תפיסת סדאם הוצגה בתקשורת בכל העולם כנקודת מיפנה היסטורית, אבל עיראק היא עדיין דיקטטורה. את סדאם חוסיין החליפו שלטונות הכיבוש האמריקאי, שלא ממהרים לאפשר בחירות דמוקרטיות, מונעים הקמת איגודים מקצועיים ומכינים הפרטה הרסנית של רוב התעשיות לטובת תאגידים אמריקאיים

בוש, צ׳ייני, ראמספלד ושות' הבטיחו לעולם שישחררו את עיראק בשם הדמוקרטיה. הם הבטיחו לאזרחי עיראק חיים טובים יותר בעיראק שאחרי סדאם חוסיין, ולחיילי הכוחות האמריקאיים שמצפה להם קבלת פנים חמה עם זרי פרחים, ושהם ישובו הביתה במהרה. אז מה אם הם הבטיחו?

הסטודנטים והעובדים האיראנים לא מחכים לבוש שיפיל את הטליבאן שלהם. הם גם הפסיקו להאמין לפוליטיקאים שהבטיחו להם "רפורמות"

עם סופה של המערכה הצבאית בעיראק ייפתח פרק חדש בהיסטוריה של המזרח התיכון, אך אותו מזרח תיכון "חדש" יהיה שונה בהרבה ממה שהובטח לנו על ידי בוש ושותפיו. זה לא יהיה מזרח תיכון חדש של יציבות וצמיחה. הסדר החדש במזרח התיכון, שאליו אנו מתקדמים בצעדי ענק, יהיה עקוב מדם, רווי משברים כלכליים, סכסוכים צבאיים, אי יציבות פוליטית והזדמנויות חסרות תקדים להתקוממויות המונים ומהפכות

מסמך הפרספקטיבות הפוליטיות של ועידת היסוד של התנועה, שהתקיימה ב־11–12 באוקטובר.

ההתנקשות בחיי שר התיירות הישראלי, רחבעם זאבי, שבוצעה בידי "החזית העממית לשחרור פלסטין" (PFLP), ותגובתו הברוטאלית של הצבא הישראלי, הביאו את המזרח התיכון אל סף מלחמה