כ־3,000 מפגינות ומפגינים צעדו בתל אביב ביום שישי האחרון (27.9), תחת קריאת המארגנים "להכריז על מצב חירום אקלימי" ולפעול בהתאם לדו״חות האו״ם, על פיהם תהליך שינוי האקלים יהיה בלתי הפיך בעוד 12 שנים. הפגנות מקבילות התקיימו ב־238 ערים ברחבי העולם. סה״כ 6 מיליון בני אדם השתתפו בשבוע המחאה הבינלאומי.

האירוע משך בעיקר נוער בגילאי תיכון וחטיבת ביניים. עבור רובם, אלה הן ההפגנות הראשונות בחייהם. אופי ההפגנה היה אנרגטי, נלהב ולוחמני. לצד ססמאות סביבתיות כלליות כגון "דור שלם דורש עתיד" ו"הנוער דורש צדק סביבתי", נוער ומבוגרים גם יחד קראו גם ססמאות יותר אנטי־ממסדיות ואנטי־קפיטליסטיות כמו: "זו לא טעות, זו מדיניות", "העתיד שלנו או הכסף שלהם", "היערות בשביל חמצן לא בשביל המזומן", ועוד; ולצד מפגנים תיאטרליים כמו התחפושות האדומות של חברי "המרד בהכחדה", הופיעו גם ייצוגים מלגלגים של דמויות פוליטיות כמו טראמפ ונתניהו, השותפים יחד עם נשיא ברזיל בולסונרו להכחשה בפועל של האסון הסביבתי.

חברות וחברי מאבק סוציאליסטי לקחו חלק בהפגנה, תחת הסיסמה המרכזית "להחליף את השיטה. להציל את הסביבה. להיאבק לשינוי סוציאליסטי", שהופיעה על עשרות השלטים שחילקנו בהפגנה, ובלטו גם בסיקור התקשורתי של ההפגנה. בסיסמאות שקראנו ובחומרי ההסברה שהפצנו הדגשנו גם את הצורך במעורבות מצד ארגוני העובדים במחאות השונות ובשביתות האקלים כדי להשיג שביתה מלאה של כל המשק, והסברנו מדוע נחוצה אלטרנטיבה סוציאליסטית לשיטה הקפיטליסטית הקיימת. עשרות הסכימו עם המסרים העיקריים שלנו, צעדו איתנו, קראו איתנו את הסיסמאות, והשאירו פרטי קשר לעדכונים על המשך המאבק.

מספר ארגונים סביבתיים, חברתיים ופוליטיים נוספים השתתפו בהפגנה, בינהם: "מגמה ירוקה", "המרד בהכחדה", "עומדים ביחד" וחד״ש. באופן משמעותי, בצעדת האקלים לפני חצי שנה, השתתף ארגון כוח לעובדים וחיזק את הצעדה. חשוב שמעורבותו תמשיך גם בשלב הנוכחי והקריטי הנוכחי של המאבק. מנגד, ארגוני התלמידים והמורים המשיכו להיעדר מהמחאה, כמו גם ארגוני הסטודנטים וההסתדרות.

לוואקום שנוצר בשל מעורבות חסר של ארגוני העובדים, ולמרות היסטוריה של דיכוי ניסיונות התאגדות של עובדיה, הצליח להסתנן תרגיל יחסי ציבור של חברת סודה סטרים, שהכריזה לאחרונה על תמיכה רשמית במחאות האקלים. החברה גייסה אמנם להפגנה קבוצה של עובדים תחת פיקוח נציגת ההנהלה, אך להבדיל מעובדי אמזון למשל שלוקחים חלק במחאה הבינלאומית באופן עצמאי ובלתי תלוי בהנהלה, לעובדים אלה לא היתה אפשרות לבחון ולהתריע עצמאית כיצד החברה בה הם עובדים תורמת לשינוי האקלים.

מחאת האקלים המתפתחת בקרב הנוער בישראל היא חלק מהתעוררות של מחאות נוספות שהתפתחו בארץ על רקע של סלידה משלטון נתניהו — סלידה שהשתקפה במידה מסוימת גם בתוצאות הבחירות האחרונות. קיימת הזדמנות לחבר ולגייס את ארגוני הסטודנטים והעובדים למאבק, ואף להתחיל ולבנות אלטרנטיבה פוליטית אמיתית לשלטון הימין — אלטרנטיבה סוציאליסטית ודמוקרטית — שתייצג את שכבות האוכלוסייה הרחבות של נוער ועובדים, ושתוכל לפעול ליישום תוכנית חירום המתחשבת רק בצרכי האדם והסביבה, ולא ברווחי התאגידים המזהמים.