משבר הקורונה הפך את תחום השליחויות לאחד החשובים והחיוניים במשק, אך גם חשף את תנאי העבודה הבלתי אפשריים בענף. עובדי חברת שליחויות המזון "תן ביס" מובילים מהלך התאגדות פורץ דרך כדי לשנות את המצב.

עבודה בשליחויות כרוכה בסיכון גבוה לתאונות ולפציעות. אחת הדרישות המרכזיות של התאגדות העובדים בתן ביס, שהוקמה בחודשים האחרונים, היא ביטוח מקיף לשליחים.

הנהלת תן ביס לא מספקת לעובדים שום סוג של ביטוח, מה שמאלץ את השליחים לבחור בין המשך עבודה עם פציעה להתפטרות כשהם נפצעים. בראיון לאתר 'דבר ראשון' מסביר שליח תן ביס שעבר תאונה את המצב האבסורדי: "אני ממשיך לעבוד על האופניים, למרות שפריקה של ברך זה כאבי תופת. אני עד היום נוטל משככי כאבים. הרופא התעסוקתי אמר לי 'אין מצב שאתה ממשיך לעבוד ככה', אבל אני חייב את הכסף".

ועד הפעולה של העובדים דורש גם הסדרה של ימי מחלה, תשלום תוספות בשבת לפי השכר הריאלי ולא לפי מינימום, הסדרה של מרחקי המשלוחים ומינימום שעות עבודה מובטח.

תחילה ניסו העובדים להתאגד ב"הסתדרות הפועל המזרחי" (גוף היסטורי של הציונות הדתית). ההנהלה סירבה להכיר בהתארגנות ולנהל משא ומתן עם נציגיה, למרות שכ־700 מתוך 1,400 עובדים חתמו על טפסי הצטרפות לאיגוד — הרבה מעבר לשליש שנדרש להכרה בהתאגדות. ההתבצרות של ההנהלה בעמדתה דחקה בוועד הפעולה של העובדים להעביר את ההתאגדות להסתדרות הכללית — ארגון העובדים הגדול במשק.

זה לא שההנהלה מתעלמת מההתאגדות, להפך — היא נלחמת בה ראש בראש עוד מתחילת הקמתה בפברואר. ההנהלה הסיתה נגד ההתאגדות בהודעות וואטסאפ שנשלחו לשליחים ובתקשורת ואף ניסתה לפטר את המובילים של ועד הפעולה. במקביל, ועל רקע משבר הקורונה — שהעלה בצורה מטאורית את רווחי חברות המשלוחים — החליטו בהנהלת תן ביס להתחיל להעסיק שליחים גם דרך חברות קבלן. זה מהלך שפוגע בתנאי העובדים ובהתאגדות.

אך העובדים לא ויתרו ואף מצאו דרכים יצירתיות לשכנע את עמיתיהם להצטרף להתאגדות. ברוב הערים אין מרכזי מפגש לשליחים של תן ביס — מה שעוזר להנהלה לדאוג שהעובדים ישארו מבודדים מעמיתיהם. לכן ועד הפעולה הקים אוהלים ודוכני החתמה ברחבי הארץ כדי לתפוס שליחים בזמן העבודה, כשהם נוסעים ברחובות העיר עם משלוחים.

השראה לעובדים ב"כלכלת החלטורה"

מאבק עובדי תן ביס יכול לתת השראה למאבקים של העובדות והעובדים הכי מוחלשים במשק. המאבק פורץ דרך גם עבור עובדים שנאלצים לעבוד בצורות העסקה דומות — "כלכלת חלטורה" — שהתרחבו במאה ה־21 ושלמעשה מחזירות את תנאי העבודה של המאה ה־19. כל הישג שיושג במאבק של עובדי תן ביס יכול לחזק גם את עובדי וולט, שנלחמים אף הם על הזכות להתאגד למרות שרשמית אין בחברה אפילו יחסי עובד־מעביד.

בהקשר הזה, חשוב לציין שההתארגנות בתן ביס קיבלה בעצמה השראה מהתאגדויות בחברות שליחויות וחברות בעלות אופי דומה ברחבי העולם. לדוגמה, מאבקים של נהגים המועסקים באמצעות האפליקציה של Uber ברחבי העולם, או השליחים של החברה הבינלאומית UPS שהתאגדו והשיגו הסכם קיבוצי ראשון בארץ ב־2017.

בשלב הזה, ההסתדרות הכללית מנהלת את המאבק למען ההכרה בהתאגדות בתן ביס בעיקר בעזרת באז תקשורתי ועתירות לבית המשפט. ספק אם זה יספיק. הדרך האולטימטיבית לגרום להנהלה להכיר בוועד ולשפר את תנאי העבודה היא הכרזה על סכסוך עבודה והתארגנות לקראת שביתה של כל השליחים.

להסתדרות יש את הכוח גם לגייס ועדים נוספים להפגנות ואף שביתות סולידריות עם עובדי תן ביס — כמו שנעשה ב־2012 בזמן הקרב על ההכרה בהתאגדות עובדי פלאפון. ארנון בר דוד, יו״ר ההסתדרות, לא ממהר להכריז על שביתות מאז תחילת משבר הקורונה ופועל להבטחת "שקט תעשייתי" שעה שתנאי החיים של העובדים נמצאים תחת מתקפה חמורה. אך דווקא צעדים ארגוניים נחושים הם מה שדרוש כדי להבטיח את הצלחת המאבק של העובדים בתן ביס ואת המשך גל ההתאגדות בענף ומעבר לכך.