הנערה בת ה־19 שהתלוננה על אונס קבוצתי אלים ביולי האחרון באיה נאפה נמצאה אשמה.

אשמתה היא בכך ש"העזה" להתלונן על אונס וביקשה מהמשטרה לחקור את הפשע.

המשטרה לא עשתה שום דבר שכזה — להיפך, מרגע הגשת התלונה הם הפכו אותה מקורבן לפושעת מבלי לכבד את זכויותיה הבסיסיות. היא נחקרה במשך 7 שעות עד שהסכימה לחתום על הצהרה, שמאוחר יותר אמרה שנכפתה עליה, מבלי שיהיה עורך דין או חבר לידה.

ב־7 בינואר היא קיבלה גזר דין של 4 חודשי מאסר על תנאי. בעוד עצם הענישה כלפיה מחרידה, זה ברור ששתי המחאות שהתקיימו מול בית המשפט — כ־200 איש ואישה מקפריסין, ישראל ואנגליה — לצד הסולידריות הבינלאומית שהנפגעת קיבלה כולל מחאות מחוץ לשגרירויות קפריסין, מילאו תפקיד חשוב במניעת גזר דין הכולל מאסר בפועל. זה ניצחון קטן, למרות שיש עוד דרך ארוכה לפנינו.

באופן דוחה, הטראומה של הנפגעת הוחמרה בידי המדינה. מליונים העוקבים אחרי המקרה, הזדעזעו מתרשימים של החבלות שספגה הנערה באותו לילה, מסומנים על מודל גוף גברי, מלבד אזור החזה, היכן שהמשטרה התרשלה בתיעוד הפגיעות. היא כבר בילתה למעלה מחודש בבית הכלא ואולצה להישאר בקפריסין במשך שישה חודשים. כל זה כעונש על ה"פשע" של הגשת תלונה על תקיפה מינית.

מערכת סקסיסטית

צריך להיות לנו אפס אמון בסוג כזה של "חקירות", אנחנו לא יכולות לבטוח במדינה הקפיטליסטית שתספק צדק לנפגעות פשעי מין. תחת קפיטליזם, התפקיד העיקרי של המדינה הוא להגן על שיטה המבוססת על ניצול מעמד העובדים המהווה את רוב החברה. משום כך, למוסדות המדינה יש באופן בלתי נמנע נטייה לשקף ולהנציח את הדיכוי שהשיטה הזאת יוצרת, הכולל בתוכו סקסיזם וגזענות.

כצעד מיידי, אנחנו דורשות שנשים ממעמד העובדים ואיגודי העובדים יקבלו את הזכות לפקח באופן דמוקרטי על משפטים וחקירות מסוג זה. אנחנו קוראות לשקיפות ולפיקוח מלאים ודמוקרטיים על עבודת המשטרה ומערכת המשפט — כולל בחירת השופטים, והקמת וועדות של עובדים, ונציגי וועדים ואיגודים לפיקוח על עבודת השוטרים. יש לפטר באופן מיידי שוטרים שלקחו חלק בעיוות דין מהסוג הזה.

אסור שאי־צדק שכזה יקרה שוב. במהלך שהייתה הכפוייה בקפריסין הנפגעת הוטרדה על בסיס יומיומי על ידי מערכת המשפט ועל ידי התקשורת, בעוד החשודים בתקיפה שוחררו לחופשי.

הוידיאו של הלילה שקדם לאונס, לצד העובדה שהנערה סיפרה שקיימה יחסי מין עם אחד מהנערים, שימשו כנגד המתלוננת, כאשר באופן דוחה היו חלק שהתייחסו אליה כאל מופקרת. זה הסיפור שהעיתונות בקפריסין סיפרה, וזה הסיפור שבו השתמשו המשטרה ומערכת המשפט כדי להפיל עליה את האשמה.

החלטת בית המשפט והנוכחות המתמשכת בתקשורת של הטיעון שהנפגעת "ביקשה את זה", תרמו לגישה הסקסיסטית וקידמו את הרעיון שיש נשים ש"מזמינות אונס". אנחנו חייבות לערער את הגישה הזאת של "האשמת הקורבן"!

לא זה לא. בלי קשר ללבוש של האשה, לקשר מיני קודם עם התוקף, או למספר הפרטנרים המיניים שהיו לה לפני כן. כל הדברים האלו לא רלוונטים ואי אפשר להשתמש בהם נגד מישהי שמגישה תלונה על תקיפה מינית כדי למנוע ממנה צדק.

למרבה הצער, מקרי אונס או תקיפה מינית הם חלק מהחוויה המשותפת לנשים ברחבי העולם. בעוד ממשלת קפריסין חתומה על אמנת איסטנבול (אמנה בינלאומית שמטרתה להגן על נשים מפני אלימות מינית), שעל פיה ממשלת קפריסין חייבת לספק הגנה לנפגעות תקיפה מינית, הכשרה לשוטרים ולשאר מערכות המדינה בנושא ההתנהלות במקרי אלימות כלפי נשים, תמיכה פסיכולוגית ומשפטית, מתורגמנים ובמיוחד — משפט הוגן. אך המקרה הזה מדגיש שאמנות מסוג זה לא יעילות כאשר הן נחתמות בידי ממשלות קפיטליסטיות.

סולידריות בינלאומית

ה־CWI עומד בסולידריות עם הנפגעת בקפריסין, בריטניה, ישראל וכל שאר העולם — מול שיטה ברוטלית של האשמת הקורבן, ניצול והשתקת תקיפות.

מ"#me too" ל"ni una menos", תנועת הנשים הראתה שסולידריות אינטרנציונליסטית היא כלי מרכזי בידינו למאבק באי־צדק. הדבר בלט גם במקרה הזה. כך, מתחילת המשפט התארגנו הפגנות בישראל ויותר מ־265 ישראלים וישראליות תרמו כסף לטובת הייצוג המשפטי של הנפגעת. המחאה שהתארגנה ב־30 בדצמבר והתמיכה העצומה בנפגעת מצד תנועת הנשים בקפריסין — כמו גם העובדה ש־52 פעילות ופעילים טסו מישראל ב־7 בינואר כדי להיות לצד המתלוננת במהלך הקראת גזר־הדין — ללא ספק תרמו לכך שהמתלוננת קיבלה גזר־דין חמור פחות מכפי שניתן היה לצפות תחילה (החוק בקפריסין קובע עד שנת מאסר עבור העבירה שבה הואשמה). בנוסף, חברת הנסיעות שאיתה הגיעה המתלוננת מבריטניה לקפריסין הסירה, תחת לחץ, את המלון בו התרחשה התקיפה לכאורה מיעדי הנסיעות שלה. אלה ניצחונות קטנים, דוגמאות למה שניתן להשיג במאבק מאוחד וסולידרי.

אנחנו קוראות וקוראים למחאה המונית נגד חוסר הצדק שנעשה כלפי המתלוננת וקוראות לתנועת העובדים הבינלאומית להתקומם נגד הנושא הזה ולהתארגן כדי להגן על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בסופו של דבר, נחוץ לדרוש לשים סוף לשיטה הקפיטליסטית שמנציחה ונשענת על דיכוי נשים. רק חברה סוציאליסטית המבוססת על סולידריות של המעמד העובד יכולה להתחיל להציע שוויון אמיתי לנשים, ובסופו של דבר לשים סוף לזוועות האונס והאלימות מינית. שיטה שמונעת על ידי רווח וניצול מאפשרת לזוועות הללו להמשיך ולהתפשט.