לא למלחמה בעזה!
גם חוטיני זה לא הסכמה
תפריט אפשרויות פייסבוק العربية
הצטרפו למאבק. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי. רק תשאירו טלפון ונחזור אליכם.
הצטרפו למאבק!
העבודה המאורגנת · כיבוש ושלום · המזה״ת · עולמי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · מאבק סוציאליסטי
X
הבחירות בתל אביב
הצבעת הענשה והצבת אלטרנטיבה
מאחורי התדמית הליברלית של חולדאי מסתתר "ראש עיר לעשירים" ■ אסף זמיר לא מבין מה רע בלהיות מועמד הון־שלטון ■ האתגר של אסף הראל ו"אנחנו העיר"

הדפסה
אסף הראל באסיפה של "אנחנו העיר". צילום: מאבק סוציאליסטי

הבחירות המקומיות בתל אביב—יפו אומנם מעוררות פחות עניין בהשוואה לשתי מערכות הבחירות הקודמות, כשמול ראש העיר המכהן רון חולדאי (מפלגת העבודה) התמודדו ב־2008 דב חנין (בזמנו מטעם 'עיר לכולנו'), וב־2013 ניצן הורוביץ (מרצ). אך הבחירות כעת מתרחשות על רקע קיטוב פוליטי גובר בחברה הישראלית.

ההסתה הגזענית שמובילה ממשלת נתניהו נגד הציבור הערבי־פלסטיני נעשתה ל"השראה" עבור חלק מהקמפיינים המקומיים של הימין, כולל של רשימות 'הליכוד' ו'הבית היהודי'.

סיסמת הליכוד "אנחנו או הם" מהבחירות לכנסת ב־2015 שוכפלה לקמפיין התל־אביבי, אך הפעם לא נגד 'המחנה הציוני' אלא, כהמשך ל"ערבים נוהרים לקלפיות", נגד הציבור הערבי ביפו, נגד מבקשי המקלט ונגד 'שוברים שתיקה'. נראה שהקמפיין הגזעני דווקא נתקל במקרה הזה במיאוס משלטון נתניהו, מההסתה ומהגזענות. תוך ימים ספורים הליכוד נאלץ להורות להוריד את השלטים המסיתים, בין השאר, על רקע עתירות שהוגשו בעניין.

ובכל זאת, על רקע המצב הפוליטי המקוטב יחסית ברמה הארצית, הסלידה משלטון הימין ממשיכה לתפוס את מרכז סדר היום של מערכת הבחירות המקומית הזאת, בשונה ממערכות הבחירות האחרונות.

הסלידה משלטון הימין ממשיכה לתפוס את מרכז סדר היום של מערכת הבחירות המקומית הזאת, בשונה ממערכות הבחירות האחרונות

אלפים עד רבבות מתושבות ותושבי העיר השתתפו בחודשי הקיץ בהפגנות הענק נגד אפליית להט״ב ונגד חוק הלאום, ומוקדם יותר השנה גם במחאות נגד גירוש מבקשי המקלט ונגד השחיתות השלטונית.

ראש עיר לעשירים

"העיר הזאת צריכה לעמוד מול הממשלה. צריך איש חזק כדי למנוע מהממשלה לפגוע בתל אביב־יפו", מכריז חולדאי בסרטון תעמולה. ראוי להזכיר שרשימת הליכוד יושבת יותר מעשור איתו בקואליציה.

מזה תקופה שחולדאי מנסה להתכתב עם המיאוס ממדיניות הממשלה ולרכוב עליו בצורה צינית. כעת הוא נאלץ להגיב גם לקמפיין השמאלי של המועמד לראשות העיר, איש התקשורת אסף הראל, ורשימתו החדשה 'אנחנו העיר'. "בזמן שישראל הולכת ומקצינה... תל אביב—יפו יכולה להציג מודל אחר. מודל שוויוני, מודל שלוקח אחריות חברתית, מודל ששואף לצדק חברתי", מציע הראל בסרטון משלו.

קמפיין הבחירות של 'אנחנו העיר' מדגיש התנגדות לגזענות ולחוק הלאום, ואת העובדה שברשימה מעורבים יחד יהודים וערבים. הדרישות להנהגת פיקוח על מחירי שכר הדירה, להגדלת מלאי הדיור הציבורי ולהעסקה ישירה והגנה על זכויות עובדים, אומנם לא מודגשות מספיק בקמפיין אך מופיעות בפלאיירים ומדברות אל לא מעט תושבות ותושבים.

הסיסמאות המרכזיות של הראל ורשימתו הן לא הצד החזק בקמפיין — "תל אביב, תתקדמי", ו"יש למי להצביע". ללא תוכן ממשי. אך חלק מהמסרים השמאליים והדרישות הלוחמניות יותר של 'אנחנו העיר' הצליחו להשפיע על הדינמיקה של מערכת הבחירות ולדחוף אחרים לאמץ רטוריקה שמאלית יותר.

אצל חולדאי מדובר רק ברטוריקה. "כבר ארבע קדנציות אני נלחם בשביל לשמור על תל אביב—יפו כבית ומקלט לכל מיעוט", הוא מכריז. בפועל, המיעוטים בעיר מרגישים שהם חיים בה על זמן שאול.

המדיניות שמוביל חולדאי בעייתית עבור אנשים עובדים בכלל. מחירי הדיור דוחקים ציבור הולך וגדל אל הפרברים השכנים ומעבר לכך, כולל תושבים שנולדו בעיר, חיו ועבדו בה כל חייהם.

תמיכת חולדאי ב"דו־קיום" בין יהודים וערבים בעיר לא משנה את העובדה שצעירות וצעירים ערבים שנולדו ביפו נאלצים לעבור לרמלה ולוד בגלל יוקר הדיור ותהליכי הג׳נטריפיקציה בשכונות מגוריהם, ובגלל הגזענות הרווחת של בעלי הבתים בשאר חלקי העיר.

חולדאי, שסוגר 20 שנה בתפקיד, טוען כי "הבעיה היא לא תל אביב" — כלומר לא המדיניות העירונית שלו — "אלא מדינת ישראל, בגלל שהמדיניות של הממשלה הזאת היא מדיניות של שוק חופשי". ממתי לחולדאי יש בעיה עם מדיניות שוק חופשי? ברמה העירונית הוא יישם אותה בטורבו.

תחת שלטונו הריכוזי של מי שכבר מזמן זכה בתואר "ראש עיר לעשירים", העירייה קידמה תהליכי הפרטה ומיקור־חוץ. בהחלטות המהותיות, העירייה מקדמת את האינטרסים של תאגידי הבנייה, של כרישי הנדל״ן ושל אליטה עשירה, על חשבון צורכי התושבים מהשורה. תשאלו את תושבי גבעת עמל, שנזרקו מבתיהם לטובת בניית נדל״ן יוקרתי בבעלות הטייקון תשובה, או את תושבי שכונת הארגזים, אבו־כביר, כפר שלם ויפו, החוששים מגורל דומה.

תחת שלטונו של מי שכבר מזמן זכה בתואר "ראש עיר לעשירים", העירייה קידמה תהליכי הפרטה ומיקור־חוץ. בהחלטות המהותיות, העירייה מקדמת את האינטרסים של תאגידי הבנייה, של כרישי הנדל״ן ושל אליטה עשירה

בחסות מדיניות הזנחה, אפליה ותהליכי ג׳נטריפיקציה, שכונות דרום העיר ויפו סובלות ממצוקה חברתית, הזנחה ומחסור בתשתיות בסיסיות. בו־זמנית, הן נתפסות כמכרה זהב פוטנציאלי עבור כרישי הנדל״ן.

הבעיות החברתיות רק החמירו כתוצאה מהתעמרות העירייה ושלטון נתניהו במבקשי המקלט. הגעת אוכלוסיות עניות חדשות לשכונות בדרום העיר לא לוותה בהגדלת תקציבים ובהשקעה בתשתיות רווחה אלא רק בהסתה גזענית ובמדיניות "הפרד ומשול". חולדאי לא עמד בראש המסיתים, אך גם לא עשה דבר לפתרון המשבר בשכונות.

מי יגיעו לקלפי?

ישנה שכבה מבוססת המרוויחה מהמדיניות של חולדאי. ישנה גם שכבה שלא חשה שהמדיניות הקיימת פוגעת בה. אך בקרב ציבור גדול של תושבים, במיוחד בשכונות הדרום ויפו, קיים מיאוס משמעותי מהמצב בעיר, וחלק מהתושבים עשויים לתרגם אותו להצבעת אנטי־חולדאי.

חולדאי, ששוב זוכה לתמיכת מפלגת העבודה, טוען כי "הייתה הרבה יותר דרמה בבחירות הקודמות, מול ניצן הורוביץ ודב חנין". על פניו, הסיכויים לסיבוב שני בין חולדאי לבין אחד מיריביו נמוכים. הוא הרוויח גם מהסרת מועמדותה של מיטל להבי ממרצ, שסביר שפניה להישארות בקואליציה.

בקרב ציבור גדול של תושבים, במיוחד בשכונות הדרום ויפו, קיים מיאוס משמעותי מהמצב בעיר, וחלק מהתושבים עשויים לתרגם אותו להצבעת אנטי־חולדאי

ב־2013, הורוביץ לא גבר על חולדאי, אך זכה ביותר מ־50 אלף קולות — מעט יותר מהתוצאה שהשיג ב־2008 חנין, שרץ בראשות 'עיר לכולנו' עם קמפיין שמאלי ואנרגטי. המועמד השני של האופוזיציה ב־2013, אהרון מדואל, מטעם 'עיר לכולנו', קיבל 11 אלף קולות נוספים. שני המועמדים יחד זכו באותה השנה ביותר מ־45% מהקולות. במרכז העיר, בדרום העיר וביפו, הורוביץ היה המנצח, ומועמדי האופוזיציה זכו יחד ב־55% מהקולות. האזור היחיד בו הצליח חולדאי לנצח בפער ניכר היה במגרש הביתי שלו, בשכונות הצפון האמידות.

אחוז ההצבעה הנמוך, שעמד אז על כ־43% (בפועל, לפי העירייה), הביא לחולדאי את הניצחון בסיבוב הראשון, עם 70 אלף קולות בלבד — רק 17% מבעלי זכות הבחירה בעיר (התוצאות המלאות כאן).

האם גם הפעם יצליח חולדאי לזכות במעל 40% מהקולות ולהכריע את הבחירות כבר בסיבוב הראשון? הסקרים לא מציגים תמונה חד־משמעית. מסקר 'המקומון' של מעריב עולה שחולדאי זוכה ל־27.6% תמיכה, זמיר ל־23.9% והראל ל־10%. כשליש מבעלי זכות הבחירה, לפי הסקר, לא החליטו למי יצביעו. אך המטה של חולדאי מסרב להתרגש ומסתמך על סקר אחר, של 'קמיל פוקס', שנותן לחולדאי יתרון של 10 נקודות־אחוז על פני זמיר. גם סקר 'פאנל פוליטיקס' מצביע על פער דומה: 32% לחולדאי, 23% לזמיר ו־9% להראל.

ישנה שכבה המתנגדת למדיניות חולדאי אך מרגישה כרגע שאין לה סיבה ממש לצאת להצביע. מה שתורם לתחושה הזאת הוא העובדה שהמועמד היחידי שנראה עם הסיכוי הריאלי לעלות לסיבוב שני הוא דווקא זמיר — הסגן של חולדאי, ועד לא מזמן יד ימינו. אחרי עשור בקואליציה, הוא רואה עצמו כ"יורש" ואפילו לא מתיימר להציב אופוזיציה. לדבריו, "צריך לומר בכנות שהרבה מהדברים שקורים בעיר הם טובים. איזון תקציבי ודירוג אשראי גבוה". האיזון על הנייר והדירוג הושגו על חשבון ההשקעה בחינוך ובתשתיות, על חשבון עובדי הקבלן בעירייה, על חשבון תנאי המחיה והרווחה של העובדים והעניים בעיר.

עם מאות שלטי חוצות ברחבי העיר, לקמפיין של זמיר, הנשוי לנכדתו של המיליארדר סטף ורטהיימר, לא חסר מימון. נראה שהחיבור שלו עם אצולת ההון מסייע לו. זמיר גם לא מנסה להכחיש. כשנשאל בראיון ל'מאקו': "ומה אתה באמת עונה כששואלים אם לא הפכת לנציג ההון שלטון?", הוא לא התבלבל: "שיש לזה גם צד טוב. ברור שהכסף הציבורי לא מושך אותי, זה לא ג׳וב ולא פרנסה". כלומר, המשכורת השמנה של ראש העיר (מעל 50 אלף שקל בחודש) זה גרושים בשבילו, אבל הוא וחבריו יודעים היטב איך להפוך עיר למסחטת רווחים.

האתגר של 'אנחנו העיר'

"הצבעת המחאה" היחידה נגד מדיניות חולדאי בבחירות לראשות העיר היא להראל. אך ההצלחה של הראל ורשימתו להיהפך לחלופה אטרקטיבית די מוגבלת.

רשימת 'אנחנו העיר' הוקמה במהלך של הרגע האחרון לפני הבחירות. חברו אליה גם פעילות ופעילים חברתיים מחויבים שהיו שותפים ואף הובילו מאבקים חשובים בעיר, אבל לרשימה עצמה אין רקורד של עשייה ומאבק.

מדובר בשילוב כחות בין הראל ורשימתו החדשה 'תל אביב, תתקדמי', לחד״ש והנציג שלה במועצת העיר, אמיר בדראן, שרץ בבחירות הקודמות מטעם 'עיר לכולנו', ומספר פעילות ופעילי שמאל נוספים. במקום השלישי ברשימה שולה קשת, ילידת דרום תל אביב, ממובילות המאבק נגד גירוש מבקשי המקלט, שגם נבחרה לפני מספר חודשים לראשות ועד שכונת נווה שאנן. קשת הקימה לקראת הבחירות את רשימת 'תושווים ותושוות' והחליטה לבסוף לשלב כוחות עם חד״ש ועם הראל.

'אנחנו העיר' קיימה מגעים גם עם רשימת 'יאפא' היפואית, שבתמיכת מפלגת בל״ד, אך במקרה הזה לא הושגה הסכמה. על רקע הדיכוי הלאומי של ערביי יפו, יאפא מאמצת כיוון פעולה של בדלנות לאומית, עם התנגדות עקרונית לריצה ברשימה אחת כלל־עירונית. ליסה חנניה, המתמודדת מטעם יאפא, אומרת בראיון ל'שיחה מקומית' שהמשא־ומתן בין הרשימות לא היה מספיק רציני, אך חושפת גם מחלוקת עקרונית יותר: "אנחנו לא באים לשבת באופוזיציה. אין בזה שום תועלת. זה עוד הבדל משמעותי מול רשימות שאומרות שמאל־שמאל־שמאל אבל לא יצליחו להזיז כלום".

שלטים של 'יאפא' לצד שלטים של 'אנחנו העיר'. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

הדברים האלה נאמרים דווקא על רקע מחסור קשה באופוזיציה לחולדאי במועצת העיר. כל הרשימות שרצו בבחירות הקודמות כאופוזיציה לחולדאי, ופנו לתושבים שמאסו מהמדיניות שלו, הצטרפו לקואליציה — כולל מרצ ו'עיר לכולנו'.

לצערנו, גם רשימת 'אנחנו העיר' לא מתחייבת באופן עקבי וחד־משמעי שלא להצטרף לקואליציה אחרי הבחירות.

לקחים מ'עיר לכולנו'

בראיון לוחמני לערוץ 10 הבטיח הראל "להלאים" את כיכר אתרים ואת התחנה המרכזית החדשה אם ינצח ולהיות אופוזיציה לחולדאי אם יפסיד. אבל בראיון שהתקיים לאחר מכן לטיים אאוט הוא כבר היה פחות נחרץ: "סביר להניח שלא ניכנס לקואליציה אלא אם נקבל את האחריות על הבינוי בעיר, דבר שעוד לא קרה מצד ראשי העיר. אם תהיה לי יכולת לעצור פרויקטים כמו כיכר אתרים, לדאוג שלא ייבנה בעיר עוד מ״ר אחד שלא הולם את האינטרסים שלנו — זה אומר שנוכל לעשות את המהפכה כבר עכשיו ואז ברור שניכנס".

גם שולה קשת מתייחסת לשאלה החשובה הזאת באופן אמביוולנטי: "אני לא אהיה בקואליציה בשביל פרוטות. אהיה בקואליציה רק בשביל לעשות שינויים מהותיים. אני רצה כדי לעצור את הג׳נטריפיקציה. במידה שלא יסתדר, אשב באופוזיציה ונתכנן לעוד חמש שנים מעכשיו".

נוסף לכך הרקורד של 'עיר לכולנו' ואמיר בדראן, מספר שתיים כעת ב'אנחנו העיר'. בדראן אומנם לא הצטרף רשמית לקואליציה, בניגוד לשאר סיעתו דאז, למעט שלי דביר, שהייתה חברת מועצה, אותה החליף בדראן במסגרת הסכם רוטציה. בבחירות האלו, האכזבה מ'עיר לכולנו' הובילה את דביר לחבור, למרבה הצער, דווקא לסגנו של חולדאי, אסף זמיר, המתמודד נגדו.

בדראן הצביע בעד התקציב העירוני של חולדאי, בתמורה להקצבת סכומים מסוימים לשכונות יפו. אך למה שנראה כ"הישג" בטווח הקצר יש מחיר קטלני בטווח הארוך. לאורך השנים, חולדאי התמקצע בנטרול כל אופוזיציה במועצת העיר באמצעות חלוקת תקציבים וג׳ובים. אף תנועה עירונית השואפת לבנות אלטרנטיבה ולשמש קול ולבנות כוח של העובדים והעניים בשכונות לא יכולה לשתף פעולה עם זה.

האשליה של "קיצור דרך" שעובר בחבירה לקואליציה עם כוחות ימין פרו־קפיטליסטיים מסוכנת. היא נובעת מראייה צרה, המוותרת על הצורך הבוער בבניית תנועה רחבה לאורך זמן סביב אלטרנטיבה שמאלית ברורה ברמת התוכנית והמנהיגות.

כך, חבירת 'עיר לכולנו' לקואליציה הפכה אותה מכלי מאבק פוטנציאלי של תושבי השכונות לסיעת לוויין של חולדאי — הפועלת נגדם. ככה לא בונים אלטרנטיבה. במצע הבחירות הנוכחי שלה, 'עיר לכולנו' כבר מבהירה שהיא אימצה את "תפיסת השוק החופשי".

חציית הקווים לא הגיעה יש מאין. דרכה נסללה עוד בחולשות פוליטיות בתחילת דרכה של 'עיר לכולנו', לרבות ערפול עמדות והתחמקות מסוגיות פוליטיות בוערות דוגמת השסע הלאומי. כך הורדו לטמיון המאמצים שהשקיעו בבנייתה פעילי שכונות, נציגי עובדים ופעילים סוציאליסטים, כולל, במקור, פעילי מאבק סוציאליסטי. זהו תמרור אזהרה חשוב.

דרושה אופוזיציה

האמביוולנטיות המסוימת של 'אנחנו העיר' ביחס לאפשרות חבירה לקואליציה הימנית של חולדאי מתחברת גם לניתוח מצע הרשימה, המשלב בין דרישות שמאליות מתקדמות — התחייבות להפסקת הפינויים בשכונות, הגדלת מלאי דיור ציבורי, התנגדות להעסקה קבלנית בעירייה, התנגדות לחוק הלאום ולאפליה גזענית, התנגדות לאלימות משטרתית ועוד — לבין אשליות מסוימות במדיניות פרו־קפיטליסטית.

כך, במקום להבטיח שיתוף פעולה הדוק עם ארגוני העובדים בעיר במאבק באפליה במקומות העבודה, המצע מבטיח לעודד עסקים לאמץ "תרבות ארגונית ידידותית" לנשים ולהט״ב. ההבטחות לקדם "מסלול מהיר" לפיצול דירות והגדרת המציאות בתל אביב כ"גיהינום רגולטורי המתנכל לעסקים" הולכות בכיוון של פתרונות "שוק חופשי". גם ביחס לסוגיית מבקשי המקלט, הראל קורא לאמץ פתרון ברוח זו: "תל אביב צריכה לאמץ את מתווה אנשי העסקים. הם היחידים שניסו לפתור את זה".

חשוב ש'אנחנו העיר' תחדד עמדות, גם לאחר הבחירות, ותיערך לפעול כאופוזיציה עקבית ובולטת

חשוב ש'אנחנו העיר' תחדד עמדות, גם לאחר הבחירות, ותיערך לפעול כאופוזיציה עקבית ובולטת. האם היא תשכיל לפעול לא רק בישיבות מועצה אלא לבנות עצמה כתנועת שטח עירונית שיש לה נציגים במועצה אך גם פעילים ופעילות בשכונות, במקומות העבודה ובמוסדות הלימוד? בניית מאבק בשטח לאורך זמן היא שתוכל לעשות את ההבדל. האם 'אנחנו העיר' תוכל לעזור לארגן תושבים יהודים וערבים ומבקשי מקלט מכל חלקי העיר, בדגש על שכונות הדרום ויפו, למאבק לשינוי?

התייחסויות הראל ו'אנחנו העיר' למאבק בשלטון נתניהו ובחוק הלאום חשובות מאוד, בדיוק מכיוון שהמאבק לבניית אלטרנטיבה פוליטית ברמה המקומית מוכרח להשתלב במאבק לבניית אלטרנטיבה אנטי־טייקונית, אנטי־גזענית, שמאלית וסוציאליסטית לשלטון הימין ברמה הארצית.

האם 'אנחנו העיר' תוכל להיות צעד בדרך לשם? התשובה לכך תתברר במאבקים הבאים.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־CWI, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.