מעל 50 מפגינות ומפגינים, ערבים ויהודים, בהם גם פעילי מאבק סוציאליסטי, קיימו צעדת מחאה ביפו בשבת (16.9) נגד אלימות המשטרה ובדרישה להעמיד לדין את השוטר שירה למוות במהדי אלסעדי, תושב יפו בן 20, לפני כחודש. האירוע התארגן לאחר מספר הפגנות בנושא שנערכו ביפו ולאחר שעד עכשיו לא נפתחה חקירה פלילית נגד השוטר היורה.

בהפגנה, שצעדה מכיכר השעון לכיוון מטה משטרת ת״א–יפו, נעשה קישור חשוב למקרים אחרים של אלימות משטרתית, והמפגינים קראו גם שמות של קורבנות אחרים שנורו למוות בידי המשטרה, ביניהם: יעקוב אבו־אלקיעאן שנהרג בתחילת השנה באום אל חיראן, מוחמד טהא שנהרג לפני שלושה חודשים בכפר קאסם ויוסף סלמסה שנהרג בנסיבות מסתוריות לאחר מעצר אלים והתעללות מצד המשטרה. בני משפחת אבו־אלקיעאן ומשפחת טהא היו בין הנואמים בהפגנה מול מטה המשטרה.

למרות החיבור למאבקים של משפחות אחרות נגד אלימות משטרתית, ואף שארגונים רבים יחסית חתומים על ההפגנה — כולל חד״ש, בל״ד, צעירי מרצ, התנועה האסלאמית, ועד שכונת עג׳מי, ועד ההורים של בתי־הספר ביפו — ההפגנה הייתה קטנה בהשוואה לצעדי המחאה הספונטניים בימים שלאחר הרצח, שמשכו אליהם כ־100–200 תושבים, בעיקר צעירים. הסיבה לכך קשורה אולי גם לעיכוב מסוים במועד ההפגנה, שלמרבה הצער נדחתה מספר פעמים. אחת הסיבות לדחייה הייתה החשש המובן של משפחת אלסעדי מהתנכלויות מצד המשטרה, שכמה ימים אחרי הרצח עצרה את אחיו של מהדי בלי כל סיבה מוצדקת. אבל דווקא ככל שההתארגנות בשטח תהיה בולטת ונרחבת יותר, כך יהיה קשה יותר למשטרה לנקוט צעדי דיכוי נגד המשפחה.

בכל זאת, הזעם בהפגנה היה מורגש, בעיקר בקרב קבוצה של כעשרים צעירים ובני־נוער מיפו, המתמודדים ביומיום עם אלימות משטרתית, כמו גם עם הזנחה, אפליה גזענית ודיכוי מצד העירייה והממשלה. מדיניות האצבע הקלה על ההדק, שהובילה להריגתו של מהדי, מהווה סכנת חיים עבור רבים מהם.

הסיסמאות המרכזיות שהובילו מארגני ההפגנה התמקדו בהפניית אצבע מאשימה כלפי המשטרה: "ביפו לא מאמינים ליס״מ ולשוטרים", "לא נשתוק — השוטר פורע חוק", "גזענות המשטרה — סכנה למדינה", וחלק מהסיסמאות עשו כאמור גם קישור חשוב למקרים אחרים של אלימות משטרתית כלפי צעירים ערבים־פלסטינים בישראל. אבל נראה שהיו חסרות מצד המארגנים גם סיסמאות שקוראות למאבק.

הצעירים הפלסטינים בהפגנה הבהירו שהם לא מוכנים לשבת בשקט וצעקו בין השאר בערבית: "תרימו את הקול, מי שצועק לא מת" ו"העימות בדרך, תגידו למודיעין, לא מפחדים ממעצרים". הסיסמה האחרונה נשמעה גם בהפגנות במזרח ירושלים ביולי.

בהפגנה נראה שנוצרה מתיחות מסוימת בין המארגנים לאותם צעירים. המארגנים, בהם חבר מועצת העיר ופעיל חד״ש אמיר בדראן, ביקשו מהצעירים מספר פעמים לצעוק רק את הסיסמאות ה"מוסכמות" של מארגני ההפגנה, בטענה שצריך לשמור על הפגנה שקטה. מובן שביחסי הכוחות הקיימים תושבים פלסטינים רבים ביפו חוששים מהתנגשויות עם המשטרה. עם זאת, לא ברור עד כמה המארגנים ניסו לפנות לאותה שכבה צעירה ולוחמנית ביפו ולשלב אותה בתכנון ובארגון האירוע, בגיבוש מסרים וברשימת הדוברים — את הזעם המוצדק של אותם צעירים חשוב לנסות לרתום להרחבת המאבק בשטח.

כחלק מתוכנית פעולה שתצביע על הצעדים הבאים במאבק במטרה ליצור התגייסות משמעותית יותר בשטח, ועד שכונת עג׳מי וגם ועד הורי בתי־הספר ביפו, שהיו חתומים על הקריאה להפגנה, יכולים לנסות לארגן אסיפות בנושא וגם לקדם הסברה בבתי־הספר וברחוב.

התארגנות בתקופה הבאה להפגנה ברמה הארצית או לכנס ציבורי רחב של ערבים ויהודים נגד אלימות משטרתית, תוך פנייה לקבוצות נוספות שנפגעות במיוחד מהתעמרות מצד המשטרה, כולל יוצאי אתיופיה ופעילים ממאבק הנכים, תוכל לעזור לבנות את המאבק הרחב יותר. מאבק כזה נחוץ ברמה הארצית כדי להגיע להישגים מהותיים נגד האלימות המשטרתית והגזענות, ונגד ממשלת נתניהו המקדמת אפליה, עוני ומצוקה.