התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות אמורה להחליט היום, ראשון, האם היא צריכה לנקוט עמדה ביחס לגירוש מבקשי המקלט. ברקע, איגוד הסטודנטים היהודים העולמי (WUJS), שבו שותפה ההתאחדות הישראלית, קיבל החלטה להתנגד לגירוש אשר "יציב את חייהם של אלפים בסכנת מוות, אונס, עינויים, עבדות ועוני קיצוני".

אתמול (שבת) קראנו לסטודנטיות ולסטודנטים להפעיל לחץ על ראשי האגודות כדי שיצביעו בעד נקיטת עמדה סולידרית מצד ההתאחדות. קראנו גם לקיים אסיפות בכל הקמפוסים. כן, ההתאחדות שהכריזה בזמנו באופן רשמי על תמיכה במחאת 2011 נדרשת לנקוט עמדה ולא לעמוד מנגד מול מאבק חברתי שנמצא במירוץ נגד הזמן, והיא יכולה לעשות הבדל.

יו״ר אגודת הסטודנטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, שלומי כהן, כתב בעקבות קריאתנו כי "אני ויו״רים רבים אחרים מתכוונים להתנגד להתערבות אקטיבית של התאחדות הסטודנטים בנושא... חלקנו שמאלנים, רובנו סוציאליים... נצביע לפי צו מצפוננו... בהצלחה במאבקכם, הוא לא מאבקנו".

קודם לכן, סטודנטית ממכללת תל־חי, תמיר זדה, תייגה את יו״ר אגודת הסטודנטים שם, רונאל תשובה. היא אירגנה עם חברותיה וחבריה ללימודים כנס נגד הגירוש במכללה בהשתתפות מאות סטודנטים. תשובה כתב מספר תגובות, בהן תיאר את המאבק כ"שלכם" וציין כי לדעתו ה"אישית" המאבק כביכול "צודק", אך נתלה בתירוצים שונים, כולל משפטיים, כדי להתנער מאחריות להשתמש במנדט שקיבל להצבעה שתשקף אמירה שהמאבק צודק.

לא פחות מעשרה ראשי אגודות סטודנטים התייצבו מייד לפרגן לתשובה עם תגובות אוהדות, בהם שלומי כהן שהוזכר; יו״ר האגודה באוניברסיטה הפתוחה, לילך חייבי מנחם; יו״ר האגודה במכללה האקדמית הדסה, יקיר ג׳רסי; יו״ר האגודה במכללה האקדמית גליל מערבי, אורית קופרמן; יו״ר האגודה במכללת רופין, חיים גר; יו״ר האגודה במכללת אורט בראודה, מתן מדר; יו״ר האגודה במכללת ספיר, חן גרינברג; יו״ר האגודה במרכז האקדמי פרס, יניב אלתית; יו״ר האגודה במכון וינגייט מאור דהן; יו״ר האגודה במכללת ויצו, לינוי מלכה.

למה שארגוני הסטודנטים והסטודנטיות יעסקו בנושא?

למען הסר ספק, אין מגבלה משפטית שמערימה מכשול אמיתי בפני ראשי אגודות שמעוניינים שההתאחדות הישראלית תנקוט עמדה דומה לזו של הארגון הבינלאומי בו היא שותפה. התירוצים התקנוניים מביכים את מי שבוחרים להתחמק מאחריות. אגב, תקנון האגודה בתל־חי אף קובע כי "העמותה תעודד ותקדם הצטרפות או ייזום מאבקים ציבוריים, לרבות בעניינים חברתיים וכלכליים".

כאמור, ההתאחדות תמכה באופן רשמי במחאת 2011. היא דורשת בין השאר, ובצדק, תקציב מדינה שידאג לצעירים, והיא מתגאה בלחץ שעזרה להפעיל כדי למנוע מהבנקים להעביר שיעורים בבתי הספר. מנגד, היא בחרה גם לקדם קמפיין פוליטי בעייתי ביותר תחת הכותרת "שוויון בנטל". אז ההתאחדות יכולה לנקוט עמדה בשאלות משמעותיות של מדיניות שנוגעות לציבור הסטודנטים, לצעירים ולחברה הישראלית.

לא רק שהמיועדים לגירוש ולכליאה הם צעירים ולא רק שגם הזכות הבסיסית ללמוד ולעבוד נשללת ממבקשי המקלט — אלא שספינים ציניים שמשמשים עכשיו כדי לשסות את האוכלוסיות העניות בישראל זו בזו עשויים לשמש בעתיד גם נגד מאבקים חברתיים אחרים, כולל של ציבור הסטודנטים. שלילת הזכויות הבסיסיות מהעניים ביותר עלולה להיות מכוונת מחר גם נגד קבוצות אחרות בחברה הישראלית.

האינטרס של ציבור הסטודנטים הוא להתנגד לגירוש ולהסתה שנלווים לו, ולתמוך בהשקעה אמיתית בשכונות ובמתן מענה לכל הקהילות. ארגוני הסטודנטים יכולים, אם ייבחרו, לחזק את המאבק ולעשות הבדל. הימנעות, שתיקה, עמידה מנגד, היא האינטרס של מאפיית בלפור, של שלטון ההון בישראל, ושל אי־אלה קבלנים וסוחרי אדם.

אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת סמינר הקיבוצים פירסמה בינואר 2014 הצהרת תמיכה בשביתת מבקשי המקלט שנערכה אז, ובה נכתב בין השאר: "אנו רואים ורואות את המאבק של מבקשי המקלט כחלק מהמאבק לצדק חברתי... אנו מאמינות ומאמינים שבמקום מאסרים וכליאה, יש לתת מענה אמיתי למצוקת תושבי דרום תל אביב הסובלים ממדיניות ממשלתית ועירונית של הזנחה ארוכת שנים. ההסתה נגד מבקשי המקלט מהווה ניסיון לטשטוש אחריות זו". ראוי שכלל ארגוני הסטודנטים יאמצו כעת עמדה דומה.

הקשיבו לקולות המחאה הסולידריים של עשרות ניצולי השואה, של אלפי הסטודנטיות והסטודנטים לעבודה סוציאלית והעובדות הסוציאליות, למאות הרופאות, המורות, אלפי התלמידים שאומרים: לעצור את הגירוש, להשקיע בשכונות!

אנחנו חוזרים על הקריאה להפעיל לחץ על ראשי האגודות גם להשתמש במנדט שקיבלו כדי לנקוט עמדה בנושא בוער וגם לעורר דיון חי בקמפוסים.