התשובה לניסיון החיסול של המחאה: רבבות ברחובות
הגבלת ההפגנות לא נועדה להיאבק במגיפה
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
חוקי המשילות
החקיקה לדיכוי לאומי ולהגברת משילות ההון
העלאת אחוז החסימה חותרת לחיזוק ממשלות ההון ולדריסת זכות ההתארגנות והייצוג של הציבור הערבי־פלסטיני ושל מיעוטים בכלל

הדפסה

הקואליציה של ממשלת ההון וההתנחלויות אישרה עבור עצמה בכנסת את "חוקי המשילות" ביום שלישי שעבר (11 במרץ) במסגרת מרתון החקיקה הממשלתי, שכלל בעסקת חבילה אחת גם את אישור "חוק הגיוס" ו"חוק משאל העם", שבין שוויון ושלום לבינם אין דבר וחצי דבר.

חוקי המשילות, ביוזמת "יש עתיד" ו"ישראל ביתנו", מאריכים את התקופה שבמהלכה יכולה ממשלה לפעול ללא תקציב מאושר ומאפשרים, לפחות פורמלית, לממשלה להמשיך לכהן ולא ללכת לבחירות אפילו אם רוב מוחלט של 61 חברי כנסת הצביע נגדה אי־אמון אך לא הצליח להרכיב ממשלה חלופית. בנוסף, הדגש של "יש עתיד" על צמצום מספר השרים בממשלה משמש בעיקרו הסחת דעת מבזבוז העתק של כספי הציבור על הטבות מס לתאגידים הגדולים ועל ההתנחלויות, ומהבעיות המהותיות במערכת הפוליטית הנוכחית, שמהווה בעיקר כלי שרת אנטי־דמוקרטי של ההון הגדול ושל אליטה מצומצמת.

אולם המהלך המרכזי שנכלל בחוקי המשילות הוא העלאת אחוז החסימה בבחירות לכנסת. עשור לאחר שהועלה ל־2%, הוא הורם כעת באופן שרירותי ל־3.25% — מה שאומר שגם מפלגה שמגייסת תמיכה מציבור של למעלה מ־100,000 מצביעים עשויה להיוותר טכנית ללא ייצוג בכנסת.

מניעים לאומניים ומעמדיים

אחד המניעים המובהקים להעלאת אחוז החסימה הוא פגיעה נוספת בחופש ההתארגנות והייצוג של הציבור הערבי־פלסטיני בישראל, בהמשך לניסיונות קודמים לפסול מפלגות שמייצגות את המיעוט הפלסטיני מלהתמודד לכנסת. אף שהברית הפרלמנטרית של רע״ם־תע״ל־מד״ע נמצאת מעל לאחוז החסימה החדש, הרי שבל״ד וגם חד״ש, שמבוססת בעיקר בציבור הערבי, נמצאות כרגע מתחתיו.

שר החוץ אביגדור ליברמן הודה למעשה במניע זה בראיון ל־ynet ביום העברת החוק ואף אמר כי לדעתו אותן מפלגות יתקשו "לאחד מפלגה איסלאמיסטית ומפלגה קומוניסטית". אין זה חדש שליברמן מעוניין למחוק את הייצוג הערבי מהכנסת, ובוודאי גם סיעת שמאל ערבית־יהודית כמו חד״ש.

לצד המניע הלאומני המבקש להחריף את ההדרה, האפליה והדיכוי של מיעוט לאומי שמוחה ונאבק לשינוי מצבו, המהלך נועד גם להחליש הצבעות מחאה למפלגות קטנות ולהפעיל לחץ פסיכולוגי לטובת הצבעת "רע במיעוטו" למפלגות הממסד.

מיד לאחר הבחירות לכנסת קיבלו ראשי המפלגות שניהלו משא־ומתן להרכבת הממשלה מכתב משדולת "הפורום לייצוב הממשל", שכוללת עשרות בעלי הון וכמה מהטייקונים הגדולים במשק, בדרישה לפעול להעלאת אחוז החסימה. השדולה תמכה בהתלהבות בחקיקת הבזק בנושא.

מה שבעלי ההון ונציגיהם מגדירים כ"בעיית משילות" היא ריבוי הקשיים של המערכת הפוליטית שלהם, שתלויה בהסדרים קואליציוניים ובלחצים אחרים מצד הכנסת, לקדם את יישום סדר־היום שלהם: תהליך ההפרטה, הקיצוצים בשירותים החברתיים וההתקפות על העבודה המאורגנת ועל תנאי המחיה היו בין הגורמים שחיזקו את הצורך של מעמד ההון השליט בישראל בממשלות חזקות יותר.

שחיקת התמיכה במפלגות הממסד

האליטה ברמה הגלובלית מתלוננת על משבר משילות, שהחריף בהשפעת המשבר המערכתי הגלובלי שהכה בכלכלה הקפיטליסטית בשנים האחרונות.

אימוץ המדיניות הניאו־ליברלית על־ידי מפלגות וממשלות ברחבי העולם מאז סוף שנות ה־1970 הביא להתעצמות תהליך של ניכור מהמערכת הפוליטית הקפיטליסטית וממפלגות הממסד המסורתיות. גם בישראל חלה ירידה חדה בשיעורי ההשתתפות בבחירות, כמו גם בתמיכה ובפעילות במסגרת מפלגות הממסד.

מתחילת שנות ה־1990 (בין השאר בהשפעת המשבר הפוליטי שזכה לשם "התרגיל המסריח") נעשו מספר ניסיונות מצד הממסד לחזק את הממשלה ולהגביל טכנית את השפעת השחיקה בבסיס התמיכה של מפלגות השלטון, החל מהעלאת אחוז החסימה ועד לבחירות הישירות לראשות הממשלה.

אולם מכיוון שאף אחד מהצעדים לא הצליח לעצור את השפעת המגמה, והמשבר החברתי רק התעצם ואף התפרץ באופן חסר תקדים בתנועת המחאה של 2011, הנטייה במעמד השליט הישראלי ללכת בכיוון אוטוריטרי יותר, ולנטרל ולעקוף עוד יותר היבטים של ייצוג ופיקוח ציבוריים באמצעות מוסדות נבחרים, רק התגברה.

כמו בכל חברה קפיטליסטית, בעוד שברוב תחומי המרחב הציבורי־חברתי נשללת מאיתנו האפשרות לקחת חלק בתהליך דמוקרטי אמיתי, מודל כלשהו של מוסדות ייצוגיים "דמוקרטיים" ושל חופש ביטוי והתארגנות עשוי להתקיים כל עוד הוא מסוגל להכיל בצורה אפקטיבית יחסית את המתחים השונים בחברה. כל היבט דמוקרטי יעמוד תחת מתקפה ברגע שהוא יתחיל לכרסם ב"יכולת המשילות" של המעמד השליט בחברה.

חוקי המשילות האחרונים, התוקפים את זכויות הייצוג וההתארגנות של מיעוטים בחברה, סוללים את הדרך לשלטון עוד יותר ריכוזי ומרוחק מהשפעה ציבורית. כך הם מחזקים למעשה את שלטון ההון ואת האליטה הישראלית.

קואליציה חזקה?

נתניהו וליברמן הגיבו בסרקסטיות לביקורת על החקיקה הממשלתית: "קודם בכו שהקואליציה חלשה מדי, היום בוכים שהיא חזקה מדי". אלא שכל שותפה קואליציונית נדרשה לחתום על מסמך התחייבות מיוחד כדי להבטיח את אישור החוקים ובאופן חריג נקבעו סדרי דיון והצבעה מרוכזים ומזורזים בתוך 3 ימים בשל החששות האמיתיים בממשלה שבכל צורה אחרת העברת החקיקה היתה עשויה להיכשל.

רק בינואר איים נתניהו לפטר מהממשלה את יו״ר "הבית היהודי", נפתלי בנט, על רקע ההתנצחות הרטורית בין השניים סביב סוגיית ההתנחלויות. הן הסכם מסגרת מדיני כלשהו או עצם המשך המשא־ומתן בין הממשלה לאש״ף והן קריסה של המשא־ומתן מסוגלים להביא לפירוק הקואליציה של נתניהו, ליברמן, לפיד, בנט ולבני.

מתחת לפני השטח זוהי קואליציה לא יציבה ולא חזקה. היא נשענת בסקרים על תמיכה ציבורית פחותה מזו שהצליחו שותפותיה לגייס בבחירות בשנה שעברה.

שלטון הליכוד חטף מכה קשה בבחירות האחרונות. הליכוד נותרה המפלגה הגדולה בכנסת, אך עם 20 מנדטים בלבד היא הקטנה ביותר עד היום עם התואר הזה. הברית האלקטורלית של הליכוד־ביתנו כשלה במניעת בריחתם של 11 מנדטים. אם להסתמך על הסקרים, הסלידה משאר השותפות בממשלה מתורגמת כעת בחלקה למעבר של תמיכה חזרה לליכוד־ביתנו, אך זו עדיין לא מצליחה לפצות על הנפילה בבחירות.

בועת הבחירות, "יש עתיד" של יאיר לפיד, התנפצה כבר בתוך שבועות ספורים אחרי הרכבת הממשלה כש"הפוליטיקה החדשה" נחשפה במהרה כתחפושת לפוליטיקה הקפיטליסטית הישנה. 19 המנדטים שלה מייצגים תמיכה רגעית שגויסה סביב תחילת שנת 2013 והתאדתה כבר מזמן.

"הבית היהודי" נחלשת ונראה ש"התנועה" של ציפי לבני לא היתה עוברת את אחוז החסימה החדש לו הבחירות היו נערכות כיום.

קידום בניית חלופה סוציאליסטית למפלגות ההון

העלאת אחוז החסימה מאיימת על זכות הייצוג של הציבור הערבי־פלסטיני, של התומכים היהודים והערבים של חד״ש, ובנסיבות מסוימות אפילו על הייצוג של מרצ (שבעבר עוד תמכה בהעלאת אחוז החסימה). בנוסף היא מגביהה את המכשול שיעמוד גם בפני כוחות פוליטיים חדשים שעשויים לצמוח מהמאבקים של השנים הקרובות (ראו "חוק סתימת הפיות", יולי 2013).

הגזירה הפוליטית הזאת מתאפשרת כתוצאה מכך שהמחאה החברתית והמאבקים של השנים האחרונות לא הצליחו להצמיח חלופה פוליטית ראויה. אך מדובר בחקיקה שמייצגת שלטון מעורער שנשען על הר־געש חברתי, שעה שחוסר־האמון והניכור ממפלגות שלטון ההון צפויים עוד להוסיף ולהעמיק.

למרות האכזבה ממחאת יוקר המחיה של 2011, המיאוס הרווח מהמצב רומז להתנגדות שעתידה לשוב ולהרים ראש נגד מדיניות הממשלה. אין כל ספק שהתפתחות של מחאות ומאבקים נחושים ורחבים מספיק בשנים הקרובות תוכל להפיל גם ממשלות הון שבורכו בחוקי המשילות ותוכל להביא גם לביטולן של גזירות.

למרות החרמת הדיונים וההצבעות על חוקי "עסקת החבילה", מובן שלא כל מפלגות האופוזיציה בכנסת אכן מייצגות חלופה בעלת תוכן ממשי למדיניות הממשלה הנוכחית. ראש האופוזיציה בכנסת ויו״ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, שהוכתר על־ידי המפלגות החרדיות כראש הממשלה הבא, תמך בעצמו עד לאחרונה בהעלאת אחוז החסימה, כיהן כשר (להפרטת) הרווחה בממשלת נתניהו הקודמת עד שמפלגתו נבעטה מהקואליציה, וכאחד הפוליטיקאים העשירים בישראל הוא עומד בראש מפלגה ששימשה בנאמנות עד היום כעמוד תווך ראשי של שלטון ההון.

לכן האתגר הגדול בתקופה הקרובה בהקשר הזה יהיה לוודא שנעשים כל המאמצים כדי לקדם מול מפלגות ההון את הבנייה של חלופה פוליטית סוציאליסטית, נאבקת, של ציבור העובדים היהודים והערבים במטרה ללכד ולהוביל את המאבקים של השכבות המנוצלות והמדוכאות בישראל לשינוי סוציאליסטי, לשלום, לשוויון ולדמוקרטיה אמיתית — כזו שלא תידרס תחת העריצות של קומץ בעלי הון ושל האליטה הלאומנית והמושחתת שמשרתת אותם כיום.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.