בהמשך למגמה שהסתמנה בישורת האחרונה, נתניהו הכריז על "ניצחון ענק". תחילה היה נראה שהגוש שלו הצליח להשתקם לממדים אליהם נזרק אחרי בחירות אפריל ללא ליברמן. אך תוצאות האמת הבהירו שגם זה לא קרה ולא הותירו מקום לספק: פעם נוספת רוב ברור הצביע נגד המשך שלטון נתניהו.

עם זאת, נראה שהמיליונר מבלפור עלול להצליח להקים ממשלת ימין קפיטליסטית גזענית חדשה, כשעל הפרק איומים בסיפוח, מלחמה, גזירות כלכליות, פגיעה בזכויות עובדים, המשך הרס השירותים החברתיים, הדרת נשים, הסתה ואפליה גזענית.

ציבור עצום, של יהודים וערבים, כולל מהיישובים העניים ביותר בישראל, הצביע שוב נגד נתניהו. נתניהו הגיע למערכת הבחירות השלישית בעמדה החלשה ביותר עד עכשיו — לאחר שכשל פעמיים בהרכבת ממשלה, לא הצליח להשיג חסינות וכשסקרים הדגישו בעקביות רוב שלא תומך בהמשך שלטונו. אלא שהפוליטיקה שהובילה את המערכה נגדו כשלה ולא הצליחה להציע דרך לנוקאאוט. נתניהו נהנה מההפקר.

כחול־לבן, שניקזה הצבעה על תקן הרע במיעוטו, נחשפה כנעדרת אסטרטגיה ברורה להכרעה, ולמרות האזהרות המלאכותיות בתעמולת הליכוד מפני "ממשלת שמאל סוציאל־קומוניסטית", היא נחשפה גם בהיעדר חלופה לעמדות ולמדיניות של שלטון הליכוד — נתניהו קפץ על ההזדמנות להגדיר את גנץ כ"חקיין עלוב", שאפילו לא היה מוכן להגיע לדיבייט משודר.

כחול־לבן, כליכוד ב', חתרה מלכתחילה להקים ממשלה עם המפלגה של נתניהו ללא נתניהו, והורכבה מגורמי ממסד קפיטליסטיים שבחלקם הגיעו מסביבת נתניהו מהימין הניצי. היא לא חשפה את השקרים שבתעמולת ה"נפלא פה" של הליכוד, לא הציבה במרכז מעל שני מיליון עניים, שירותים חברתיים קורסים, אפליה והתעמרות ביוצאי אתיופיה, בערבים, מדיניות נגד נשים ולהט״ב, ומדיניות דמים קטסטרופלית ל"ניהול הסכסוך". והיא לא הוציאה אנשים לרחובות.

להפך. גנץ הביע תמיכה בסיפוח, תמיכה בעוד מלחמה בעזה, תמיכה בעוד תקיפות אזוריות, ותמיכה ברעיון האנטי־דמוקרטי שממשלה צריכה להישען על רוב לאומי ולא על רוב אזרחי־דמוקרטי. קו ההתקפה העיקרי נגד שלטון נתניהו היה פרסונלי ועסק בשאלות של התנהלות, אבל לא נגע בלב המדיניות של שלטון הליכוד.

לא פלא שנראה שכחול־לבן לא חושבים שהם מסוגלים לנצח את נתניהו בקלפי ולכן מקווים לנצח אותו במישור המשפטי. על הבסיס הזה קריאת התיגר של כחול־לבן על שלטון נתניהו הייתה חלשה ונטולת רלוונטיות לבעיות ולמצוקות של אנשים עובדים, כולל מקרב מצביעי ליכוד.

אלו לא סתם טעויות בקמפיין. זה קו ברור של פוליטיקה ממסדית, קפיטליסטית, לאומנית שברמת המהות לא מציעה פתרונות ואלטרנטיבה לסדר היום של שלטון הימין.

במקביל, העבודה־גשר־מרצ קידמה בעצמה את פוליטיקת הרע במיעוטו, כשהשתרכה אחרי כחול־לבן, פירסמה תמונות של גנץ, ופרץ הסביר שמטרת הרשימה היא לשמש גורם "מאזן" עבור ממשלה בהובלת "הימין הרך". עם מסר כזה, לא פלא שרבים מתומכי מפלגות הרשימה לא התלהבו ולא התגייסו.

שותפו הקרוב של נתניהו, נשיא ארה״ב טראמפ, הצליח לנצח בשיטה האמריקאית (אף שלא היה לו רוב בהצבעה הפופולרית) כי הוא הציג עצמו כ"אלטרנטיבה" לשיטה ונהנה מההפקר כי מולו התייצבה אז קלינטון, מועמדת שייצגה את האליטה הישנה, את הממסד הקפיטליסטי. אם נתניהו דומה טראמפ, כחול־לבן הם התשובה הממסדית הריקה מתוכן — ואיתה אי־אפשר לנצח.

הדרך לחסום את נתניהו וסדר היום שלו, לא עוברת באימוץ עיקרי הגישות והמדיניות שלו, כפי שהציעה כחול־לבן. היא גם לא עוברת בהעדפת הרע במיעוטו "לבינתיים". אפשר להמשיך תמיד להמר על אפשרויות פחות גרועות, בזמן שהמצב מידרדר. בשביל שינוי, צריך להיאבק וצריך להציב אלטרנטיבה שורשית בכל התחומים.

ברני סנדרס, מתמודד לנשיאות ארה״ב בימים אלה המגדיר עצמו סוציאליסט דמוקרטי, ושגם לפי הסקרים בעל הפוטנציאל הברור ביותר להביס את טראמפ, מסביר בצדק כי השינויים הגדולים בהיסטוריה לא נחתו מתוך דיונים של חברי פרלמנט אלא בעקבות תנועות חזקות לשינוי בשטח. כפי שסנדרס מסביר, צריך להיאבק למען מהפכה נגד שלטון ההון וסדר היום המסוכן של הפוליטיקה הקפיטליסטית.

אז מה אפשר לעשות?

צריך להיערך להיאבק ולתת פייט נגד התוכניות של נתניהו. זה מה שייקבע. רק אם יהיו מאבקים חזקים ברחובות, במקומות העבודה, בקמפוסים, בבתי הספר נגד סדר היום הקפיטליסטי והלאומני־משיחי של שלטון נתניהו — אפשר יהיה לבלום אותו ואפשר יהיה להציב אלטרנטיבה אמיתית על סדר היום.

עדיין לא ברור בשלב הזה אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלה. אם לא יקבל סיוע מיוחד ממפלגות ממסד ב"אופוזיציה" כפי שקיבל ב־2013 מלפיד, לבני ופרץ, הוא יוכל לכל היותר להרכיב ממשלה על חודו של קול, שמיסודה תהיה לא יציבה, חשופה יותר ונתונה יותר ללחצים של מחאות ומאבקים בשטח.

אך נגד כל ממשלה קפיטליסטית לאומנית שעשויה לקום עכשיו במוקדם או במאוחר, יהיה צורך להוביל מחאה ולהיאבק בשטח, להתארגן ולפעול כדי לקדם את בניית האלטרנטיבה שדרושה לשלטון הימין.

'הרשימה המשותפת' הצליחה למשוך הצבעה משמעותית נגד סדר היום של שלטון הליכוד. היא לא רק רשמה שיא חדש של ייצוג של אזרחים ערבים בכנסת אלא גם פנתה באופן מיוחד לגיוס קולות ממצביעים יהודים, בעיקר מאוכזבי מרצ אך גם באופן סמלי מקרב קהילות מודרות ומרוששות של יוצאי אתיופיה, יוצאי ברית המועצות ועניים חרדים. עצם קריאת התיגר על ה"הפרד ומשול" בין יהודים וערבים חשובה במיוחד בהקשר של הפוליטיקה הישראלית, וכך גם המסרים בעד צדק חברתי ושלום.

אף שחסרו לדעתנו בקמפיין, כולל בקמפיין המרכזי, בערבית, דרישות חברתיות בולטות ומגייסות לשיפור מהותי בתנאי המחיה, נעשו צעדים מסוימים בכיוון שנחוץ למילוי החלל שנפער בשמאל הישראלי. הכיוון הזה נחוץ בפרט גם עבור המאבק לשוויון של המיעוט הערבי־פלסטיני נגד אפליה ודיכוי לאומי — כדי להצליח לגבור על שלטון הימין הגזעני, יהיה צורך לפרוץ את הבידוד שכופה ההסתה הלאומנית. הרשימה כיום מאורגנת בעיקר על בסיס לאומי, חוצה־מעמדות. היא כוללת גם גורמים ימניים, פרו־קפיטליסטיים ואסלאמיסטיים, ומקדמת בעיקר פנייה על בסיס לאומי וסדר יום של דרישות לאומיות. כל הדרישות נגד אפליה ולמען שוויון כמובן חיוניות. אך כדי להמשיך בכיוון של בניית שמאל חדש ואפקטיבי בישראל, יהיה צורך בהתארגנות על בסיס מעמדי ושתציב במרכז סדר היום את הבעיות בחברה מנקודת מבט מעמדית רחבה.

צריך לבנות אלטרנטיבה חדשה בשמאל בישראל. לבנות קול וכוח פוליטי, שיתארגן מרמת הקהילה ועד לרמה הארצית כדי לעצור את ההתקפות של ממשלת ההון הגזענית הבאה וכדי לקדם מאבק על בסיס מעמדי סביב הבעיות, המצוקות והאינטרסים של אנשים עובדים ונשים עובדות, של קהילות מודרות, של צעירות וצעירים. כוח פוליטי חוצה קהילות, שישבור את ה"הפרד ומשול" בין יהודים וערבים, ויציב על סדר היום — באופן עקבי ולא רק בזמן בחירות — שינוי עמוק במציאות החיים.

אסור להיכנע לרעיון שמחאות חברתיות צריכות להיות "לא פוליטיות". כל מאבק נגד מדיניות הממשלה הוא מאבק פוליטי, והגיע הזמן שתהיה ברמה הארצית פוליטיקה שמייצגת ברמה המהותית את האנשים מהשורה. צריך לפעול כדי לקדם הקמת מפלגה רחבה חדשה בשמאל, כמפלגה עם סדר יום של מאבק יומיומי בשטח של אנשים עובדים, יהודים וערבים, נשים וגברים.

הכרחי להתעקש שהמאבק לצדק חברתי ולשלום הוא מאבק אחד לשינוי מציאות החיים כאן, וששלום יוכל לצמוח רק על בסיס שוויון אמיתי בזכויות לקיום ולהגדרה עצמית ולחיים בכבוד לשני העמים. אלטרנטיבה פוליטית רצינית לשלטון הימין מוכרחה לצאת באופן חותך נגד השקר של "ניהול הסכסוך", נגד תוכניות הסיפוח והמשך הכיבוש והשליטה הדיקטטורית בחיי מיליוני עובדים ועניים פלסטינים.

המאבק לשינוי כאן הוא חלק ממאבק לשינוי ברמה העולמית והאזורית, בעידן של התעוררות של מחאות ענק, מאבקים המוניים ושביתות לוחמניות למען שינוי החברה — מבגדד וביירות, ועד הונג קונג וסנטיאגו, והמיליונים שיצאו להפגין ולשבות נגד אלימות כלפי נשים ונגד משבר האקלים.
אלטרנטיבה פוליטית רצינית לפוליטיקה של מפלגות הממסד היום — בעידן של מערכת קפיטליסטית פושטת־רגל, שמדרדרת לא רק את האזור שלנו אלא את העולם כולו לפי תהום — חייבת להיות אלטרנטיבה סוציאליסטית, כדי להציע תשובה אמיתית לפופוליזם הריק של הימין.

צריך להיאבק למען חיים בכבוד, ברווחה, בדמוקרטיה ובביטחון אישי לכולם, אבל זה לא מספיק לקוות לצדק חברתי. צריך לשנות את השיטה. אלטרנטיבה סוציאליסטית זה אומר להיאבק כדי להוציא את השליטה בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה ובסביבה שלנו מידי אוליגרכיה של טייקונים ועושי דברם — להעביר את משאבי הטבע, הבנקים ותאגידי הענק לידי הציבור, כחלק ממעבר לכלכלה שלא פועלת לפי היגיון רווח שדורס את הרוב, אלא על בסיס תכנון דמוקרטי לרווחת הציבור.

תנועת מאבק סוציאליסטי היא תנועת שטח, חלק מתנועה בינלאומית של שינוי סוציאליסטי, עם שותפות ושותפים בעשרות מדינות ברחבי העולם. זה בדיוק הזמן להצטרף אלינו כדי לקחת חלק בבניית המאבקים נגד מדיניות שלטון נתניהו והימין הקפיטליסטי והגזעני, כחלק מהמאבק להצבת אלטרנטיבה אמיתית, של שינוי סוציאליסטי, על סדר היום.