בחסות משבר הקורונה, שעה שמיליונים מסתגרים בבתים ומאות אלפים נזרקו לחתום אבטלה, נתניהו פעל ללא לאות כדי לרתום את ההלם בציבור הרחב לטובת שיפור מצבו הפוליטי, תוך טיוח מחדל חוסר המוכנות למגפה ומחדלים אחרים בניהול המשבר. רופאים מחו על הפגיעה האנושה במערכת הבריאות ועל אופן ניהול המשבר, וקבוצות של מפגינים מתנועת המחאה נגד השחיתות המשיכו לצאת ולמחות גם בכבישים וברחובות על התנהלות אנטי־דמוקרטית. בפרט לאור תוצאות הבחירות, כחול־לבן הייתה לכאורה בעמדה נוחה לחשוף ולאגף את נתניהו וממשלת המיעוט בראשותו, הפועלת על תקן ממשלת מעבר.

אלא שמשבר הקורונה חושף את הבלוף הגדול של גוש ה"רק לא ביבי". נתניהו, העומד חודשים ארוכים בראש ממשלת מיעוט, הפסיד בקלפי שוב רק בתחילת החודש הזה אבל קיבל ניצחון על מגש של כסף מגנץ, ולמעשה בכלל מהפוליטיקה של כחול־לבן וגוש ה"רק לא ביבי". שבוע וקצת אחרי שהנשיא הטיל את המנדט להרכבת הממשלה הבאה על גנץ, נתניהו הצליח לפלג ולהוציא את האוויר מהבלון של הרשימה הגדולה ביותר שקראה תיגר על שלטונו עד היום. זה קורה זמן קצר אחרי פירוק החיבור בין העבודה וגשר, וכעת לפי הדיווחים גם עמיר פרץ בדרך לחבור פעם נוספת לנתניהו. על הדרך, המהלך של גנץ שומט גם מידי ליברמן את עמדת "לשון המאזניים". גוש ה"רק לא ביבי" התנפץ.

"ממשלת החירום" בראשות נתניהו עדיין לא הוקמה, אך ה"אופוזיציה" היומרנית של מפלגות המרכז הקפיטליסטיות נוטרלה בינתיים. גנץ, אשכנזי, ניסנקורן, חיימוביץ' ושותפיהם, וכאמור גם עמיר פרץ ממפלגת העבודה, נמצאים במגעים הדוקים לחבירה מיידית להקמת ממשלה תחת הנאשם מבלפור — שהם עצמם השוו לארדואן — ואף בתנאים גרועים מאלה שהוצעו להם לפני הבחירות האחרונות. במקרה של אנשי גנץ, מדובר בהפרה של הבטחת הבחירות הממשית היחידה שלהם. גם הניסיון לפלרטט עם הסלידה בציבור החילוני מהימין החרדי ומגורמים לאומנים פנאטיים דוגמת סמוטריץ' מוקפא בחסות הקורונה.

הפילוג בגוש ה"רק לא ביבי"

ההלם בציבור הרחב מנוצל לטיפוח מצב רוח של אחדות לאומית וקידום האשליה ש"ממשלת חירום" בראשות נתניהו תועיל יותר לאינטרסים של אנשים מהשורה לטובת טיפול במשבר — רק שאף אחד מהפוליטיקאים מה"אופוזיציה" שהחליטו לחבור אליו לא יודעים להסביר מעשית באיזה אופן.

נראה שבשלב הזה חלק גדול מתומכי כחול־לבן מחשיבים את המהלך האחרון של גנץ כברירת הרע במיעוטו נוכח משבר הקורונה — לפי סקר של חדשות 12, 61% מהנשאלים בציבור הכללי ו־56% ממצביעי כחול־לבן הביעו תמיכה במהלך. אך בו־זמנית, רק 38% מהנשאלים מאמינים שנתניהו יקיים את הבטחתו לפנות את מקומו לגנץ בתוך שנה וחצי.

במילים אחרות, גנץ הצליח לשכנע חלק גדול ממצביעיו שהאסטרטגיה שהובילה מפלגתו במאבק מול שלטון נתניהו הגיעה למעשה למבוי סתום. העובדה שגם עמיר פרץ מנסה ללכת בעקבות גנץ רק תואמת את השורה התחתונה של קמפיין הבחירות האחרון של מפלגתו, עם שלטי החוצות לצד תמונתו של גנץ: לשמש נספח "חברתי" של ממשלת מרכז־ימין קפיטליסטית. המהלך של פרץ מגיע לאחר שמפלגתו, מפלגת "האליטות הישנות", ירדה לשפל חסר תקדים של 3 ח״כים בלבד אחרי הבחירות האחרונות.

במובן מסוים, משבר הקורונה מספק בטווח הקצר לגנץ וגם לעמיר פרץ "אסטרטגיית יציאה" ממשחקי האופוזיציה. המשבר ההיסטורי שמתפתח כעת, כמו בעת מלחמה, מעמיד במבחן את כל הכוחות הפוליטיים. גוש ה"רק לא ביבי" חווה טלטלה אדירה, עם פילוג לא רק בכחול־לבן אלא בכל אחת משלוש המפלגות שהרכיבו את כחול־לבן; ולא רק ברשימת העבודה־גשר־מרצ, אלא גם בתוך מפלגת העבודה עצמה.

רבים מתומכי כחול־לבן ומפלגת העבודה חשים נבגדים מהנפת הדגל הלבן האופורטוניסטית ומבינים כבר עכשיו שדרושה דווקא אופוזיציה שתחשוף את המחדלים של שלטון נתניהו גם בטיפול במשבר ושתציע אלטרנטיבה ליום שאחרי בדיוק עבור ציבור האנשים העובדים שנאנקים עכשיו תחת עול המשבר. רק שמפלגות הממסד האלו לא באמת הציעו תוכנית ואסטרטגיה רצינית כדי לספק מענה לשאיפות לשינוי.

על רקע הזעם בקרב חלק גדול מהתומכים של כחול־לבן והעבודה, ח״כ מרב מיכאלי דורשת לכנס וירטואלית את ועידת מפלגת העבודה כדי לחסום את המהלך האופורטוניסטי של פרץ. ח״כית אחת מ'חוסן לישראל' (מפלגתו של גנץ), ע׳דיר כמאל מריח, הח״כית הערבייה היחידה של כחול־לבן, התנערה פומבית מהחבירה לנתניהו וצייצה כי נכנסה לכנסת במטרה "להחליף את ממשלת הגזענות, השיסוי וחוק הלאום, ולא בכדי להיות שותפה לה! אני לא אשב יום אחד תחת המושחת מבלפור".

מנגד, במסגרת מה שנותר מכחול־לבן, ח״כ פנינה תמנו־שטה מיש עתיד הודיעה שתחבור לגנץ, וקיים פילוג גלוי גם בתל״ם, מפלגת הימין הניצית של יעלון, שעה שהח״כים האוזר והנדל תומכים בעצמם בחבירה לגוש נתניהו לאחר שסיכלו הקמת ממשלת מיעוט של כחול־לבן ושימשו זרז לפילוג הנוכחי.

ראוי להזכיר שהעימות סביב תפקיד יו״ר הכנסת, שהסתיים בבחירתו של גנץ בתמיכת גוש נתניהו ובפילוג בכחול־לבן, שיקף תחילה דווקא את החולשה של נתניהו ביחסי הכוחות בכנסת, שכן הבחירות העמידו מולו שוב גוש חוסם. בליכוד הודיעו במקור שאם היו״ר בפועל אדלשטיין יוחלף, לא תהיה "אחדות", והחתימו את הח״כים בגוש נתניהו על מסמך נאמנות, בו עלה גם חשש מפני ניסיון לשלול בחקיקה מנתניהו את האפשרות לכהן כראש ממשלה, ובכלל זה להתמודד בתרחיש של בחירות ישירות לראשות הממשלה. אדלשטיין חסם ביורוקרטית את הבחירות ליו״ר הכנסת ואף התפטר בניסיון לעכב יישום של פסיקת בג״ץ שהציבה אולטימטום לקיום הצבעה.

במקור, הסיכומים בכחול־לבן דיברו על התעקשות לכאורה על ממשלת בראשות גנץ ועל יו״ר כנסת שיגיע מיש עתיד. בליכוד חששו שייתקעו עם יו״ר כנסת לעומתי אם יצליחו להכניס לממשלת נתניהו רק את המפלגה של גנץ, אך גנץ נחלץ לעזרתם.

אף שחלק גדול מתומכי כחול־לבן סבורים כרגע שלגנץ "לא הייתה ברירה", סקר עומק שפורסם ב־24 במרץ, יומיים לפני פילוג כחול־לבן, העלה כי התמיכה ברעיון של ממשלת מיעוט בראשות גנץ דווקא התחזקה בקרב תומכי כחול־לבן ובציבור הכללי אחרי הבחירות האחרונות ועל רקע משבר הקורונה. לפי הסקר, 52% מכלל המצביעים ו־81% ממצביעי כחול־לבן, הביעו העדפה לתרחיש של הקמת ממשלה כזו על פני בחירות רביעיות.

אך ההסתה הלאומנית נגד ממשלה "עם המשותפת" — הסתה שכחול־לבן עצמה הדהדה במהלך מערכת הבחירות — הצליחה להבקיע עוד קודם סדקים בגוש ה"רק לא ביבי", כך שלוי־אבקסיס, האוזר והנדל איפשרו לגוש נתניהו לחסום את המהלך.

עם זאת, גם אם הייתה מוקמת ממשלת מיעוט בראשות גנץ, היא הייתה מסוגלת לסחוב אולי תקופה קצרה, אולי עד אחרי משבר הקורונה והגשת החשבון הכלכלי לציבור העובדים והעניים בדמות גזירות צנע. או עד למלחמה הבאה או ההתפרצויות הבאות בסכסוך הלאומי.

"ליכוד נקי כפיים זו לא אלטרנטיבה"

הניפוץ של גוש ה"רק לא ביבי" בסבב הזה בידי נתניהו משקף את המכנה המשותף הצר והסתירות הבולטות בין הכוחות הפוליטיים שהרכיבו אותו, ובפרט את כחול־לבן. כפי שהודה למחרת הבחירות ח״כ עופר שלח מכחול־לבן ויש עתיד: בלי "סדרה שלמה של עמדות בנושאי מהות, אם אתה לא מציג אותן אתה לא מציג אלטרנטיבה, ומה שהבוחר מבין זה שאתה מתכוון להיות כמו הליכוד רק נקי כפיים. לזה הבוחר אמר אתמול, זה לא מספיק".

לפיד הגיב לפילוג המהדהד בכחול־לבן בנאום תקיף והאשים את גנץ בבגידה. אלא שגנץ בסך הכול עושה את מה שעשה לפיד עצמו אחרי בחירות 2013, מה שעשו אז לבני ועמיר פרץ, מה שניסו לעשות גם הרצוג וגבאי כשעמדו בראש מפלגת העבודה, ומה שעשו מופז בראשות 'קדימה' אחרי מחאת 2011 ואהוד ברק אחרי בחירות 2009. את ההסבר לתופעה הפוליטית הזאת לא צריך לחפש במאפיינים האישיותיים של מגוון הפוליטיקאים הקפיטליסטים שהתנדבו לשמש ניצבים במצעד הסמרטוטים של נתניהו. יש לה שורשים פוליטיים ומהותיים יותר.

בכל הדוגמאות לאותם גורמי ממסד שקראו תיגר על נתניהו והליכוד רק כדי לחבור אליהם בהמשך אומץ העיקרון "אם אתם לא יכולים לנצח אותם, הצטרפו אליהם". הוא נוכח כבר מראש ברמת חלק מהעמדות והמסרים, ונובע בדיוק מהעובדה שמדובר בשורה התחתונה בגורמי ממסד קפיטליסטיים, שאינם מצליחים לגייס מספיק תמיכה פופולרית כדי להקים ממשלות קואליציה חלופיות לליכוד.

גוש נתניהו הפסיד במערכות הבחירות האחרונות, אבל הוא נשען עדיין על בסיס תמיכה די מוצק — אם כי, ככל שהמשבר הכלכלי יהיה ממושך יותר, סביר שגם הבקיעים בבסיס הזה, הכולל גם אנשים עובדים ממורמרים ועייפים מהמצב, עוד יתרחבו למרות השימוש מצד הליכוד בתעמולה לאומנית, דמגוגיה ביטחונית, פוליטיקת זהויות על בסיס עדתי והסתמכות על הצבעה מסורתית כדי לתחזק תמיכה.

אולם כחול־לבן לא ממש הצליחה לערער את התמיכה בשלטון נתניהו עם הרעיון של ליכוד ב' רק "נקי כפיים", שנתפס כמשכנע עבור ציבור די מצומצם. רוב מצביעי כחול־לבן עצמם נתנו את קולם בעיקר כדי לחסום את נתניהו ולא מתוך התלהבות מהתוכניות של כחול־לבן — שאפילו לא הצליחה להראות אסטרטגיה אפקטיבית להחלפת נתניהו עצמו במישור הפוליטי, ולכן באופן נואש קיוותה להדיח אותו במסלול המשפטי.

פלא שליכוד ב', עם גורמי ימין מתנחלי, ידע להזדנב אחרי נתניהו בסוגיית הסיפוח? פלא שתמך בתוכנית טראמפ? פלא שמפלגה בהובלת גנרלים שמתחרה בליכוד בהסתה לאומנית בסופו של דבר גם מוותרת על מנדט להקמת ממשלה כדי לא להיות תלויה בהימנעות של מפלגות המבוססות בציבור הערבי?

'חוסן לישראל' וכחול־לבן התחילו את דרכן בכלל עם מסר שכלל שבחים לנתניהו על פועלו לכאורה עד היום, עם הטענה שהם כבר ימשיכו את העבודה מכאן. פלא שבעיצומו של משבר הקורונה גנץ מוחא כפיים לנתניהו ולממשלה דווקא ככל שמחדליה בהיערכות ובניהול המשבר נחשפים? פלא שהוא התנדב לספק לנתניהו חגורת ביטחון מתוך הממשלה עצמה?

כחול־לבן דיברה מהיום שהוקמה על העדפת ממשלה משותפת יחד עם מפלגת נתניהו. הרעיון של "אחדות לאומית" שב ומוחזר ונלעס בתקשורת הממסדית, שכן הוא נתפס במיינסטרים של המעמד השליט בישראל כחלופה היציבה ביותר ליציאה מהמשבר הפוליטי. אלא שיש ביניהם מחלוקות על אופן הביצוע וחוסר אמון בנתניהו עצמו. כך שגנץ אומנם הפר הבטחה, אבל בסך הכול המשיך את ההיגיון של מיזם כחול־לבן כולו.

גנץ, כמו לפיד ושורה של פוליטיקאים קפיטליסטים לפניו, מנסה להיכנס לממשלה בראשות נתניהו כדי להשפיע על דרכה מבפנים לאחר שכשל בהקמת ממשלה חלופית, ומקווה שהמהלך יוביל אותו בעתיד לכיסא ראש הממשלה. ספק גדול איך תסיים את דרכה "ממשלת החירום" אם ולכשתקום, שלא לדבר על טווח זמן ארוך יותר, כשאנחנו בעיצומו של משבר עולמי בממדים היסטוריים. ממשלת ימין קפיטליסטית במתכונת כזו או אחרת היא חלק מהבעיה עכשיו.

את מי להנשים?

בעוד כשבועיים חוששים בבתי החולים בישראל שיצטרכו להחליט את מי להנשים וממי לשלול הנשמה. זהו עומק המחדל. במקביל, חבילת הסיוע המוגבלת של נתניהו למשק מסייעת בעיקר למעבידים ולבנקים. כמו כן, הכיבוש והמצור תורמים לפגיעה קשה בהיערכות ובהתמודדות עם המגפה בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, שם מאיים להתפתח משבר בריאות חמור במיוחד.

באיזה אופן "ממשלת חירום" קפיטליסטית בראשות נתניהו תתרום לתגובה אפקטיבית יותר למשבר? האם לטובת המאבק בנגיף היא תלאים את מערכת הבריאות הפרטית — כולל את בית החולים הדסה, המאיים באופן הזוי לפטר כעת 150 עובדים? האם היא תבטיח 100% שכר לכלל ציבור העובדים והעובדות בתקופת המשבר, במימון המעבידים והמדינה? האם היא תטיל מס חירום על הטייקונים ותלאים את הבנקים לטובת התמודדות עם המשבר הכלכלי ותבטיח להימנע מגזירות צנע?

גם אם אכן תקום ממשלת נתניהו־גנץ — ממשלת נתניהו "מחוזקת" עם הזרקה קלה של לגיטימציה מ'חוסן לישראל', ואולי אפילו ממפלגת העבודה — וגם אם הממשלה תידחק לבצע צעדי חירום לפיצוי על חוסרים אדירים במלאים במערכת הבריאות, ולפיצוי חלקי של אנשים עובדים, היא תפעל בהזדמנות הראשונה, בלחץ בעלי ההון, לשלוח את החשבון הכלכלי חזרה לציבור הרחב.

ככל שיעבור הזמן, גם ההלם מעוצמת משבר הקורונה יתחלף בקרב שכבות רחבות בביקורת מוגברת, בזעם ובמחאות על המחדלים שנחשפו במשבר הבריאותי ועל המדיניות שתוביל הממשלה בתגובה למשבר הכלכלי ולשאר הבעיות הבוערות, בחברה שבה ממדי אי־השוויון הם מהגדולים במדינות המפותחות.

יידרש מאבק תקיף, בהובלת ארגוני העובדים והעובדות במשק, כדי להבטיח הגנה על תנאי מחיה בסיסיים — ועל אחת כמה וכמה כדי להוביל אלטרנטיבה מהותית לעוד ממשלה קפיטליסטית לאומנית שתציע עתיד קודר של שלטון הון, הרס השירותים החברתיים, כיבוש, כפייה דתית ו"הפרד ומשול" גזעני.

הלקח החשוב מהניסיון הכושל של כחול־לבן וגוש ה"רק לא ביבי" הוא שהיגיון הרע במיעוטו לא מייצר אלטרנטיבה. דרושה אלטרנטיבה מהותית לסדר היום של שלטון הימין הקפיטליסטי, בדמות מפלגת מאבק רחבה, של ולמען האנשים העובדים, יהודים/ות וערבים/ות, סביב סדר יום של שינוי סוציאליסטי.

מפלגה רחבה שתציב סוגיות מעמדיות במרכז סדר היום, ולא רק בבחירות אלא באופן יומיומי, כפי שעושה למשל הסנאטור ברני סנדרס בקמפיין שלו למועמדות לנשיאות ארה״ב, תוכל להיתפס כרלוונטית ולמשוך תמיכה גם מקרב אנשים עובדים ועניים שנותנים בשלב הזה את תמיכתם לגוש נתניהו.

אי־אפשר לצפות ששינוי גדול יגיע ממפלגות ממסד דומות להפליא למפלגה של נתניהו עצמו.