"אני עם כאבי ראש ותסכול שלא רואים אותי... מעבר לריבוע אחד [בזום] בתוך מיליון ריבועים", כך תיארה את המצב תלמידת תיכון מתל אביב באחת מהפגנות הנוער בדרישה לחזרה ללימודים. גם ארגוני ההורים יזמו בסוף אוקטובר הפגנות במספר מוקדים בקריאה לגייס את המשאבים הנחוצים לפתיחת כיתות א'-ד'. חלק מההפגנות השתלבו עם מחאות מקומיות נגד שלטון נתניהו.

ביום חמישי האחרון (26.11), שרי "קבינט הקורונה" הצביעו במשאל טלפוני על חזרתם כעת, במתכונת חלקית, של 400 אלף תלמידי כיתות י' עד י״ב ללימודים בתי הספר ביישובים המוגדרים ירוקים או צהובים. לטענת יו״ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל־יסודיים, מנשה לוי, "לא ניתן ליישם בצורה רצינית את המתווה לתלמידי י'–י״א–י״ב... עם המגבלות של מקסימום ארבע קפסולות למורה ושתי קפסולות לתלמיד, ניתן להביא את התלמידים לבית הספר ליום וחצי בשבוע לכל היותר".

423 אלף תלמידי כיתות ז'-ט' מיועדים לחזור לבתי הספר ב־6 בדצמבר. לא ברור באיזה היקף שעות יהיו הלימודים בפועל. לפתיחה מלאה של כיתות א'-ד' שר האוצר ישראל כ״ץ סירב לתת "אפילו לא שקל אחד" והתקצוב הקיים ממשרד החינוך מספיק רק ל־4 ימי לימודים. אין מספיק מורות ומורים כדי לעמוד בדרישות משרד הבריאות ושעות הוראה קיימות פשוט לא משובצות במערכת השעות, כי אין מי שילמד אותן.

פעם נוספת, כל החלטה בדבר חזרה ללימודים של שכבת גיל מסוימת מתקבלת בדקה ה־90 ללא בחינה מלאה של כלל המשמעויות וללא דאגה לפרטים הקטנים — שרק מי שחיים את מערכת החינוך יכולים לדעת. אבל אף אחד לא שואל את הסתדרות המורים, ארגון המורים ואת ארגוני ההורים והתלמידים והתלמידות... כביכול, מי הם שיתייחסו לעמדתם? בסך הכול אלה הילדים שנפגעים מההשלכות הנפשיות, הלימודיות והחברתיות של סגירת מוסדות הלימוד (השלכות הפוגעות בצורה הקשה ביותר במשפחות פחות מבוססות כלכלית). בסך הכול אלו המשפחות העובדות שהבוסים שלהן דורשים לבחור בין בריאות ודאגה לילדים לבין פרנסה. בסך הכול אלה המורות והתלמידות/ים שיחזרו ללימודים תחת סיכון של הידבקות והפצת המגפה.

מהלכי הפתיחה מחדש של בתי הספר מתבצעים כחלק משלבי היציאה מהסגר השני. אלא שפתיחת מערכת החינוך בתנאים סבירים בצל הקורונה דורשת גם השקעת חירום במערכת שעברה הפרטה חלקית ושתקציביה יובשו במשך עשורים, ולזה הממשלה לא מוכנה.

לא חסרים פתרונות

ארגוני המורות דרשו בצדק להימנע מפתיחה במתכונת שתסכן את בריאות צוותי ההוראה והתלמידים. כל צוותי ההוראה צריכים לעבור להעסקה בטוחה וקבועה במשרות מאוגדות ולא דרך חברות קבלן.

בשביל למנוע התפרצויות נקודתיות של הנגיף, יש לערוך בדיקות קורונה בכל מוסד חינוכי מספר פעמים בשבוע, לעקוב אחר התחלואה ולשלוח לבידוד נקודתי לפי הצורך. תלמידים וצוותי הוראה הנשלחים לבידוד, ובני משפחותיהם, צריכים ליהנות מרשת ביטחון מלאה — בריאותית, כלכלית, חינוכית ונפשית.

במקביל, אסור להשאיר את התלמידים והתלמידות בשכבות ובבתי הספר שנותרו סגורים רק בזום. ניתן לקיים מפגשים פנים אל פנים בקבוצות קטנות ובשטחים פתוחים ולשלב במערכי חינוך שונים, לצד צוותי הוראה, גם עובדים מתחומי התרבות והפנאי — תוך תשלום שכר מלא והבטחת משרה לטווח ארוך.

ההתמודדות עם המגפה מורכבת, אך לא חסרים פתרונות. הבעיה היא לא רק הפוליטיקאים המנותקים, אלא באופן מהותי עצם המדיניות הקפיטליסטית המונעת השקעה של המשאבים האדירים הקיימים בחברה במה שנחוץ חברתית.