בתחילת יולי החליט דירקטוריון אל על לקבל את מתווה המדינה לחילוץ חברת התעופה. משפחת מוזס־בורוביץ', הבעלים שסירבו להזרים לחברה כסף, תאבד את השליטה באל על. הממשלה תהיה ערבה להלוואה בנקאית בסך 250 מיליון דולר לצורך הבראת החברה, ובנוסף התחייבה לרכוש מניות בשווי 150 מיליון דולר, אם לא יימצא בעל הון אחר שירכוש אותן. ישנם דיווחים שהמולטי מיליונר האמריקאי, קני רוזנברג, מתעניין ברכישת החברה, אך הגל השני של הקורונה הופך את התסריט הזה לפחות סביר. לכן צפוי שאל על תולאם, לפחות באופן זמני. הפרטת החברה נכשלה.

את העסקה בה הופרטה אל על לאחים בורוביץ' כמעט בחינם, בישלו בשנים 2003–2005 שר האוצר דאז בנימין נתניהו ושרי התחבורה אביגדור ליברמן ומחליפו מאיר שטרית. העסקה איפשרה לבעלים להכניס לכיסם במשך השנים מילארדי שקלים — כספים שיכלו להיות מושקעים בשיפור תנאי העבודה, בבטיחות הנוסעים, בהוזלת מחירי טיסות, בהפחתת הפגיעה בסביבה ובשדרוג התחבורה הציבורית בארץ. אבל מי ישלם על ההפסדים של אל על בשנים האחרונות? עובדי אל על.

הנהגת ההסתדרות החלישה את העובדים

העובדים נדרשו "לתת כתף" ולתרום "את חלקם" להצלת החברה, אבל הם כבר תרמו את מיטב שנותיהם, יום יום, בזמן שמשפחת מוזס־בורוביץ' ובעלי המניות משכו דיבידנדים. במקום להתעקש על כך שמשפחת הטייקונים תזרים כספים מכיסה המרופד, וכי דיבידנדים שחולקו בשנים האחרונות יוחזרו לקופת החברה, הנהגת ההסתדרות בראשות ארנון בר דוד התעקשה לנדב את כספי העובדים.

מתחילת המשבר הסכים יו״ר ההסתדרות, ארנון בר דוד, לנוסחת סיוע ממשלתי תמורת פיטורים וקיצוץ בשכר ("התייעלות"). העובדים פוצלו ל־4 נציגויות נפרדות והנהגת מועצת העובדים הודחה באופן אנטי דמוקרטי. לאחר מכן, חתם בר דוד על הסכם גרוע מעל הראש של ועד הטייסים.

הסכום הכולל שהעובדים ויתרו עליו במסגרת ההסכמים שנכפו עליהם כתנאי למימוש מתווה ה"הבראה" מוערך בין 225 ל־260 מיליון דולר. בנוסף לכך, כ־2000 מתוך כ־6000 העובדים בחברה יפוטרו. מי שלא יפוטר ימשיך לשהות בחל״ת ללא שום הבטחה לחזרה לעבודה. באופן שערורייתי, ההסתדרות אישרה להנהלת אל על להשאיר את העובדים בחל״ת עד סוף 2021, במידה והחברה לא תחזור ל־75% מנפח פעילותה.

בר דוד ממשיך לפמפם את התעמולה שאם העובדים לא יספגו מכה, החברה תפשוט רגל ותפורק. ההלאמה של החברה, שכבר יצאה לדרך, מוכיחה אחרת. בזמן משבר אבטלה חריף, מנהיגות אחראית בהסתדרות הייתה הופכת את המאבק של עובדי אל על למאבק דגל המשרטט קו אדום לכל המעבידים הגדולים שמאיימים לסגור מקומות עבודה. עמדה כזו הוצגה בזמן אמת על ידי ראש האופוזיציה בהסתדרות, חנוך ליבנה, שקרא להלאמת אל על.

התשובה להפרטה — הלאמה סוציאליסטית

משבר הקורונה חשף שוב כי מדיניות ההפרטה נכשלה. יהיו עוד מקרים, בארץ ובעולם, בהם ממשלות קפיטליסטיות יאלצו להפקיע שליטה בתשתיות וחברות מידי "השוק החופשי". כל מקרה כזה יעורר שאלות: אם מותר להלאים — אז למה רק בשביל לחלץ את המשקיעים והטייקונים? למה אי אפשר לבצע הלאמה לטובת החילוץ של העובדים וה־99%?

גם אם ההלאמה המתוכננת היא זמנית ומוגבלת, על ועדי העובדים באל על לנצל אותה לצורך התארגנות מחדש ומאבק למניעת הפרטה חוזרת. האינטרס של העובדים ושל הציבור הרחב הוא להעביר את כל ענף התעופה לבעלות ציבורית תחת ניהול דמוקרטי על ידי נציגים נבחרים שיפעלו למען העובדים, הציבור והסביבה.