ההתקפה הברוטלית, בליווי כוחות משטרה כבדים, על היישוב הוותיק אום אל־חיראן שבנגב ביום רביעי (18.1) בבוקר הסתיימה באסון כבד, לאחר ששוטרים ירו למוות באזרח, יעקוב מוסא אבו־אלקיעאן, מורה למתמטיקה, ולאחר ששוטר נהרג במקום. ליתר דיוק, ההתקפה לא הסתיימה בכך. הכוחות המשיכו לוודא שעות ספורות לאחר ההרג ש־15 בתים נהרסים בהתאם לתוכנית.

לפי העדויות והתיעוד מהשטח, כוחות המשטרה פשטו על היישוב לפנות בוקר ותקפו את התושבים עם גז מדמיע, רימוני הלם וקליעי ספוג קשיח, ובשלב מסוים גם אש חיה. בן־דודו של התושב שנהרג דיווח לאתר 'שיחה מקומית': "הם הגיעו עם כוחות גדולים ונשקים שלופים ומיד פתחו באלימות. בן־דוד שלי יצא עם הרכב לכיוון המשטרה על מנת לקרוא לעזרה, ופתאום אנחנו שומעים ירי בצרורות". נראה שבעקבות הירי אבדה השליטה על הרכב, שהידרדר, פגע בשוטרים וכתוצאה מכך נהרג גם השוטר, ארז לוי (עדכון, 20.1: דוח הנתיחה חשף כי אבו־אלקיעאן נפגע מקליע בברך שהיתה על דוושת הגז ונמנע ממנו טיפול רפואי שהיה עשוי להציל את חייו).

אין כל ספק שאם מדובר היה במתנחלים יהודים, ידה של המשטרה לא היתה קלה על ההדק, ואין סיכוי שאחרי תקרית עם הרוגים, הריסת הבתים היתה ממשיכה כסדרה. בתוכנית לפינוי עמונה שהכינה המשטרה, הכוחות המפנים כלל לא היו אמורים להגיע עם נשק!

הסתה לאומנית

המשטרה והממשלה ששלחה אותה, בסיוע תקשורת מגויסת, פתחו בספין הסתה ארסי, כמיטב המסורת, כדי להפוך את תמונת המציאות על פיה ולצייר את הכוח התוקף כקורבן ואת התושבים כאויב מסוכן.

אתרי חדשות דיבררו באופן נרצע את ההסתה עם כותרות פסקניות על "פיגוע דריסה", ללא הוכחות ממשיות. במקום זאת סופקה גרסה מפוקפקת של המשטרה לתיעוד הווידיאו מהאוויר, כאילו הירי החי שבוצע טרם האצת הרכב, מצדו הימני, היה ירי אזהרה. המשטרה מפברקת לא פעם גרסאות כדי לטייח התעמרות באזרחים, וגם במקרה הזה גרסת המשטרה סותרת ממצאים ועדויות מהשטח.

לתושב שנהרג יוחסה פעולה מכוונת ממניעים אידיאולוגיים וזיהויו כתומך 'התנועה האסלאמית הדרומית' (המיוצגת בכנסת במסגרת 'הרשימה המשותפת') אף שימש להכפשתו כתומך דאע״ש, ללא כל בדל של ראייה ולמרות כל העדויות הנגדיות.

השר לביטחון פנים גלעד ארדן הביע חשש מסוים שההרג יביא לתסיסה נגד הממשלה, כשאמר כי הוא "מקווה שיום זה לא יהפוך ליום שמסמן תפנית ביחסים של הבדואים עם רשויות המדינה". "אך אם כן", הוא כבר הכין מראש את השעיר־לעזאזל: ח״כ איימן עודה, שהואשם יחד עם כלל חברי 'הרשימה המשותפת' ב"הלהטת הרוחות" ובאחריות למות השוטר! עודה עצמו הותקף ונפצע מידי המשטרה.

ממשלת נתניהו היא שסירבה לדרישת הרשימה המשותפת בשנה שעברה להקפיא את כל צווי ההריסה למשך שנתיים, שבמהלכן יקודמו תוכניות מתאר בהסכמה, שיסדירו חוקית את מצבם של המבנים הבלתי מורשים בקרב הציבור הערבי, שמספרם מגיע לכ־50,000. הנתון הזה הוא פועל יוצא של מדיניות שיטתית של מניעת היתרי בנייה (הפללת בנייה), כחלק ממדיניות גזענית החותרת ל"ייהוד" שטחים (טיהור אתני).

הממשלה והמשטרה מעוניינות להפליל את המחאה נגד הריסות הבתים ולצבוע אותה בצבעי "טרור" כדי לבודד אותה ולגייס לגיטימציה ציבורית להתקפות על התושבים, שאינן אלא מהלך ראווה פוליטי מחושב וציני של טרור מדינתי. דם ההרוגים באירוע מרוח על ידי הממשלה והעומד בראשה. חשוב להדגיש שבהחלט לא ניתן לשלול שמדיניות האפליה וההריסות תצליח בהמשך לדחוק יחידים גם למעשי ייאוש קיצוניים.

נתניהו הורה על גל הריסות

ההריסות באום אל־חיראן מגיעות כשבוע לאחר ההריסות של בתי תושבים בקלנסווה. ראש הממשלה נתניהו, מחוזק מכניסתו של שותפו טראמפ לבית הלבן בוושינגטון, הורה לפני חודש לקדם מיידית גל הריסות של מבנים בלתי מורשים של תושבים ערבים במרכז, בנגב, בגליל ובאזור ירושלים. המדינה הרסה בשבועיים האחרונים 83 מבנים ביישובים בדואיים בנגב ונראה שהמטרות הבאות על הכוונת הן: שכונת דהמש בלוד, ואדי ערה, ירכא, עוספיא ודלית אל־כרמל.

את הכרזת המלחמה הזאת על הציבור הערבי־פלסטיני נתניהו מכנה בעזות מצח "אכיפה שוויונית". המשוואה נועדה להבהיר שהממשלה תגבה "תג מחיר" מערבים על כך שהיא נאלצת משיקולים משפטיים להשלים עם העתקתם הקוסמטית של בתי מתנחלי עמונה.

פולשי עמונה זכו למענקי עתק כ"פיצוי" על חשבון משלמי המסים — ותוך קיצוץ בתקציבי הבריאות והרווחה — לצד חקיקה להכשרה חוקית של ה"מאחזים" הבלתי־חוקיים בגדה המערבית. אך כשמדובר בערבים, הממשלה לא בונה ולא מסדירה אלא מתרברבת בהרס ובהשלכת משפחות שלמות לרחוב. גל ההריסות שמובילה הממשלה בתוך ישראל ממשיך גל הריסות מסיבי בשנה החולפת גם בתחומי הגדה המערבית ומזרח ירושלים.

ממשלת הימין, שהמציאה בנובמבר עלילת דם אודות הצתות על רקע לאומני, פועלת לסמן את העובדים והעניים אזרחי ישראל הפלסטינים כאויב עבור הציבור היהודי. נתניהו, שכבר הציג את עצם ההצבעה של ערבים כאיום על יהודים, בחר שלא במקרה לשתף בפייסבוק בשבוע שעבר דיווח של גורמי ימין קיצוני: "כוחותינו הורסים בתי ערבים בקלנסווה". גיוס הציבור היהודי למלחמתה של ממשלת ההון בציבור הערבי־פלסטיני משמש גם לקידום התלכדות לאומית כדי לטרפד כל דיון ציבורי רחב בהשלכות ההרסניות של מדיניות הממשלה בתחומים השונים ובוודאי גם להסטת תשומת הלב הציבורית כעת מפרשות השחיתות בהן מואשם נתניהו עצמו.

"ייהוד" אום אל־חיראן

על חורבות אום אל־חיראן מתוכנן לקום, בהתאם להחלטת ממשלת שרון מ־2002, יישוב יהודי־דתי אליטיסטי חדש בשם "חירן". בהתנחלות עלי הוקם גרעין המשפחות היהודיות שאמור לתפוס את מקום התושבים.

הכפר עתיר/אום אל־חיראן נחשב לאחד מבין קרוב לארבעים כפרים בלתי מורשים מבחינת המדינה. אלא שהמדינה היא שיישבה במקום את התושבים בתקופת הממשל הצבאי בשנת 1956, לאחר שעקרה אותם ב־1949, כחלק מאירועי הנכבה הפלסטינית, מאדמותיהם בח׳רבת זובאלה, עליהן יושב כיום קיבוץ שובל. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה בעקבות מאבק התושבים להכיר רשמית ביישוב ב־2010, אך נתניהו התערב וביטל אז את ההחלטה.

התושבים דרשו הכרה בכפר או השתלבות כשכונה ביישוב החדש, והיו מוכנים אפילו להסכם שישיב לידיהם את האדמות שסופחו לקיבוץ שובל. המדינה סירבה לכל אלה ודרשה שייתפנו ליישוב הבדואי העני חורה, מבלי להבטיח את מקורות פרנסתם ואף מבלי להבטיח הקצאה מיידית של מגרשים.

תוכנית הטרנספר הגזענית הצליחה, כמו רבות אחרות, לקבל חותמת גומי ממערכת המשפט של המדינה. בית המשפט העליון אמנם הכיר בעובדה שהכפר נבנה בהוראת המדינה לפני כשישים שנה, אך פסק שמכיוון שמדובר רשמית באדמות בבעלות המדינה, יש לה לגיטימיות חוקית לשנות את דעתה ולגרש את התושבים, שמספרם כיום עולה על אלף.

התושבים נדחקו להסכים למשא־ומתן על הסכם פינוי "מרצון" שיאפשר להם לעבור למגרשים מוסדרים בחורה. בדינמיקה של מאפיה, ערב הפשיטה המשטרתית הוצגה להם הצעה ש"אי־אפשר לסרב לה". נציגיהם זומנו לשיחה עם נציגי מינהל מקרקעי ישראל ונדרשו לחתום על הסכם או להתפנות. הטיוטה לא כללה התחייבויות שניתנו כבר בעל־פה סביב "דברים פשוטים כמו לוחות זמנים, מי יממן את התושבים ואת המגרש החדש שהם היו אמורים לעבור אליו, את המטעים שלהם", כפי שהסביר עו״ד אבי עייש, המייצג את התושבים. בתום הפגישה, בסביבות חצות, התושבים התבקשו להכין טיוטה חדשה ולהציגה למחרת. בתוך שעות ספורות אירעה הפשיטה.

מחאה נגד ההריסות, נגד ההרג ונגד הממשלה

השפה ה"ביטחונית" שמשמשת את הממשלה העבריינית של נתניהו להצדקת ההתקפות על אזרחים שאינם יהודים היא מסך עשן: הממשלה הזאת לא רק פוגעת בביטחון האישי וגוזרת עוני ומצוקה על ערבים־פלסטינים אלא מערערת גם את מצב הביטחון האישי ומאיימת על הפרנסה וקורת הגג של עובדים וצעירים יהודים. מול הממשלה המסוכנת הזאת יש צורך במאבק רחב ככל האפשר, של ערבים ויהודים.

שדרנית רדיו בגלגלצ, חן אלמליח, פוטרה ללא שימוע לאחר שבפוסט בפייסבוק, לצד תמונתו של תושב שכונת כפר שלם בתל אביב, שמעון יהושע, שנורה למוות בעת הריסת ביתו ב־1982, כתבה בהתרסה כי "גם אני הייתי דורסת שוטר אם היו מפנים אותי בכוח מהבית כדי לבנות יישוב לאנשים חזקים ממני". בהמשך הדגישה שאינה תומכת בהרג שוטרים והוסיפה: "ראיתי במו עיני אנשים נדחקים לפינה, נקשרים לבלוני גז, נלחמים חזרה, הופכים עבריינים ופורעי חוק בן רגע רק כי יצאו להפגין ולהגן על זכויותיהם... אנחנו לא שווים בפני החוק. היום זה בדואים בנגב, מחר זה מזרחים בדרום תל אביב, וכמה קל להשטיח את כל הדיון הזה ל'פיגועי דריסה'".

מול ראש ממשלה שפועל בגלוי ומאחורי הקלעים כדי להשתיק קולות ביקורתיים באמצעי התקשורת, חשוב עוד יותר שארגון העיתונאים יתייצב לצד העובדת שפוטרה, וגם לצד המחאה נגד גל ההריסות הציני שמוביל ראש הממשלה. במקביל, ארגוני המורים צריכים להפגין סולידריות עם מורה בתיכון שנורה למוות כשהממשלה שלחה כוחות להחריב את היישוב שלו כדי "לייהד" את השטח.

ועד תושבי שכונת גבעת עמל בתל־אביב, שמפונים מבתיהם לטובת מגדלי היוקרה של הטייקון יצחק תשובה, פירסם בפייסבוק קריאה לשר לביטחון פנים, "כבוד השר גלעד ארדן, בקרוב נראה מראות כאלה בגבעת עמל??? גם אלינו ישלחו יס״מניקים מזרחים לזרוק תושבים מזרחים מהבית?". בשכונות נוספות תושבים נאלצים להיאבק נגד איומי פינויים, על רקע כלכלי או גזעני או שניהם, והתגובה הזאת ממחישה שקיים בסיס לבניית שיתופי פעולה כדי להציב מול הממשלה חזית מאבק למען הזכות לדיור בכבוד.

שורה של הפגנות מחאה כבר התארגנו ברחבי הארץ בתגובה לאירוע באום אל־חיראן, בהמשך להשבתת מחאה בציבור הערבי ולהפגנת אלפים לאחר ההריסות בקלנסווה. ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי קראה להשבתת מחאה נוספת ולעוד שורה של צעדי מחאה.

המאבק נגד תוכנית פראוור לנישול ערביי הנגב בתקופת הממשלה הקודמת הוציא אלפים לרחובות והצליח להביא אז להקפאת התוכנית. התגייסות המונית לסדרה של הפגנות וקריאה לסולידריות בינלאומית יוכלו להרתיע גם את ממשלת נתניהו הנוכחית.

אולם מאבק כזה צריך להיות רק יריית פתיחה למאבק חברתי רחב, בהשתתפות מלאה של ארגוני העובדים והסטודנטים, כדי לנצח את סדר היום המסוכן של ממשלת הון מושחתת וגזענית, שמובילה מלחמה נגד השכבות הכי עניות ומופלות, וצריכה להיענות חזרה במלחמה.