על מה הבחירות האלו? יוקר מחיה ומשבר דיור מחריף? סבבי הסלמה בלתי־פוסקים, מצור וכיבוש שמנציחים את הסכסוך? משבר במערכת החינוך? אלימות כלפי נשים ואפליית להט״ב? היעדר התמודדות עם משבר האקלים?

מבחינת מפלגות הקואליציה, הכול כבר מטופל ומטרת הבחירות היא לשמור על הקיים מפני חזרתו של נתניהו לשלטון. רבים אמנם חוששים מהתסריט בו נתניהו מרכיב ממשלה עם סמוטריץ' ובן גביר. אך גם "הקיים" מעורר תסכול, אכזבה וכעס בקרב שכבה רחבה מאוד של א.נשים מהשורה, יהודים וערבים.

ציבור עצום נותר צמא לשינוי, ואין בו התלהבות מממשלת "השינוי" היוצאת. יוקר המחיה הוא הנושא שהכי מטריד צעירים.ות בגילאי 18–25 (על פי סקר של N12). בניסיון לשבור את התיקו ולהשיג הכרעה, עוטה נתניהו את הגלימה של "מר כלכלה" — עם תוכנית צבועה לטיפול ביוקר המחיה, הכוללת גם הפחתות מס לתאגידים, שרק יחריפו אי־שוויון.

מנגד, ראש הממשלה לפיד מנסה לעטות את הגלימה של "מר ביטחון" — עם הסלמה צבאית יזומה והפצצות ראווה ברצועת עזה. במפלגת העבודה ובמרצ מוחים כפיים. בפועל זו מדיניות שלא רק רומסת את הביטחון של מיליוני הפלסטינים אלא גם מנציחה חוסר־ביטחון מתמיד עבור מיליוני ישראלים.

ללפיד אין חלופה של ממש למדיניות ה"ביטחונית" הקטסטרופלית של נתניהו. לנתניהו אין חלופה של ממש למדיניות הכלכלית של ממשלת לפיד. המשבר במערכת הפוליטית נמשך כתוצאה מהמדיניות הכושלת של מפלגות הממסד, כשגם תחת "ממשלת השינוי" המצוקות והמשברים החריפו, כולל הסכסוך הלאומי המדמם.

"במשמרת שלנו לא תהיה מדינה עשירה עם אזרחים שלא גומרים את החודש", מבטיח לפיד. בפועל, במשמרת שלו הממשלה סירבה להעלאה משמעותית של שכר המינימום, דחתה העלאות שכר במגזר הציבורי, ומרחה את המו״מ עם עובדות ההוראה. השכר של רוב העובדות והעובדים במשק נשחק.

בספרד, הממשלה — שרחוקה מאד מלהיות סוציאליסטית — החלה לסבסד את מחיר החשמל באמצעות מס זמני על תאגידי האנרגיה והבנקים. אף אחת ממפלגות הממשלה היוצאת לא קידמו שום דבר שמתקרב לכך. גם לא העבודה או מרצ, שהתיישרו לחלוטין עם ליברמן, סער ובנט.

האגף של בנט וסער בממשלה לא ויתר על סדר היום שלו וקידם תוכניות בנייה בהתנחלויות, גזל אדמות, הריסות בתים של משפחות פלסטיניות במזרח ירושלים ובגדה. הריסות הבתים בנגב הגיעו לשיא של כל הזמנים.

המאבק להצבת אלטרנטיבה פוליטית צריך להימשך

"לא ראיתי מפלגה אחת ששמה במצע שלה את העלאת שכר המינימום... אזרחי מדינת ישראל לא מעניינים אותם" — את הדברים האלה אמר יו״ר ההסתדרות בר־דוד. רטוריקה לא אופיינית למי שנוהג בדרך כלל לשבח את הפוליטיקאים בשלטון. אז מה השתנה? מצב הרוח הציבורי.

בראיון עם בר־דוד מתחילת יולי, הוא נשאל האם "אולי צריך מפלגת פועלים? נראה שהחלל הזה ריק". התשובה שלו הייתה: ״אני לא בא להקים מפלגת פועלים… כיום אנחנו [ההסתדרות] גדולים וחזקים ויודעים לייצר בכל מקום, בכל מפלגה, את העוצמה שלנו, ולייצר הגנה".

אם אף מפלגה לא שמה במצע שלה אפילו את העלאת שכר המינימום, אז איפה ההשפעה והעוצמה של ההסתדרות? מה הועילו שנים של התפקדות למפלגות ממסד — כולל הליכוד?

מאבקים חברתיים וארגוני עובדות ועובדים דווקא צריכים להתערב במערכת הפוליטית — במיוחד בתקופת בחירות. אך במקום להתחנף לפוליטיקאים ולהשתלב במפלגות הממסד, צריך לקדם ולבנות את המאבקים נגדן כדי לסחוט הבטחות ואף הישגים.

המתמחות והמתמחים לרפואה קטעו את נאומו של לפיד באירוע פתיחת הקמפיין וצעקו "מה עם קיצור התורנות?". גם עובדות ההוראה סירבו להקפיא את המאבק לרגל הבחירות. מאות מורות הפגינו בשבועות האחרונים מחוץ למעונו של לפיד.

מאבקים יכולים לחשוף את מפלגות הממסד ואף להציב חלופה למדיניות שהן מקדמות. זה אומר גם אלטרנטיבה של סולידריות מעמדית ל"הפרד ומשול" המשסע בין עובדות ועובדים יהודים וערבים־פלסטינים.

יכול היה להיות מועיל אם בבחירות הייתה מתמודדת רשימה של שמאל מעמדי סוציאליסטי, בראשות נציגות ונציגי עובדות ועובדים, יהודים וערבים, פעילות ופעילים בעבודה המאורגנת ובמאבקים חברתיים. רשימה כזו הייתה יכולה לנצל את קמפיין הבחירות כדי להתעמת עם הפוליטיקה של מפלגות הממסד, להנגיש פתרונות סוציאליסטיים לבעיות החברתיות הבוערות, כולל הסכסוך הלאומי, ולקדם התארגנות למאבק מול כל ממשלה קפיטליסטית שתקום.

הזמן להקמת רשימה מהסוג הזה לבחירות הקרובות כמעט אזל. מהלך כזה דורש משאבים, התגייסות ומומנטום, ובעיקר דיון רציני על תוכנית פוליטית ואסטרטגיית מאבק. אבל, המאבק להצבת אלטרנטיבה פוליטית צריך להימשך. מאבקים והתארגנויות שיאמצו את הכיוון הזה, יוכלו להרתיע את המערכת הפוליטית מפני הליכה ראש בראש מול מאבקים חברתיים ואף לסחוט ממנה הישגים.