בשבוע שעבר, התיכון שאני לומד בו, תיכון 'בליך' ברמת גן, היה במרכזה של של סערה בעקבות הגעתו של הח״כ הימני קיצוני, איתמר בן גביר, והמחאה שהתארגנה נגדו — שבה גם אני לקחתי חלק.

בליך מקיים לפני כל בחירות מעין סימולציית הצבעה של תלמידי.ות כיתות יא'-יב'. בשבועות שלפני ההצבעה, תלמידים ותלמידות, שמעוניינים להשתתף, מתחלקים לתאים לפי מפלגות וראשי התאים משתתפים בפאנל. לתיכון גם מגיעים פוליטיקאים והאירועים לרוב מסוקרים בהרחבה באמצעי התקשורת ביחס לתיכונים אחרים.

הנהלת התיכון קיבלה הפעם החלטה מעוררת מחלוקת, לפתוח את האירועים עם ביקור של איתמר בן גביר — שהורשע בתמיכה בטרור, תלמידו של הרב הגזען כהנא וממארגני "מצעד הבהמות" המסית לפגיעה בלהט״ב. נראה כי בן גביר עצמו היה מעוניין מאוד בביקור כחלק מהניסיון שלו לנרמל את עצמו ולהראות שהוא "התמתן".

באייטמים בלתי־פוסקים שניתנים לו בתקשורת, בן גביר מנסה להסתייג מעמדות שהביע בעבר — אבל רק מהאמירות הגזעניות ביותר. גם בבליך הוא טען כי הוא כבר "לא חושב שד״ר גולדשטיין גיבור, אני לא חושב שצריך להרוג ערבים, אני לא חושב שצריך לגרש ערבים".

אז מה כן? בן גביר "החדש" הוא לא באמת שינוי גדול. עכשיו, הוא רוצה לגרש "רק" את הח״כים איימן עודה ועופר כסיף מחד״ש, את התומכות והתומכים שלהם ואת מתנגדי הכיבוש בחברה הישראלית. עבור אזרחיות ואזרחים ערבים־פלסטינים בישראל הוא מתכוון להקים את המשרד לעידוד הגירה.

לחשוף את הפוליטיקה של בן גביר, לפנות לתלמידים.ות בבית הספר

שמענו שבן גביר יגיע לבליך דרך יו״ר תא מרצ בבית הספר, ששמע על זה מהמחנך שלו ורצה למחות על כך. הוא הרגיש, כמוני, שמחאה בחוץ לא תהיה אפקטיבית בלי מחאה בתוך בית ספר של התלמידים עצמם. התחלנו לנסח פלאייר שיפנה לתלמידים.ות בבית הספר וניסינו גם לגבש גרעין שיגייס עוד תלמידים למחאה.

הפלאייר שאנחנו הפקנו, ב'מאבק סוציאליסטי', ניסה לעזור לחשוף בפני עוד תלמידים את התרמית מאחורי התדמית החדשה והמנורמלת לכאורה של בן גביר. בפלאייר הדגשנו כי "הפוליטיקה שלו היא פוליטיקה של אפליה, של רדיפת מתנגדים פוליטיים, של הסתה ופילוג", וכי בן גביר מקדם "הפרד ומשול" בין עובדים.ות ועניים.ות, יהודים וערבים.

בפלאייר שלנו ביקרנו גם את ממשלת לפיד־גנץ־מרצ, שהחמירה את הסכסוך עם עוד הסלמה צבאית פרובוקטיבית ויזומה ברצועת עזה. בנוסף, המדיניות הכלכלית של הממשלה רק החריפה את משבר יוקר המחיה והעמיקה את הפערים החברתיים. בן גביר מנסה לנצל את חוסר שביעות הרצון מהממשלה כדי להגדיל את כוחו.

תנועת מאבק סוציאליסטי הגיעה עם המסר הזה גם להפגנה מחוץ לשער בית הספר. להפגנה זו הגיעו גם תלמידים מתיכונים אחרים לרבות תיכון אורט־אבין הסמוך וגם פעילים מבוגרים יותר מ'מסתכלים לכיבוש בעיניים' ו'קריים מיניסטר'.

זה כמובן חיובי וחשוב שהפגנה הזאת הצליחה להתארגן ועוד בהתראה קצרה. אבל עם זאת, חלק מהמסרים של המארגנים לא הצליחו לפנות לתיכוניסטים ולתיכוניסטיות. במקום להדגיש כי בן גביר הוא אויב המאבק לשוויון ולשלום, אויב המאבק הפמיניסטי והלהט״בי ומשרת את המשך הכיבוש ושלטון ההון, הקריאות במערכת ההגברה הלכו בכיוון של "בן גביר לא ציוני", "בן גבר פוגע בביטחון המדינה". חברי מאבק סוציאליסטי התעקשו לאזן זאת עם כמה נאומים ספונטניים.

אבל אני לא הייתי שם. אני הייתי בתוך בית הספר וראיתי את מה שקורה מבפנים. ההפגנה נגד בן גביר מחוץ לשער התחילה כבר בהפסקה הראשונה. אז גם התחילה התגודדות של תלמידים תומכי בן גביר מהצד השני של השער, קטנה ביחס להפגנה נגדו בחוץ. אני הצלחתי להגניב מגפון לבית הספר. יחד עם עוד תלמידים, רצינו להתחיל גוש נגדי לימנים שהתגודדו מול הגדר. אבל איך שהתחלתי לצעוק סיסמאות במגפון, כמה מורים ניסו להחרים אותו ונאלצתי לברוח לכיתה.

מה באמת קרה בבית הספר?

רוב התלמידים.ות, שהתנגדו לבן גביר, היו סגורים בכיתות, בזמן שהתלמידים הימנים הורשו לצעוק "שישרף לכם הכפר" באין מפריע. איכשהו הצלחתי לברוח מהשיעור, וניסיתי להרים מחאה נגד בן גביר בתוך בית ספר עם עוד כמה תלמידים. אבל ברגע שהתחלתי לקרוא סיסמאות, כמה מורים הקיפו אותי, אמרו לי "שאני עושה בלגן" והחרימו לי את המגפון, תחת איום בעונש, עד סוף היום. אבל המשכתי לחלק פלאיירים ושלטים לחברים שלי מבית הספר.

חשוב לזכור, שהיו הרבה תלמידים בבית ספר שהתנגדו לקריאות הימניות, לבן גביר ולרעיונות שהוא מקדם. אבל הם היו נעולים בכיתות, והם לא יכלו להשמיע את קולם. הייתה פה לדעתי יד מכוונת של ההנהלה, למנוע ממחאה נגדו להגיע מתוך בית ספר כדי להראות שהביקור, שהם קבעו, עבר ללא התנגדות.

ובן גביר? האמת שייתכן שהתדמית המנורמלת שלו ספגה פגיעה בביקור. התלמידים שנכחו בהרצאה שלו שאלו אותו שאלות חשובות, שאיתגרו אותו (הכיתה שלי לא השתתפה בהרצאה). בן גביר נשאל בן היתר על אפליה מגדרית, על זכויות להט״ב ועוד. אחד התלמידים אמר לו: "אתה הורשעת בתמיכה בטרור, רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין הוא הגיבור שלך, למה אני צריך לראות בך מודל לחיקוי?!", וזכה למחיאות כפיים. אחרי כל שאלה כזאת בן גביר ניסה לתמרן ולהיתמם, אבל לפי הלך הרוח בבית הספר אחרי, נראה שרבים ורבות לא קנו את זה.

לקראת הביקור של בן גביר התפתח דיון בקרב התלמידים שרצו למחות נגדו האם להחרים את ההרצאה שלו או לנסות לאתגר אותו עם שאלות. מצד אחד, כשמישהו אומר שהוא רוצה לגרש אותך, ולא לתת לך לדבר, אתה לא רוצה לתת לו במה. אבל מהצד השני, מהרגע שההנהלה התעקשה להביא אותו לדבר, היה חשוב גם לא להשאיר לו את כל הבמה. לכן, הקריאה שלנו לא הייתה להחרים את ההרצאה שלו, אלא לארגן מחאה נגדו. לאתגר אותו לא רק בשאלות הקשות שהוא נשאל בהרצאה אלא גם במחאה ובגיבוש כוח נגדי מולו בתיכון — כוח של תלמידות ותלמידים.

מאבק אפקטיבי נגד הרעיונות של בן גביר צריך לשים במרכז את האינטרסים המשותפים של הא.נשים מהשורה, יהודים וערבים, ואת הצורך בחלופה סוציאליסטית לסדרה הארוכה של המשברים שאותם הימין הקיצוני מנצל באופן ציני, כדי להתחזק. הביקור של בן גביר בבליך היה תקדים ושיעור חשוב לקראת השלב הבא של מערכת הבחירות ולקראת אירועי בחירות נוספים בבתי הספר, שסביר שישתתפו בהם פוליטיקאים מהימין הקיצוני. צריך ואפשר לארגן מולם מחאה עיקשת, לחשוף את הרעיונות המעוותים שלהם ואת המערכת שמכשירה להם את הקרקע.