בשעה שבירושלים נערך טקס פתיחה משיחי לשגרירות האמריקאית, ברצועת עזה, יום העברת השגרירות היה ליום הקטלני ביותר מאז המלחמה ב־2014. ממשלת נתניהו, תוך מסע הסתה נתעב, שלחה צבא להטביע בדם את מחאתם ההמונית של תושבים הכורעים תחת המצור הברוטלי המוטל עליהם למעלה מעשור.

כ־60 מפגינים נורו למוות ביום אחד, והצטרפו לעשרות החללים שנהרגו בהפגנות בשבועות האחרונים. בין החללים גם נערים בני 14–16. כמו כן, דווח על תינוקת בת שמונה חודשים שמתה לאחר חשיפה מסיבית לגז המדמיע.

טבח המפגינים — בשירות הנצחת המצור והדיכוי של העובדים והעניים הפלסטינים — לא הפריע לנתניהו להכריז על "יום נהדר לשלום"!

ההעברה הפרובוקטיבית של השגרירות האמריקאית מבליטה את הרוח הגבית שמספק ממשל טראמפ להמשך דריסת זכויות הפלסטינים, לרבות למדינה משלהם ולבירה גם כן בירושלים — זכויות ששגריר ארה״ב בישראל, איש הימין הקיצוני דיוויד פרידמן, שולל מפורשות. אותו הממשל, שסיפק גיבוי מלא לטבח במפגינים, ימשיך לדקלם סיסמאות ציניות על שלום, ולקדם את "עסקת המאה", על יסוד המשך תמיכה בכיבוש הישראלי ושלילת זכויות הפלסטינים.

כאילו הגבהת להבות הסכסוך לא "מספיקה", פרישת ארה״ב מהסכם הגרעין תוסיף ותגביר את המתחים הלאומיים באזור, והשלכותיה עלולות להיות הרסניות ביותר, לרבות סכנה ממשית של מלחמה.

מחאה היא לא טרור!

תנועת מאבק סוציאליסטי הבהירה לאורך השבועות האחרונים כי בניגוד לתעמולת הממסד הישראלי, שטיפחה היסטריה ביטחונית ותייגה את תנועת המחאה כ"אירוע טרור", מדובר במחאה אזרחית צודקת וחשובה שצריכה לזכות לסולידריות גם מצד ציבור העובדים הישראלי.

קונפדרציית איגודי העובדים הבינלאומית, ITUC, פירסמה גינוי להרג ולפציעת המפגינים בידי ממשלת נתניהו, כמו גם למהלך העברת השגרירות שהוביל טראמפ. זוהי עמדה אחראית שמייצגת את האינטרס האמיתי של תנועת העובדים והעובדות ברמה הבינלאומית בחתירה למאבק משותף על העתיד ולמען שלום ושוויון. על ראשי ארגוני העובדים בישראל מוטלת האחריות לאמץ עמדה ברוח כזו, כדי לעזור להצביע על כיוון של פתרון עבור העובדים והעובדות מהשורה משני צידי השסע הלאומי.

מחאת "צעדת השיבה הגדולה" היא המחאה המשמעותית ביותר עד היום נגד המצור. התגייסות של רבבות להפגנות במאבק על חייהם היא מקור לתקווה. ביום העברת השגרירות הרצועה הושבתה ודווח על כ־50 אלף מפגינים ומפגינות — נתון השקול להפגנות של כ־200 אלף בני־אדם בישראל, בהתאם לגודל האוכלוסייה.

שבועות של הפגנות אלפים ורבבות הסתכמו באפס פצועים והרוגים ישראלים, לעומת כ־110 הרוגים פלסטינים וכ־10,000 פצועים בשטח הרצועה, ברובם מאש חיה. נתונים יבשים אלה לבדם מגחיכים את זעקות הממסד הישראלי על "אלימות" ועל סכנה לכאורה מאותן הפגנות, וממחישים כלפי מי מופעלת האלימות הגדולה והמאורגנת — מלחמה חד־צדדית נגד מפגינים, שכללה ירי צלפים וטנקים.

פעולות נואשות של יחידים או קבוצות, דוגמת מספר מקרי ההצתה של שדות בעזרת "עפיפוני תבערה" או הפגיעה בצינורות הגז בכניסה לרצועה, גרמו לנזקים קלים, אך מעבר לכך הן בראש ובראשונה תולדה של המצוקה האיומה שנכפית בבריונות יהירה יומיום בידי הממשלה הקפיטליסטית הישראלית.

פעילות של חמאס?

בגלל המצור מתמודדים תושבי הרצועה עם אספקת חשמל של 4 שעות ביום, היעדר מים ראויים לשתייה, קריסת תשתיות, אבטלה מהגבוהות בעולם, מגבלה חמורה על חופש התנועה, מניעת טיפולים רפואיים, ועם ירי על דייגים, חקלאים ומפגינים. על הרקע הזה אף נרשם זינוק במקרי ההתאבדויות.

כן, ההנהגות הימניות של חמאס והרשות הפלסטינית תורמות להחמרת המצב, כל אחת בדרכה, אך עיקר השליטה על הרצועה נותרה בידי שלטון הימין הישראלי. זה, בשיתוף פעולה עם מקבילו המצרי, אוכף את המצור כמדיניות של ענישה קולקטיבית נגד כשני מיליון בני אדם, מחציתם מתחת לגיל 18, בניסיון ממושך וכושל לכפות שינוי בהנהגה הפוליטית.

הממסד הישראלי קופץ כמוצא שלל רב על טענת חמאס ש־50 מבין ההרוגים בשבועות האחרונים היו לכאורה משורותיו, כאילו זיהויים הפוליטי של החללים משנה את העובדה שמדובר היה במפגינים לא חמושים, שלא סיכנו איש, שנורו למוות באש חיה. כך גם טענת הצבא של־24 מההרוגים ב־14 במאי היה לכאורה "רקע" בעבר של "פעילות חבלנית עוינת" (פח״ע), אינה רלוונטית כלל. אלה הם תירוצים דמגוגיים, שעה שגם הצבא עצמו ירה ללא הבחנה שקשורה בזהות פוליטית או בעברם של הפצועים וההרוגים.

ראוי לציין כי בעוד שנראה שחמאס היה מעורב והשפיע במידה מסוימת על ההפגנות, לא רק שההפגנות עצמן היו כאמור צודקות, ניכר היה שהן זכו לתמיכה ציבורית נרחבת ואף גייסו השתתפות המונית, מכל הזרמים הפוליטיים וגם מקרב תושבים שאינם מזדהים פוליטית.

ישנם גם קולות ביקורתיים מקרב פעילי המחאה על התפקיד שמילא חמאס. חמאס כשלעצמו אינו נוטה להציע כלל נתיב של מאבק המוני, אך בהחלט ניסה לנצל את התפתחות המחאה גם לגיוס אהדה ציבורית שאיבד על רקע חוסר הצלחתו להציע אסטרטגיה מועילה למוצא מהמשבר ברצועה. לתושבי הרצועה, ורק להם, צריכה להיות הזכות לבחור דמוקרטית את מנהיגיהם, והאפשרות להחליף הנהגות כושלות שאינן משרתות אותם.

ממשלת נתניהו מעדיפה עימות צבאי

האיום האמיתי שהציבה המחאה על סדר היום לא היה "השמדת ישראל", כפי שהסית נתניהו — הוא עצמו יודע עד כמה הטענה הזאת מגוחכת ביחסי הכוחות בין אלפי מפגינים לכוח הצבאי החזק במזרח התיכון. האיום האמיתי עבור הממסד הישראלי היה עצם התעוזה ההרואית של המוני פלסטינים — נשים וגברים, צעירים ומבוגרים — להתעקש להפר את הסדר של הדיכוי הבלתי נסבל והעוני שנכפים עליהם, ולדרוש שינוי.

כחלק מהתעמולה השלטונית ממוחזרת הטענה שניסיונות של מפגינים לפרוץ את גדר הכלא הענקי מצדיקים למעשה הוצאה להורג — אפילו לא אמצעים לפיזור הפגנות או מעצרים אלא הוצאה להורג. טענה זו מצדדת בזכות של שלטון הימין הישראלי להמשיך לאכוף את המצור על עניי הרצועה בכל האמצעים הדרושים, לרבות הרג. סוציאליסטים שוללים על הסף צידוד כזה בפעולות הממשלה הקפיטליסטית, ותומכים בזכותם של תושבי הרצועה למחות, להיאבק, להתארגן וגם להתגונן מול תוקפנות צבאית. אם שלטון הימין לא מעוניין לראות המונים פורצים את גדרות המצור, אף אחד לא מונע ממנו להסיר את המצור ולאפשר חופש תנועה לתושבים ולסחורות בצורה מסודרת דרך המעברים.

האיום האמיתי, שממשלת נתניהו פעלה לסכל באמצעות דיכוי רצחני, היה התרחבות של מאבק עממי המוני, שהיה מסוגל עוד לאלץ את שלטון הימין הישראלי לסגת ממדיניות המצור, והיה מסוגל לסמן את הדרך לפלסטינים בכלל לבנות מאבק אפקטיבי לשינוי המצב בשטח. יש לקוות שלמרות הדיכוי הברברי של המפגינים ברצועה, המחאה שם תצליח להתחדש מלמטה בהיקף נרחב בתביעה לשינוי.

אולם ממשלת נתניהו מעדיפה סבב עימות צבאי מול חמאס על פני מחאה עממית המונית, ולכן שלחה מטוסי קרב להפציץ ברצועה בתגובה למספר ניסיונות של מפגינים לפרוץ את גדר הכלא הגדול בעולם, ואיימה לחדש את מדיניות ההתנקשויות נגד מנהיגי חמאס. בפעולותיו להגנת המצור והכיבוש, שלטון נתניהו מגביר את הסכנה של סבב מלחמה נוסף ועקוב מדם.

ממשלת הימין ממשיכה לשלול גם היענות להצעות חוזרות ונשנות להסדרי רגיעה ולשיקום הרצועה — הסדרים כאלה מונחים על השולחן כבר שנים והיו יכולים גם בעבר למנוע את סבבי המלחמה האיומים שזרעו שכול וחורבן בהיקף מפלצתי ברצועה, ושכללו גם ירי רקטות ופגיעה באזרחים ישראלים.

תנועת מאבק סוציאליסטי ממשיכה להזהיר שהסכנה הביטחונית מספר אחת גם עבור ציבור העובדים הישראלי היא ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו וסדר היום הלאומני־משיחי ההרסני שהיא מקדמת, בשיתוף־פעולה של חקייני נתניהו — לפיד וגבאי — מה"אופוזיציה". מול הסכנה הזאת צריך לבנות מאבק, משני צידי השסע הלאומי, ולהציב אלטרנטיבה של שינוי סוציאליסטי כדי להציע מוצא ממסלול ההידרדרות לתהום אליה מובילים נתניהו, טראמפ ושותפיהם.