבטלה ולשאר המצוקות החברתיות.

לכן המאבק הנוכחי צריך להיות חלק ממאבק החותר להקמת ממשלה דמוקרטית של העובדים והעניים — ממשלה שתורכב לא מ"נציגי" העדות מקרב האליטות המושחתות אלא מתושבים סונים, שיעים, דרוזים ונוצרים מהשורה, שייבחרו בידי מועצות דמוקרטיות ויהיו כפופות אליהן. ממשלה כזו תצטרך להפקיע את השליטה בתאגידי הבנייה, בתשתיות ובמפעלים מידי בעלי ההון הזרים והמקומיים כדי לארגן את הכלכלה על בסיס סוציאליסטי ודמוקרטי לטובת מיגור העוני ולרווחת הכלל, ללא הבדלים עדתיים, כחלק משינוי מהפכני בלבנון ובאזור כולו.