מאבקים נגד פיטורים וסגירת מפעלים, נגד קצבאות נכות שמובילות לעוני, נגד רצח נשים ואפליית להט״ב באימוץ, נגד אלימות משטרתית וגזענות... עוד ועוד מאבקים מתפרצים כאן הקיץ. פרשיות ה"הון־שלטון־עיתון", בהן מעורב נתניהו רק מוסיפות לתסיסה.

ריבוי החשדות נגד נתניהו דחק בו לארגן לעצמו "כנס תמיכה". באופן סמלי, כביש הגישה לכנס נחסם על ידי הפגנת נכים שדורשים להשוות את קצבת הנכות הזעומה לגובה שכר המינימום — 5,000 שקל.

מאבק הנכים הצליח לסחוט מיו״ר הקואליציה התחייבות להעלות את הקצבה ל־4,000 שקל לחודש, אך נתניהו התערב כדי לצמצם את ההעלאה עבור 60% מהנכים ל־3,200 שקל בלבד.

גם המאבק של עובדי חיפה כימיקלים רשם הישג ראשוני. העובדים התבצרו במפעל הצפוני והדרומי כדי לסכל את תוכנית הפיטורים הצינית של ההנהלה, והצליחו לאלץ אותה להקפיא את המהלך. בעל המפעלים משתמש בפרנסת העובדים כקלף מיקוח בניסיון לסחוט הטבות מהמדינה. גם במאבק הזה התערב נתניהו. הוא הנחה את השרים לקדם מהלכים שייטיבו עם בעלי החברה. יו״ר הוועד של המפעל הצפוני, אלי אלבז, מצביע ליכוד לשעבר, תקף את נתניהו באירוע שערכו העובדים מחוץ למפעל, ואמר כי עובדים שתומכים בנתניהו פועלים נגד עצמם כי הממשלה הזאת רומסת אותם.

מאבקים נגד פיטורים מתנהלים בעוד שורה של מפעלים, מענקית התרופות "טבע" ועד מפעל הקוסמטיקה "אמיליה" בנגב. גם ב"אמיליה" גרמו העובדות להנהלה, באמצעות הפגנות ושביתות, לסגת מאיום סרק לפטר מאות מחברותיהן. עובדי בנק מזרחי־טפחות, שרשם ב־2016 רווח נקי של 1.26 מיליארד שקל, יצאו לשביתה ממושכת, לאחר שבמשך 13 שנים לא נחתם הסכם שכר בבנק.

מאות יצאו להפגין ביפו ובכפר קאסם נגד אלימות משטרתית ומדיניות האצבע הקלה על ההדק. בשורה של יישובים ערביים בגליל ובנגב ממשיך המאבק נגד הריסות בתים והמדיניות הגזענית של ממשלת נתניהו.

אלפים יצאו להפגין בעקבות התנגדות משרדי המשפטים והרווחה לזכותם של זוגות חד מיניים לאמץ ילדים ללא אפליה. המחאה ברחוב והזעם ברשתות החברתיות גרמו לשר הרווחה חיים כץ "לשקול מחדש" את תשובת המדינה לעתירה לבג״ץ בנושא. הורים ותלמידים, שהתארגנו נגד כניסת עמותות ימין דתיות מבית מדרשו של בנט לבתי הספר, הצליחו לגרום לעיריות תל אביב וגבעתיים לפעול בנושא.

ההתקפלות הדרמטית ביותר של הממשלה נרשמה סביב האירועים במזרח ירושלים. הניצול הציני של הרג השוטרים ב־14 ביולי, לצורך הפגנת שליטה יהירה ופרובוקטיבית במזרח ירושלים הכבושה באמצעות הקמת מחסומים עם מצלמות וגלאי מתכות הצית תנועה מחאה עממית מרשימה בשטח. המחאה העממית, שכללה הפגנות אלפים והתארגנות קהילתית עצמאית, מצביעה על הדרך לקדם את המאבק נגד מדיניות ההתנחלות הדוהרת של ממשלת הימין שרק מעמיקה את הכיבוש ומסבכת את הסכסוך.

המאבק משתלם

גם אם אף אחד מהמאבקים הללו לא השיג ניצחון מוחץ על הממשלה, כולם הגיעו להישגים. המאבק משתלם — זאת המסקנה המרכזית משורה של זירות עימות עם ממשלת ההון וההתנחלויות.

זה נכון גם במקומות אחרים בעולם. שותפינו מתנועת ׳אלטרנטיבה סוציאליסטית׳ בארה״ב הובילו, תחת שלטון הימין של טראמפ, מאבקים מנצחים להעלאת שכר המינימום במיניאפוליס ולהטלת מס על עשירים בסיאטל. בספרד, שביתות סטודנטים ותיכוניסטים, בהובלת שותפינו מהארגון הסוציאליסטי "השמאל המהפכני", הצליחו למנוע התקפות על הזכות להשכלה גבוהה מצד ממשלה ימנית.

שילוב ידיים בין קבוצות שיוצאות להיאבק עוזר למקסם הישגים. חבל שהנהגת ההסתדרות בראשות ניסנקורן לא מאמצת את המסקנה הבסיסית הזאת. היחס הכיתתי למאבק עובדי חיפה כימיקלים צפון, המאוגדים בכוח לעובדים, והתעלמותה ממאבק הנכים — מדגישים זאת.

לא צריך לחכות ליום שאחרי נתניהו אלא להתארגן לקראתו — להתחיל לבנות כבר עכשיו שמאל סוציאליסטי, מתוך המאבקים שכבר פורצים ועוד יפרצו כאן בחודשים הקרובים.

חיבור בין מאבקים יוצר לא רק סולידריות, אלא גם הכרה באינטרסים משותפים. ממשלת נתניהו מדדה ממשבר למשבר כי, בסופו של דבר, המדיניות שלה עומדת בסתירה לאינטרסים הבסיסיים של רוב העובדות, העובדים ושכבות הביניים, יהודים וערבים. ההכרה בכך יכולה לסלול את הדרך לצמיחה של כוח פוליטי חדש בישראל — לא עוד מפלגה קפיטליסטית עם תחפושת "חברתית" (ע״ע לפיד, כחלון, גבאי), אלא התארגנות פוליטית משותפת לעובדים ולצעירים, ליהודים ולערבים, לנשים ולגברים, שתציב אלטרנטיבה סוציאליסטית לשלטון הימין ולשיטה הרקובה שהצמיחה אותו.