שוחחנו בקצרה עם אחמד אבו־רתימה, צעיר שמתגורר בעיר עזה, שהיה בין מארגני הפגנות "צעדת השיבה" הראשונות ברצועה בשבועות האחרונים. הוא השתתף בהפגנה ביום העברת השגרירות האמריקאית, 14 במאי, היום בו הגיעה המחאה לשיאה. הוא מתאר "השתתפות עממית חסרת תקדים — גברים, נשים, מבוגרים וקשישים — כולם הגיעו". עובדה זו מרשימה במיוחד אחרי שבועות של הרג עשרות מפגינים ופציעתם של אלפים. אך גם דיכוי המחאה הגיע לשיאו. כ־60 מפגינים לא חמושים, שלא סיכנו איש, נורו למוות ביום אחד.

מה האווירה עכשיו לאחר הטבח בצעירים שיצאו להפגין?

"האווירה הכללית כרגע היא של עצב לצד נחישות. עצב על הקורבנות שנהרגו במאבק סביב דרישתם לחופש ולחיים בכבוד, ולמען זכויותיהם כבני־אדם. ויש נחישות להמשיך. הסתגלות למצור ולהפרת הזכויות שלנו משמעותה מוות איטי. לכן אין ברירה אלא להמשיך במאבק למען זכותנו לחיות ככל העמים בעולם בחירות ובכבוד".

שאלנו באיזה כיוון צריך לדעתו לבנות את המאבק בתקופה הקרובה.

"אנחנו צריכים מאבק מתמשך, בר־קיימא ורציף. הרעיון של 'צעדות השיבה' הוא רעיון לא אלים. הוא לא כולל סדר־יום של מוות או השמדה לשום עם אלא רק רצון שהפליטים יוכלו לחזור לאדמותיהם, ושכולם יחיו בכבוד עם זכויות שוות. [אנחנו רוצים] מדינה דמוקרטית מודרנית, לא מדינה גזענית. זה מה שאנחנו נאבקים למענו.

"אנחנו מקווים ומנסים ליצור זרם אזרחי דמוקרטי למען זכויות שוות לכל האנשים, לכל האזרחים, ללא אפליה. ואנחנו מנסים להיאבק יחד עם כל שותפינו במאבק וכל האנשים שמאמינים בחופש, מכל הלאומים — פלסטינים, ישראלים ומכל העולם — ואנחנו סמוכים ובטוחים שאנחנו עוד ננצח במערכה הזאת".

מה המסר שלך לציבור בישראל?

"המסר שלי לשותפינו במאבק למען החופש וזכויות האדם הוא שאנחנו מחזקים את ידיהם ומעריכים את התפקיד שלהם... האינטרס האמיתי של כל העמים הוא בעתיד של שלום ולא באיבה, האינטרס האמיתי הוא בשלום ובחיזוק וביסוס זכויות האדם והדמוקרטיה, ובהפלת החומות הגזעניות המתועבות. בואו נזכור שכולנו בני־אדם. בואו נשליך את חוטי התיל הצידה ו[ניאבק למען] זכויות ושוויון. בואו נבנה כוח מניע שיפורר את חומת הגזענות, חומת השנאה, שחוצצת ביננו לבין מימוש החלום של מדינה דמוקרטית שמבוססת על שוויון וזכויות אדם לכולם".