די לטבח מפגינים, די למצור
נתניהו: מתווה הגירוש מת, יחי המתווה החדש!
תפריט אפשרויות פייסבוק العربية
הצטרפו למאבק. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי. רק תשאירו טלפון ונחזור אליכם.
הצטרפו למאבק!
שחיתות · מבקשי מקלט · העבודה המאורגנת · כלכלה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


הבחירות ברוסיה
הפגנות רחוב, מעצרים ובחירות מכורות
שוב בחירות בלי בחירה ובלי דמוקרטיה של ממש ■ פוטין מבטיח "יציבות", האופוזיציה הקפיטליסטית מפגינה חולשה ■ סוציאליסטים קוראים להתארגן למאבק ברחוב

הדפסה
מחאה נגד שחיתות ובחירות לא הוגנות, מוסקבה. צילום: ארדן ארקמן

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הוא "האיש החזק" במשטר ברוסיה מאז שירש את תפקידו של נשיא הפדרציה הרוסית, בוריס ילצין, בשנת 1999. מאז הוא כיהן לסירוגין כנשיא וכראש הממשלה. בשל הגבלת הקדנציות בחוק, בשנים 2008–2012 שימש עמיתו דמיטרי מדבדב, ראש הממשלה כיום, בתפקיד הנשיא, ולמעשה שמר עבור פוטין על הכיסא. כעת, בפעם החמישית מאז תחילת עידן פוטין, עשרות מיליוני בעלי זכות בחירה ברוסיה יצטרכו לבחור בקלפי בין הנשיא המכהן לאחד מהמועמדים חסרי הסיכוי לנצח.

הבחירות הקודמות לנשיאות, בשנת 2012, הובילו להתפרצות מחאה המונית על רקע חשדות לזיופי בחירות — "מחאת בולוטניה" (על שם כיכר מרכזית במוסקבה). הפעם ההפגנות נגד "בחירות לא הוגנות" מתקיימות עוד לפני יום ההצבעה, ונערכו גם במזג אוויר קפוא, עד כדי מינוס 45 מעלות שנמדדו בעיר יקוטסק!

המשטרה פשטה על עשרות מטות מקומיים של האופוזיציונר אלכסיי נבלני, שיזם הפגנות, כולל ביום פעולה ארצי ב־28 בינואר. פעילים שעשו את דרכם להפגנות בערים הגדולות נעצרו בשדות התעופה ובתחנות הרכבת. בחלק מהערים, המשטרה פשטה על מעונות סטודנטים וחיפשה פלאיירים. אך ביום הפעולה עצמו נעצרו "רק" 300 מפגינים, מה שמעיד על חשש של גורמים במשטר מכך שהגברת הדיכוי הפוליטי במדינה ערב הבחירות תגרום דווקא להתפשטות המחאה. לפי דיווח של חיילים, משרד הביטחון הרוסי ערך סקר בשורות הצבא במסגרתו נשאלו חיילים מיהו הפוליטיקאי הפרו־מערבי הפופולרי ביותר במדינה והאם יהיו מוכנים להפעיל כוח בשביל להגן על רוסיה מפני "מהפכה צבעונית" (במובן של תנועת מחאה סביב הבחירות שתוביל למהפך פוליטי פרו־מערבי, כפי שאירע בעבר בגיאורגיה, באוקראינה ובקירגיסטן).

במרץ בשנה שעברה יצאו עשרות אלפים, בעיקר צעירים, להפגין ברחבי רוסיה נגד השחיתות השלטונית ונגד פוטין. המפגינים אז יצאו לרחובות ללא שלטים וללא סיסמאות. הפעם, מפגינות ומפגינים הגיעו עם שלטים מוכנים מהבית. בין הסיסמאות: "פעם חמישית — כלא", "פוטין, לעם יש זכות להתקומם נגד רודנות ודיכוי".

פעילים מהמטות האזוריים של הקמפיין של נבלני הפיצו בהפגנות שלטים אדומים עם המילה "שביתה" תוך קריאה ל"שביתת מצביעים" ביום הבחירות. נבלני הוא פופוליסט ימני, אך הוא נדחף לבטא מסרים שמאליים יותר בשביל לגייס תמיכה בשטח, כולל באמצעות בחירה מודעת במילה "שביתה", שמזוהה עם המאבק של מעמד העובדים. רבים מהמפגינים לא בהכרח תומכים בנבלני אבל לאחר שמועמדותו נפסלה, הם מזדהים עם קריאתו לחרם.

הפופוליסט הימני והליצן הפוליטי ולדימיר ז׳ירינובסקי, והמנהיג המזדקן של 'המפלגה הקומוניסטית' גנאדי זיוגאנוב, השתתפו בכל מערכות הבחירות לנשיאות בעידן פוטין. לצידם השתתף גם סרגיי מירונוב ממפלגת 'רוסיה הוגנת', שהיה לרוב עסוק בלקרוא לאנשים להצביע לפוטין במקום לעצמו. הבסיס החברתי של המפלגות הליברליות, שרבים מאשימים בכאוס החברתי של שנות ה־1990, הוגבל מראש לשכבת המשכילים בערים הגדולות.

התמיכה הציבורית בפוטין והחשש בקרמלין מהמחאה

הניצחון הצפוי של פוטין גם בבחירות 2018 מבוסס גם על תמיכה לא מבוטלת מצד חלקים בציבור, שכן פוטין מזוהה עדיין, לפחות בעיני השכבה המבוגרת יותר, עם סוף העידן האסוני של ילצין, שהחל לאחר קריסת ברית המועצות. פוטין הגיע לשלטון כשנתיים לאחר הקריסה הכלכלית של 1997, וכמעט מייד לאחר סדרת פיצוצי בתי מגורים שבוצעו, כביכול, בידי טרוריסטים צ׳צ׳נים. הוא הציג עצמו כמנהיג חזק שמתכוון לשים סוף לכאוס. הוא פתח במלחמה אכזרית במטרה להדק את השליטה הסמכותנית על צ׳צ׳ניה. למזלו, קריסת המטבע המקומי, הרובל, ערב עלייתו לשלטון, לוותה בזינוק חסר תקדים במחירי הנפט שנמשך שמונה שנים. יצוא הנפט איפשר לכלכלה הרוסית לצמוח בצורה משמעותית עד תחילת המשבר הכלכלי העולמי ב־2008. באותה השנה, רוסיה חוותה אומנם משבר כלכלי די קצר, אך הוא גם היה החריף ביותר באירופה. מאז, הצמיחה הכלכלית במדינה נוטה לדשדש ולמעשה שורר מצב של קיפאון כלכלי.

חוסר שביעות הרצון המתגבר בחברה, שקיבל ביטוי והתפתח דרך צמיחתם של ארגוני עובדים עצמאיים ומחאות סביב שאלות חברתיות בוערות דוגמת זכויות להט״ב, התפרץ לבסוף ב"מחאת בולוטניה". אלא שמנהיגי האופוזיציה הליברלים וראשי ארגוני העובדים העצמאיים אימצו טקטיקת מאבק שגויה שהביאה, בשילוב עם הגברת הדיכוי מצד המשטר, להיחלשות כוחות האופוזיציה. האירועים באוקראינה וההשתלטות על חצי האי קרים הולידו גל לאומני בחברה הרוסית והזניקו את התמיכה בפוטין. כתוצאה מכך נדחקו כוחות האופוזיציה — הן מפלגות הממסד והן האופוזיציה האנטי־ממסדית — לעמדה מבודדת ונכפתה עליהם נסיגה. אבל עכשיו הלך הרוח הפוליטי במדינה משתנה.

הדבר הבולט ביותר היום הוא השינוי במודעות של דור הצעירים. בני 25 ומטה התבגרו על רקע העשור השני של שלטון פוטין שהתאפיין במשבר וקיפאון כלכלי. האפשרויות המוגבלות לרכישת השכלה גבוהה, השכר הנמוך והעבודות השוחקות, יחד עם ה"הדתה" המתגברת של החברה אינם אטרקטיביים עבור הדור הזה. התפרצות מחאת הצעירים בשנה שעברה מראה שנבלני הצליח לרכוב על הזעם בשטח, שמשקף בעיקר תסכול מהמצב הקיים ולא תמיכה מלאה בתוכניתו הפוליטית. המשטר ברוסיה חושש מתרחיש שבו הרדיקליזציה בקרב הדור הצעיר תשפיע גם על הדור המבוגר יותר ותחזיר לו את התקווה לשינוי שאבדה מזמן — מה שסביר במיוחד אם רמת המחיה לא תחזור לעלות או אם הכלכלה תידרדר למיתון.

השאלה המרכזית שמעסיקה עכשיו את הספינולוגים של הקרמלין היא איך לגרום למספר מספק של אנשים להגיע לקלפי ולהצביע פוטין, וכך לטעת רושם שהתמיכה בשלטון פוטין חזקה ורחבה בהרבה מכפי שהיא באמת. בבחירות 2008, ערב המשבר הכלכלי העולמי, מדבדב, כמועמד מפלגת השלטון 'רוסיה המאוחדת', קיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר — הוא גרף 52 מיליון קולות מתוך 107 מיליון בעלי זכות בחירה. ב־2012, אפילו אם ניקח בחשבון קולות שכנראה זויפו, התמיכה הרשמית במועמד השלטון נפלה ל־46 מיליון. אם המגמה תימשך גם הפעם, הקרמלין יהיה בבעיה.

לכן פוטין מנסה כבר כמה שנים לתפוס מרחק מ'רוסיה המאוחדת' הלא פופולרית. הקרמלין אף הדיח מספר מושלי מחוז ופקידים בכירים שנחשדו בשחיתות בשביל לרענן את התדמית של פוטין.

שוב בחירות בלי בחירה

לצערנו, השמאל המאורגן ברוסיה חלש ביותר. אחד ממנהיגי ה"שמאל" המוכרים ביותר הוא סרגיי אוּדָלצוֹב. הוא נהפך לאחד ממנהיגי מחאת בולוטניה, אך בזמן המחאה קרא לשמאל לשלב ידיים עם הימין הקיצוני ועם פוליטיקאים ניאו־ליברלים במאבק נגד פוטין, תוך ויתור על דרישות שמאליות כדי לא להרחיק את אותם בעלי ברית. באחרונה שוחרר מהכלא לאחר שריצה עונש מאסר באשמת "ארגון מהומות" במהלך מחאת בולוטניה. עם שחרורו הצהיר שיתמוך ב'מפלגה הקומוניסטית', שמשלבת בין עמדות שוביניסטיות־לאומניות, המצדדות במדיניות החוץ של פוטין, לבין פופוליזם שמאלי ריק מתוכן סביב נושאי שכר, תנאי מחיה וגעגועים לברית המועצות.

אודלצוב יזם פריימריז בשורות ארגוני "השמאל הפטריוטי", בהם קידם אנשי עסקים, לאומנים ימנים ומושלי מחוז מכהנים. פאבל גרודינין נבחר בפריימריז לייצג את 'המפלגה הקומוניסטית' בבחירות לנשיאות, וזאת אחרי שקיבל גם את הסכמת הקרמלין.

המפלגה הקומוניסטית מציגה את גרודינין כ"איש של עשייה" המנהל את התאגיד העסקי "הסובחוז על שם לנין" לטובת העובדים כביכול. האגדה מספרת שהוא משלם לעובדים ולעובדות שכר הוגן תוך דאגה לתנאי עבודתם. אבל גרודינין, שעד 2010 היה חבר במפלגתו של פוטין, הוא בסך הכול טייקון טיפוסי. ה"סובחוז", שהיה בתקופת ברית המועצות משק חקלאי בבעלות המדינה, הופרט. מספר העובדים בו נחתך, אך התפוקה גדלה פי 5 כתוצאה מהגברת ניצול העובדים ומהעסקה עונתית בשכר עוני של אלפי נשים, מהגרי עבודה, ולפי חלק מהדיווחים אפילו ילדים. במקביל, בהתאם לרוח הגזענית בשורות 'המפלגה הקומוניסטית', גרודינין ביקש מכרישי נדל״ן שבנו מבני מגורים בשטח המשק למכור דירות רק למשפחות ממוצא רוסי אתני.

המועמדת השנייה מטעם ה"אופוזיציה", קְסֶניה סוֹבְּצָ'ק, גם כן אינה מציעה אלטרנטיבה באמת, ואם הייתה מייצגת איום ממשי על שלטון פוטין, סביר להניח שמועמדותה הייתה נפסלת, בדומה לנבלני. כאחת המנהיגות המוכרות ביותר של מחאת בולוטניה ב־2012, היא נושאת באחריות, לצד מנהיגים אחרים מהמחנה הליברלי, להתמוססות התנועה ההמונית שהתפתחה אז בשטח. אומנם היא נקטה מספר פעמים עמדה נכונה ביחס לסוגיות מרכזיות שעל סדר היום, למשל כשהביעה תמיכה בזכויות להט״ב. אלא שבאותה הנשימה היא גם יצאה נגד הדרישה להעלאת שכר המינימום. בנוסף, סובצ׳ק מתנגדת למחאות הצעירים ברחבי רוסיה בטענה שהן עלולות להביא למלחמת אזרחים. במקום מאבק המוני ברחוב, היא מציעה להסתמך על גורמים מתוך שלטון פוטין, דוגמת שר האוצר לשעבר אלכסיי קוּדרין. היא מציגה עצמה כלוחמת למען זכויות נשים, אך מקדמת מדיניות ניאו־ליברלית שרק תזיק לנשים. סובצ׳ק היא חלק מהאליטה העשירה של רוסיה ואינה מסוגלת להציע שום נתיב יציאה מהמשבר עבור אנשים עובדים.

החרמת הבחירות והצבת אלטרנטיבה

אין ספק שנבלני מנסה להישען על השכבה הצעירה שנענתה לקריאותיו לצאת להפגין. לשם כך הוא מאפסן במגירה את העמדות השוביניסטיות־לאומניות שלו ומבליט דרישות חברתיות דוגמת העלאת שכר המינימום, שיפור שירותי החינוך והרווחה הציבוריים וכו׳. נבלני מקדם את הדרישות האלו באופן פופוליסטי מאוד, וכמובן ללא המסקנה המתבקשת: החלפת הסדר הקפיטליסטי בשיטה סוציאליסטית ודמוקרטית באמת. במקום זה, הוא מתעקש שכל מה שנחוץ בשביל שינוי הוא "קפיטליזם הוגן". מעבר לחולשה היסודית הזאת, הקמפיין שלו מאורגן מ"למעלה למטה" ומכוון לבחירות לנשיאות ולא לבניית תנועת אופוזיציה המונית, שתוכל להוביל מאבק למען פרנסה, למען השקעה בשירותים הציבורים ולמען חלופה למערכת הקפיטליסטית.

צעירות וצעירים רבים, ועובדות ועובדים מבוגרים יותר, ללא ספק "יחרימו" את הבחירות — חלקם מתוך היענות לקריאתו של נבלני וחלקם מחוסר עניין. חלק יעשו צעד נוסף ויצטרפו ליוזמות מחאה שמתארגנות סביב הבחירות. הרי לא רק נבלני נפסל מלהתמודד, גם קולות פוליטיים שמייצגים באמת את האינטרסים של העובדים והצעירים לא נשמעים במערכת הבחירות הזאת.

תנועת 'אלטרנטיבה סוציאליסטית' תומכת בחרם על הבחירות. אין בבחירות האלו אף מועמד או מועמדת שראויים לתמיכתם של סוציאליסטים או של מיליוני צעירים ועובדים. 'אלטרנטיבה סוציאליסטית' משתתפת באופן פעיל במחאה סביב הבחירות. אנחנו תומכים בצעירות ובצעירים שהגיעו למסקנה שצריך להיאבק, ובו־זמנית מסבירים ששינוי אמיתי יצריך התארגנות דמוקרטית בשטח שתהיה עצמאית מהקמפיין של נבלני ומהתוכנית שהוא מקדם, ושתוכל לבטא את האינטרסים האמיתיים של צעירים ועובדים.

המשימה המרכזית היא להציע לרוב של מעמד העובדים, שטרם נכנס לזירת המאבק, חלופה מעמדית עצמאית, הן לשלטון פוטין והן לאופוזיציה הקפיטליסטית — חלופה שתיאבק גם בגזענות, בסקסיזם ובהומופוביה, ולשכר הוגן, לדיור ציבורי נגיש וזול, לחינוך ובריאות איכותיים בחינם, ובהחלט לשינוי סוציאליסטי. החודשים הקרובים יספקו הזדמנויות להרחבת התמיכה ברעיונות האלה בקרב שכבה חדשה של פעילות ופעילים שנחושים להוביל שינוי.

*   מרוסית: יאשה מארמר




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.