ממשלת הדמים הקפיטליסטית הביאה את המשבר במערכת החינוך העל־יסודי לשיא חדש. המורות והמורים חברי ארגון המורים ממשיכים לעבוד כבר מעל שנתיים וחצי ללא הסכם שכר. תחת הכותרת "יש עיצומים אין לימודים" הכריזו מועצת התלמידים הארצית והנהגת ההורים על "שביתה נודדת" החל מיום שלישי 17.9 — בכל יום במספר ערים אחרות.

זו שנת הלימודים השלישית בה ארגון המורים נוקט בעיצומים מול סירוב הממשלות השונות להגיע להסכם המפצה על שחיקת השכר ומשפר את תנאי העבודה והלימודים. במסגרת העיצומים לא מפורסמים ציונים וכל פעילויות החוץ כולל טיולים מבוטלות. תלמידים העולים לכיתה י״ב השנה לא חוו שנת לימודים סדירה אחת מאז נכנסו לחטיבת הביניים בשנה״ל 2019–2020 בה פרצה מגיפת הקורונה. רבים מההורים והתלמידים קיוו שהשביתה היא זו שתוביל לפתרון במסגרתו יופסקו העיצומים.

רן ארז נסוג מהשביתה מול התעקשות הממשלה "לחנך מחדש" את העבודה המאורגנת

לאחר שבוע של שביתה החליט רן ארז על הפסקתה, באמצע הלילה וללא שום דיון או הצבעה בפורום רחב כלשהו. מול הדמגוגיה של השרים קיש וסמוטריץ על כך ש"בזמן מלחמה לא שובתים" (אבל לשחוק שכר ולפורר את העבודה המאורגנת — זה כן), נימק ארז את הפסקת השביתה ב"גילוי אחריות והתחשבות במצב", והוסיף שאם המו״מ לא ימוצה הארגון יחזור לנקוט צעדי שביתה.

בפועל, גורמים בארגון מודים שהפסקת השביתה נבעה מחשש שהאיום לקנוס עובדות ועובדים שמימשו את זכות השביתה ולא לאפשר להם תשלום שכר, אפילו לא תמורת תוספת עבודה ("השלמת שיעורים"), תוביל לשבירת שביתה — בשעה שנראה שבמגזר הדתי החלה כבר תופעה של שבירת שביתה בלחץ ההנהלות. לדברי הגורמים, נציגי האוצר אמרו להם כי בכוונתם ליצור "חינוך מחדש" לארגוני העובדים בכל מה שקשור לשימוש בזכות השביתה.

עוד "שיעור" שנציגי הממשלה רוצים ללמד את ארגוני המורים, ואת כלל העבודה המאורגנת, הוא פירור ההסכם הקיבוצי. הממשלה עמדה על כך שאחוז משמעותי מהמורות והמורים החדשים יועסקו בחוזים אישיים ולא יזכו להגנת החוזה הקיבוצי מפני פיטורים ופגיעה בתנאי ההעסקה. במהלך המו״מ נראה שארגון המורים מוכן להתפשר בנושא הזה, באופן העלול להיות מסוכן. אבל במקביל, הממשלה לא מוכנה להיענות לדרישות השכר. למעשה, נציגי האוצר במו״מ דואגים להדגיש שהכסף שהוקצה לתוספות השכר לשנת 2024 כבר הועבר לתוספות שכר ברשתות החינוך החרדיות, ושהקיצוצים בתקציב 2025 יובילו להקפאת תוספות השכר גם בשנה הבאה.

מול העמדה הנוקשה והאיומים — ברוח התוכניות של "פורום קהלת" שגם דאג להקים ארגון שיעודד שבירת שביתה — בחר רן ארז להפסיק את השביתה ללא הישגים, ייתכן מתוך תפיסה מוטעה שהיא לא תוכל לקפל את הממשלה. סיום השביתה הוכרז על ידי רן ארז באמצע הלילה, דבר שהצליח להרגיז מורים ותלמידים כאחד. מורות ומורים מהשורה הביעו תסכול מכך שלמרות ההקרבה שלהם, הממשלה למעשה הצליחה לשבור את השביתה.

שביתה דמוקרטית יותר היא שביתה חזקה יותר

הפסקת השביתה ללא דיון עם המורים ובטח שלא עם התלמידים, מדגישה חולשה בשביתות ומאבקים המנוהלים בירוקרטית על ידי שכבה צרה, במקום מאבק דמוקרטי וחי שלא מסתפק בשביתה פסיבית אלא מעודד התערבות אקטיבית בשטח, כולל בדיון ובקבלת ההחלטות. דוגמה לכך ראינו גם בשביתה הכללית למען עסקה שהוכרזה והופסקה בהחלטה בלעדית של יו״ר ההסתדרות בר דוד. אף יו״ר איגוד, מנוסה ככל שיהיה, לא צריך לעמוד לבד מול הלחץ של הממשלה, התקשורת והממסד הקפיטליסטי כולו ולהחליט מתי כן שובתים ומתי לא שובתים.

חשוב לזכור את הדוגמה של השביתה הארוכה אי פעם במערכת החינוך — השביתה הגדולה בת 64 היום בשנת 2007. השביתה אז — בזכות יוזמות מלמטה — היתה פעילה במיוחד כולל מטות מאבק מקומיים ואזוריים שארגנו מחאות, אסיפות ואף שיעורים פתוחים בשטח. כך גרעין רחב יחסית של פעילות ופעילים מנע לפחות פעמיים חתימה של רן ארז על הסכמים בלתי־מספקים תחת לחץ הממשלה של אהוד אולמרט, ציפי לבני ואהוד ברק, ואף היה מוכן ברובו להפר צווי מניעה אנטי־דמוקרטיים.

השביתה הפעם עדיין לא הצליחה להגיע לרמת הפעילות הזו. קבוצות וואטסאפ שקמו ספונטנית היו אמנם במה חשובה להעברת מסרים ולעידוד, אבל עדיין לא פיתחו יכולת לפעול בשטח. קבוצות מאבק שהוקמו בשנת 2023 כחלק מהמחאה ההמונית נגד הממשלה, כמו מאבק החינוך, הן כלים חשובים שצריכים ויכולים לסייע בהמשך המאבק.

דיון דמוקרטי ברמת השטח, כולל דיווח שקוף על עמדות הממשלה ואיך הן עלולות לשבור את השביתה — היה יכול לסייע למצוא דרך להתמודד עם האתגר במקום לסגת. לא היה נכון פשוט להיכנע לאיומים של סמוטריץ', לפחות לא ללא קרב. סמוטריץ' מאיים לא לשלם למורים, כחלק ממדיניות לגבות על שביתות תג מחיר מאיגודים בכל המגזר הציבורי. ארגון המורים ורן ארז היו צריכים לאתגר את הנהגת ההסתדרות והנהגות ארגוני עובדים אחרים שמתחמקים כרגע ממאבק אקטיבי נגד המדיניות האנטי־דמוקרטית הזו. סולידריות בין איגודים, כבסיס לתוכנית מאבק כולל אסיפות משותפות במקומות העבודה ובמקומות מרכזיים בהתתפות הציבור הרחב ואף שביתות סולידריות היא הדרך לנטרל את האיום על זכות השביתה.

סולידריות יכולה לנצח את ממשלת הדמים הקפיטליסטית

עם ההכרזה של רן ארז על החזרה ללימודים החלו להתפרסם קריאות של הנהגות הורים בית ספריות ועירוניות לא לחזור ללימודים. כלומר שביתת הארגון — למעשה הפסקתה ללא הישגים בדמות הסכם שכר וללא סיום העיצומים — דחפה התארגנויות של הורים ותלמידים ללחוץ על הארגונים שלהם להיאבק, ולאמץ באופן יוצא דופן עמדה עצמאית במידה מסוימת מעמדת משרד החינוך.

הממשלה מעוניינת להמשיך להסית מורים והורים כנגד המורים כדי לבודד ולהחליש את המאבק, אבל שביתת תלמידים והורים לא מחזקת את התמיכה בממשלה ומאפשרת, באופן זמני לפחות, גם למורים לשבות בפועל ללא קנסות.

הכאב של התלמידים וההורים מובן, כפי שסיפרה רוני קמאי, יו״ר מועצת התלמידים הארצית, לעיתון דה מרקר:

"הרבה בני נוער שמתמודדים עם קשיים רגשיים, חברתיים ולימודיים, בין היתר כתוצאה מזה שאין להם פעילויות בבתי הספר. יש ילדים שלא יצאו אף פעם לטיולים שנתיים וכבר שנים אין להם פעילויות חברתיות בבתי הספר או אינטראקציה חברתית מעבר לשיעורים".

אבל אסור ליפול למלכודת ההפרד ומשול של הממשלה. קמאי מציינת בעצמה את ההערכה למורות ולמורים:

"לתלמידים אכפת מהמורים שלהם. הם אלה שנותנים לנו עוגן ואוזן קשבת. המורים המשיכו להגיע לכיתה בזמן המלחמה. יש לי מורים שאיבדו בני משפחה ב–7 באוקטובר… שעברו טרגדיות ועדיין הגיעו כל יום לבית הספר"

ההתנגדות של התלמידים לא צריכה להיות לארגון המורים אלא למשרדי החינוך והאוצר. צריך להפנות את האצבע המאשימה לעבר הממשלה, ולתמוך בדרישות הצודקות של ארגון המורים — במקום לנקוט עמדה נייטרלית כביכול. זה גם יפעיל לחץ אפקטיבי יותר להגעה להסכם, אבל חשוב מכך — בניגוד למדיניות ההפרטה והקיצוצים של הממשלה הקפיטליסטית — זו גם הדרך לשינוי חיובי במערכת החינוך.

למשל, הדרישה של הממשלה לשבור את הארגון באמצעות חוזים אישיים תפגע בביטחון התעסוקתי של המורים ובניגוד לטענות של הממשלה, תפגע ביכולת למשוך אנשים חדשים לעבוד בהוראה. לגיוס צוותי הוראה שישלימו את המחסור העצום במערכת נחוצים העלאה בשכר ושיפור בתנאי העבודה והלימודים — כולל צמצום חד בגודל הכיתות.

חוזים אישיים המקלים על הפיטורים גם יחשפו מורות ומורים לרדיפה פוליטית על כל אמירה ביקורתית כנגד מדיניות הממשלה, כמובן שקודם כל זה מסכן מורות ומורים ערבים פלסטינים ומתנגדי כיבוש, אבל גם מי שמשתתפות במחאות כמו "עסקה עכשיו" או "בחירות עכשיו" וכמובן פעילים באיגוד ייחשפו לאיומים. בסופו של דבר מורים שיודעים שהם בטוחים בעבודה מלמדים יותר טוב ונשארים יותר זמן.

סביר שיש קשר בין הסלידה העמוקה מהממשלה, לצעדים העצמאיים בהם נקטו מועצת התלמידים והנהגות ההורים. הסלידה הזו אומרת שיש יותר אוזן קשבת למסרים של המורות והמורים. מה שיקדם את המאבק של ארגון המורים ויביא להסכם שכר היא פעולה משותפת מלמטה של מורים ותלמידים. צריך לקדם דיונים בבתי הספר על המשך המאבק, לתת מקום להעלות חששות ולמצוא ביחד דרכים להתקדם.

מאבק ארגון המורים הוא לא רק על עתיד מערכת החינוך, אלא גם מסמן את יחסי הכוחות במאבקים העתידיים בשאר המגזר הציבורי. הממשלה הזאת מקדמת קיצוצים בתקציב, הפרטות, חוזים אישיים ומגבלות עוד יותר חמורות מהקיים על זכות השביתה, ההתארגנות והמחאה. אם היא תשבור את ארגון המורים, היא תהיה בעמדה חזקה יותר מול שאר האיגודים. ניצחון של המורות על ממשלת סמוטריץ ופורום קוהלת יהיה ניצחון עבור כולנו.