עזה "זה היה מזעזע. מדי פעם ראיתי מפגינים שנורו נסחבים לאמבולנסים" ![]() הפגנה ביום האדמה, 30 במרץ. (צילום: אקטיבסטילס) שיחה עם אחמד א־נאעוק, צעיר מהעיר דיר אל־בלח שברצועת עזה על מחאת "צעדת השיבה הגדולה" 3,480
אחד מגלי ההפגנות החשובים ביותר של השנים האחרונות נתקל בהסתה קיצונית ובדיכוי צבאי כבד, שגבה עד כה את חייהם של מעל ארבעים מפגינים לא חמושים והביא לפציעתם של כ־8,000 — רבים נותרו עם נזק לכל החיים. "זה היה מזעזע. מדי פעם ראיתי מפגינים שנורו נסחבים לאמבולנסים. החיילים הישראלים היו מבוצרים מאחורי גבעת חול. גם אם סופרמן היה מגיע להפגין והיה מחליט לזרוק אבן, כפי שרק בודדים עשו ממילא, הוא לא היה יכול לפגוע בהם", מתאר בשיחה איתנו אחמד א־נאעוק, בן 24 מהעיר דיר אל־בלח, את רשמיו מאחת ההפגנות הראשונות. בזכות גנרטור מקומי היה חשמל בזמן השיחה שקיימנו בשעות הערב, מחוץ לשעות האספקה הבלתי־נתפסות: ארבע שעות בלבד ולאחריהן 16 שעות של הפסקת חשמל. חיי היומיום של שני מיליון התושבים ברצועת עזה משובשים לחלוטין תחת המצור האלים שמטילים שלטונות הימין בישראל ובמצרים כבר למעלה מעשור כחלק ממדיניות של ענישה קולקטיבית שאחראית להידרדרות קטסטרופלית בתנאי המחיה. "אנחנו הפלסטינים בעזה, ככל שהורגים אותנו יותר, זה רק מגביר את הכעס. אם למשל הצבא הישראלי הורג את אחי, אני לא אשאר בפחד בבית. והצבא הישראלי הרג את אחי במלחמה האחרונה". מעל 2,200 בני־אדם ברצועה נספו במלחמה ב־2014. אחמד שכל את אחיו הגדול ואיבד כמה מחבריו. הוא מעולם לא יצא משטח הרצועה הנצורה, שנכנסת ארבע פעמים בשטח מטרופולין גוש דן. "זה החלום שלי שאוכל לטייל יום אחד. זה ממש הורס אותי אישית". "כל מקורות ההכנסה נעצרים"מחאת התושבים בשבועות האחרונים היא הנרחבת ביותר שהתארגנה עד היום נגד המצור. 25–40 אלף הגיעו ביום הפעולה הראשון, ולמרות הדיכוי הכבד, ההפגנות בכל זאת נמשכו. אלפים המשיכו להגיע שבוע אחרי שבוע למחות במוקדים שונים לאורך הגדר עם ישראל. המחאה, שמכונה "צעדת השיבה הגדולה", אמורה להגיע לשיאה ביום שלישי הקרוב, 15 במאי, יום הזיכרון ה־70 לנכבה הפלסטינית, כלומר להחרבתם של כ־500 יישובים ברחבי הארץ ולעקירתם של כ־800 אלף תושבים, שלא הורשו מעולם לשוב. המפגינים מציבים על סדר היום את הפצע הפתוח של הפליטים לצד המצב המחפיר ברצועה. הקשר בין אז והיום מוחשי: כ־70% מאוכלוסיית הרצועה הם פליטי 48' וצאצאיהם, שעדיין נתונים לתוקפנות בלתי פוסקת וממתינים לפתרון. סבתו של אחמד מצד אמו היא פליטה מבאר־שבע. "אנחנו לא מפגינים במחשבה שאם פשוט נפגין נוכל לשוב לאדמות מהן גורשנו אחרי המחאה הזאת. אבל אנחנו רוצים להזכיר לעולם ולהדגיש את הזכות שלנו", הוא מסביר. "אפשר לראות שרק התושבים בעזה מפגינים [בצעדות השיבה] עכשיו. התושבים בגדה המערבית או בלבנון לא מפגינים עכשיו בדרישה לקבל את הזכות לשוב. למה? בגלל התנאים שבהם פלסטינים בעזה חיים. כל ההידרדרות במצב הייתה הרקע ליוזמה של 'צעדת השיבה'". אחמד מזכיר שהמחסור בחשמל הוא רק חלק משרשרת של בעיות חמורות בחיי היומיום. "למשל, המחסור במים ממש נוראי. וגם הים, שהוא המפלט היחידי להתרעננות בקיץ, מזוהם לגמרי, כי אין חשמל בשביל להפעיל את מתקני טיהור השפכים". מבנים רבים נותרים הרוסים מאז המלחמה לפני ארבע שנים. אחוז האבטלה בעזה הוא מהגבוהים בעולם, מעל 40% — או כ־60% בקרב צעירים עד גיל 30. דיווחים בתקשורת מתארים זינוק במספר מקרי ההתאבדות בשנתיים האחרונות, וגם יותר יחידים שמחפשים כל דרך להימלט מהחיים ברצועה ומעדיפים אפילו את הכלא הישראלי. השכר היומי הממוצע מסתכם בפחות מ־60 שקלים. "המחסור במים ממש נוראי. וגם הים, שהוא המפלט היחידי להתרעננות בקיץ, מזוהם לגמרי, כי אין חשמל בשביל להפעיל את מתקני טיהור השפכים" "כל מקורות ההכנסה נעצרים. הרשות הפלסטינית מוסיפה מלח על הפצעים, אחרי שקיצצה בשכר לעובדי הרשות בעזה — זאת הכנסה שהרבה אנשים תלויים בה וזה הרסני. עובדי הממשל של חמאס לא מקבלים משכורות מלאות. עסקים קטנים, כמו מסעדות, בקריסה. אונר״א [סוכנות הסיוע של האו״ם לפליטים פלסטינים] ניצבת בפני משבר הרסני, מאז שטראמפ הכריז על משיכת תקציבים. גם העמותות [שמספקות עבודה ושירותים לציבור] במצב מאוד קשה, בגלל ירידה חדה במימון, בזמן שתקציבים שהופנו לעזה מופנים היום למקומות אחרים, וגם ישראל פעלה לעצירת העברות תקציבים. עמותות בקריסה והרבה עובדים לא מקבלים שכר או שמקבלים רק בערך שליש מהשכר". מצבן הגרוע של העמותות נסקר במאמר שפירסם בחודש שעבר אחמד, עובד עמותה בעצמו — רכז פרויקט 'אנחנו לא מִספָּרים', שמביא את סיפורי היומיום של צעירים פלסטינים. מחצית האוכלוסייה ברצועה מתחת לגיל 18. כמיליון בני־אדם. דור שלם שגדל לתוך מציאות קטסטרופלית. מקרב הצעירים האלה צמחה המחאה הנוכחית. ![]() ההפגנות הן הגורם האלים בתמונה?!"אני הגעתי בפעם הראשונה להפגנות ביום השני, ב־31 במרץ. אלפים השתתפו באותו היום. מה שממש הרשים אותי בהתחלה היה האווירה החיובית, אנשים הניפו דגלים וקראו סיסמאות בעד חופש... היו רוכלים שמכרו כל מיני דברים כמו פיצוחים וסיגריות, והיו אנשים שרקדו דָבְּקֶה. הם היו רחוקים מהגדר, אולי 800 מטר, ליד שורת הבתים הראשונה. וככל שהתקרבתי לעבר הגדר, ולא התקרבתי הרבה, ראיתי שם אנשים שכועסים על המצב, קוראים סיסמאות, והחיילים הישראלים ירו באנשים האלה". כדי לצייר תמונת מציאות הפוכה, התעמולה השלטונית הישראלית תייגה את ההפגנות כגורם האלים בתמונה. אחמד שואל מי הקורבן של האלימות במשוואה המעוותת הזאת... בעיתונות הממסדית הישראלית, שמשמשת באופן נרצע שוב ושוב כשופר תעמולתי ליצירת היסטריה ביטחונית בשירות השלטון, מבליטים נזקים מסוימים לשדות חקלאיים שהוצתו באמצעות "עפיפוני תבערה". פעולות כאלו, שיחידים מיואשים מקדמים, פועלות כגול־עצמי עבור מחאת התושבים הצודקת, אך צביעות וטיוח מסתתרים מאחורי הדגשת נזקים חקלאיים תוך התעלמות מהאלימות המאורגנת הקיצונית שמופנית מסביב לשעון נגד תושבי הרצועה ונגד מחאתם. ללא גבול לציניות, חיל־האוויר הישראלי נשלח להפציץ ברצועה בתגובה לניסיונות של יחידים לפרוץ סמלית את הגדר של הכלא הגדול בעולם. הוועדה המארגנת של המחאה הבהירה שהיא כלל לא מעוניינת בעימות ישיר עם הצבא. אחמד מדגיש שמול הפגנות שכוללות "צעירים כועסים שנשלל מהם כל מקור לחיים נורמליים", הצבא הישראלי השתמש בנשק קטלני, כולל, לפי דיווחי צוותים רפואיים, קליעים מתפוצצים פוגעניים במיוחד (אולי קליעי "דום־דום"). שאלנו את אחמד עד כמה לדעתו אנשים נרתעים מהשתתפות בהפגנות. "רוב האנשים תומכים במחאה. יש אומנם גם כאלה שאומרים שזה חסר טעם, זה לא יעצור את המצור ופשעי המלחמה נגדנו. ויש גם אנשים שבאמת מפחדים במצב הזה. אבל הרוב תומכים וחושבים שזאת יוזמה מצוינת שעוזרת לעורר את תשומת הלב בעולם למצב שלנו". המחאה עממית, הוא אומר, ולא נשלטת בידי אף אחת מהמפלגות, וגם הוועדה המארגנת, שכוללת נציגים מהפלגים השונים בתנועה הלאומית הפלסטינית, לא שולטת בכל יוזמה בשטח. לדעתו יהיה המשך למחאה גם אחרי ה־15 במאי. ויש לו עוד מסר. "משני הצדדים יש קורבנות. המצב שלנו בעזה פשוט קטסטרופלי. הפלסטינים סובלים הרבה. גם הישראלים לפעמים סובלים מחוסר ביטחון. ככה שצריך למצוא פתרון שיעבוד עבור שני הצדדים. ישראלים בגילי צריכים לפתוח את העיניים יותר. מה שהממשלה הישראלית עושה הוא מאוד גרוע. הם צריכים להתנגד לזה... אם הם יבואו בדרישות [בנושא הזה] לממשלה הישראלית, לדעתי יש לנו סיכוי לעתיד. כולנו צריכים לקום נגד דיכוי וחוסר צדק ולדרוש חיים נורמליים, חיים שיבטיחו שוויון לכולם". תנועת מאבק סוציאליסטי דורשת:
אולי יעניין אותך גם... |
![]() הפגנה ביום האדמה, 30 במרץ. (צילום: אקטיבסטילס) גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. כתבות קשורות דיווחים ועדכונים
![]() המאבק בגזירות סמוטריץ'
ההסתדרות הרפואית בעימות עם תכנית התמחויות לרופאים ברוח פורום קהלת
![]() "לעצור את הטיהור האתני"
על אף אלימות המשטרה, מחאה ברחובות ירושלים נגד מרחץ הדמים בעזה
![]() אוניברסיטת ת״א
הסגל מעלה הילוך במאבק נגד חוקי ההשתקה וגזירות התקציב
![]() דם, הרס, ושקר "הניצחון"
עקירה המונית ומרחץ דמים בלבנון לא יביאו ביטחון לתושבי הצפון
![]() דיווח
משטרת בן גביר תקפה הפגנה בירושלים נגד המלחמה
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.