"ניקח מאות מיליוני שקלים שנחסכו ממתקן חולות ומהכספים שיועדו למדינות שלישיות ונשקיע בדרום תל אביב ובפיזור האוכלוסייה ברחבי הארץ" — הציטוט הזה לא נלקח מאחד הנאומים בעצרת ההמונים נגד הגירוש בתל אביב, אלא מדבריו של נתניהו במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר (2.4). יום למחרת אותו נתניהו הורה לבחון את פתיחתו מחדש של מתקן חולות, לשפוך מאות מיליוני שקלים על הקמת מתקן כליאה נוסף, ולמצוא "מדינה שלישית" חדשה באפריקה שתסכים לקבל מבקשי מקלט שיגורשו אליה בכפייה.

מה עומד מאחורי ההפרה המהירה — פחות מיממה! — של ההבטחות שפיזר נתניהו? זה לא סתם זיגזג פוליטי אלא פשיטת רגל של מדיניות הממשלה ביחס למבקשי המקלט.

במסיבת העיתונאים בשבוע שעבר, החלו לקרוס השקרים והמיתוסים של ממשלת ההון הגזענית. זה קרה, בין השאר, בזכות המאבק נגד הגירוש — בזכות ההפגנות, ההתארגנויות, העצומות, העדויות, התחקירים והעתירות המשפטיות.

נתניהו ודרעי הודו בפה מלא, בפני מצלמות ומיקרופונים, כי אין "מדינה שלישית" באפריקה המוכנה לקלוט את מבקשי המקלט המגורשים. נתניהו אף הבטיח כי "ישראל תסדיר את מעמדן של אוכלוסיות מוגנות שמרביתן ממילא היו נשארות בישראל". אוכלוסיות מוגנות — לא מסתננים ולא מהגרי עבודה, כפי שטען במשך שנים.

ההסכם שנחתם בין ישראל לנציבות הפליטים של האו״ם ובוטל יום למחרת על ידי נתניהו חייב את הממשלה לחדול ממדיניות הכליאה ההמונית של מבקשי המקלט ואף להסדיר את מעמדם של כ־16 אלף מהם. עד היום רק 11 אזרחים מסודן ואריתראיה הוכרו כפליטים וזכו למעמד חוקי.

יחד עם זאת, צריך להגיד שההסכם לא נתן מענה של ממש למצוקתם של מבקשי המקלט ולמשבר החברתי בשכונות דרום ת״א, והוא בהחלט כלל גם היבטים שליליים. "שיכון מחדש" במסגרת תכניות שונות של האו״ם של 16 אלף מבקשי מקלט במדינות מערב אירופה וצפון אמריקה יכול להיות אפשרות טובה לחלק ממבקשי המקלט בארץ, כל עוד זה מרצון, אבל בטח לא לכולם. כפי שהסביר בראיון ל"הארץ" יעקב, מבקש מקלט מדרפור בן 23: "לעבור עכשיו למקום חדש, שפה חדשה, להתרגל לאנשים חדשים — זה קשה".

מרד בתוך הממשלה

מירי רגב, נפתלי בנט ואיילת שקד, שלפי חלק מהדיווחים אף הייתה מעורבת בניסוח ההסכם, הבינו כי ההסכם החדש הוא בגדר הודאה בכישלון — בכישלון שלהם. החתימה על ההסכם והניסיונות של נתניהו להגן עליו, כולל על הסעיף שמחייב את ישראל לקלוט אלפי פליטים, עמדו בסתירה לתעמולה של כל הכוחות הפוליטיים שתמכו בגירוש, מהבית היהודי דרך הליכוד, ועד יאיר לפיד ואבי גבאי, שכזכור תמכו בתוכנית הגירוש מ"האופוזיציה".

חלק מהגורמים הפוליטיים חשו מבוכה לאור ההסכם, אך גם זיהו בו הזדמנות להגדיל את כוחם בימין על חשבון נתניהו. זאת הסיבה המרכזית שבגללה הבית היהודי, שר הפנים לשעבר ויריבו של נתניהו גדעון סער, האגף הימני בליכוד, ושורה של גורמי ימין קיצוני מרדו נגד ההסכם.

נתניהו נבהל מהמרד, שהתארגן נגדו בעיתוי רגיש על רקע חקירות השחיתות, ואפשרות סבירה לבחירות עוד השנה. לכן הוא החליט להנהיג אותו. התלות של נתניהו בימין הקיצוני והתחרות שהוא מנהל מולו הביאו לסיבוב פרסה מביך במיוחד: ההסכם שהוצג בחגיגיות לציבור בערב, הושעה כעבור שעות בודדות ובוטל בבוקר למחרת. אם נתניהו תכנן את הזיגזג הזה מראש, אז מדובר בתכנון די כושל שרק מדגיש את חולשתו.

ספינים וגזירות חדשות

הביטול לווה בהבטחתו של נתניהו "לפעול בנחישות למצות את כל האפשרויות העומדות לרשותנו להוצאת המסתננים" ובספינים בקצב טורבו.

הודעתו של נתניהו כי יבחן את פתיחתו מחדש של מתקן חולות, הצטרפה להודעה כי יפעל להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את פעילות הקרן החדשה לישראל, להודעות על משא ומתן מול המשטר באוגנדה על גירוש פליטים – מה שהוכחש רשמית על ידי המדינה האפריקאית — וכן להודעות על חקיקה מחדש של "חוק המסתננים", כך שיכלול פסקת התגברות המאפשרת גירוש וכליאה המונית גם בניגוד לפסיקות בג״ץ.

חשוב לציין כי האיום בחוק גירוש חדש זכה לגבוי מלא לא רק מיו״ר הבית היהודי, אלא גם מיו״ר מפלגת כולנו "החברתי" כחלון. יו״ר כולנו הבטיח פעמים רבות להתנגד לחקיקת פסקת התגברות אלא שבמקרה הזה הוא הבהיר כי "כולנו' תתמוך בפסקת התגברות נקודתית בעניין המסתננים בלבד, לא מעבר".

אחד הספינים המכוערים ביותר היה הפגישה שכינס נתניהו בתל אביב עם תושבי דרום תל אביב, לכאורה, כדי לשמוע את דעתם על ההסכם שנחתם עם האו״ם והמתווה החדש של הממשלה לשכונות. שוב, הפעילה הגזענית שפי פז ומספר עסקנים מקומיים של הליכוד והבית היהודי הוצגו כקול האותנטי והבלעדי של כל תושבי דרום העיר. דעתם של קהילות מבקשי המקלט, או של התושבים הוותיקים המתנגדים לגירוש, כלל לא עניינה את נתניהו. חלקם הפגינו מחוץ לבניין משרדי הממשלה בתל אביב — נגד הגירוש, בעד השקעה בשכונות — בזמן שנתניהו קיים פגישה סגורה "אוף דה רקורד" עם המשת״פים שלו בדרום תל אביב.

המאבק ממשיך

ההסתה הפרועה של נתניהו נגד מבקשי המקלט, נגד הארגונים שמתנגדים לגירוש ונגד השמאל היא סכנה ברורה ומיידית שיש להיאבק בה. ללא המשך פעולות ההסברה נגד הגירוש, ההסתה עלולה לתת רוח גבית לבריוני הימין הקיצוני ברחוב ולחזק את ה"הפרד ומשול" בשכונות.

קשה להגיד בשלב הזה מי מהספינים של הימים האחרונים יבשיל לכדי מהלך של ממש. אבל אין שום ספק שנתניהו ושותפיו לממשלת ההון הגזענית נחושים לקדם גזירות חדשות נגד מבקשי המקלט ולמחוק את ההצלחה של המאבק נגד הגירוש לבטל את תוכנית הגירוש המקורית.

תוכנית הגירוש לרואנדה לא הייתה קורסת לולא הלחץ שנבנה מלמטה דרך התגייסות של רבבות ישראלים ומבקשי מקלט להפגנות ולשורה של פעולות ציבוריות נגד הגירוש.

להצטרפות של שכבות חדשות למאבק, בייחוד של צעירות וצעירים, הייתה תרומה מכריעה להתפתחות שלו, וזאת לצד העצומות וההתארגנויות של מורים, רופאים ואחיות, עובדות סוציאליות, תלמידים וסטודנטים. הלחץ שהופעל על הממשלה, על בג״ץ ועל המעמד השליט בכללותו נבנה לא רק הודות למספרים אלא גם הודות למסרים. המסר שהדהד בהפגנות — מאבק משותף נגד הגירוש ונגד ההזנחה בשכונות — בהחלט עזר לחשוף את השקרים של הממשלה ואת מדיניות ה"הפרד ומשול".

גירוש לאוגנדה?

השלב הבא של המאבק כבר כאן. קריסת ההבנות עם רואנדה והקפאת הגירוש בצו בג״ץ לא מונעת מרשות ההגירה להמשיך להוציא צווי גירוש חדשים למבקשי מקלט! במקביל, פרקליטות המדינה ממשיכה לסרב לשחרור של כ־200 מבקשי מקלט הכלואים בסהרונים בשל סירובם להיות מגורשים לאוגנדה. זה קורה למרות שהמדינה לא מצליחה להציג, בדיוק כמו במקרה של רואנדה, את ההסכם החשאי עם אוגנדה — הסכם שעצם הקיום שלו מוכחש כאמור על ידי המשטר שם.

בדיון האחרון שנערך בנושא בבג״ץ ביום ג׳, גם השופטים הגיעו למסקנה כי אין כרגע הסכם. השופטים האריכו את צו ההקפאה שהוצא לתוכנית הגירוש לאפריקה ב־14 יום נוספים, במהלכם אמורה המדינה לגבש מחדש את מדיניותה בנושא. אם ההסכם עם אוגנדה לא יגובש ויאושר על ידי היועמ״ש עד יום ראשון, המדינה תחויב לשחרר את 200 הכלואים בסהרונים.

פעילות ופעילים מישראל ומקרב קהילות מבקשי המקלט יזמו השבוע משמרות מחאה ברחבי העולם, הקוראות לממשלת אוגנדה לא לאפשר גירוש בכפייה של מבקשי מקלט מישראל לשטחה. בשבוע שעבר נערכו גם מספר הפגנות זעם מול ביתו של כחלון בחיפה ומול מעון ראש הממשלה בירושלים — האחרונה משכה מאות אנשים, בהם פעילות ופעילים ממאבק סוציאליסטי.

בנוסף להפגנות, ההתארגנות ׳עוצרים את הגירוש׳ יזמה שורה של מפגשים אזוריים של פעילות ופעילים במקומות שונים בארץ, כדי לפתח דיון על השלב הנוכחי של המאבק ועל הצעדים הבאים. מדובר ביוזמה מעולה, שגם אנחנו במאבק סוציאליסטי ניקח בה חלק.

הצעדים הבאים

המפגשים האזוריים הם הזדמנות חשובה להסיק מסקנות מהישגי המאבק עד עכשיו להמשך. יש להמשיך להתארגן למאבק נגד כל חקיקה חדשה נגד מבקשי המקלט ולמען ביטול כל חוקי הגירוש והכליאה הקיימים, כולל חוק הפיקדון. יש להמשך להיאבק למען בדיקה אמיתית של כל בקשות המקלט, תחת פיקוח דמוקרטי של נציגים מארגוני עובדים וארגוני זכויות אדם עצמאיים.

אנחנו ממש לא צריכים להסתפק במתווה שנוסח על ידי נתניהו על בסיס ההבנות שלו עם נציבות הפליטים של האו״ם. ספציפית יש להתנגד לכל הסדר שיכלול גירוש בכפייה ל"מדינה שלישית" — גם אם המדינה הזאת נמצאת בצפון אמריקה או במערב אירופה.

בדרום תל אביב ובשאר היישובים והשכונות שקלטו את מבקשי המקלט חשוב להמשיך להיאבק למען תוכנית חירום לפתרונות דיור, פרנסה ורווחה, שתגובש בשיתוף התושבים הוותיקים ומבקשי המקלט ותאפשר את קליטתם של מבקשי המקלט במוקדים נוספים ברחבי הארץ.

השלב הבא של המאבק דורש מעל הכול מאבק מאוחד — של כלל התושבים, יהודים וערבים, ישראלים ומבקשי המקלט, נגד מדיניות ה"הפרד ומשול" של ממשלת ההון הגזענית והמושחתת.

עצירת ההתעמרות במבקשי המקלט דורשת שינוי מדיניות כולל ועמוק. ההתנהלות הצינית של נתניהו ושותפיו לקואליציה מדגישה כי המאבק בגירוש הוא מאבק פוליטי נגד סדר היום הלאומני־גזעני והקפיטליסטי של ממשלת הימין. חשוב להרחיב את המאבק נגד הממשלה המושחתת והמסוכנת הזאת, האחראית בין השאר להרג המפגינים בעזה ולהסלמה בסכסוך בימים האחרונים. הרחבת המאבק תסייע גם לבנות אלטרנטיבה פוליטית לממשלת הימין — שמאל סוציאליסטי שנאבק למען האינטרסים של ה־99%.