"אחרי שנים של הזנחה, אנחנו מביאים הבוקר את התקציב הכי נועז, הכי תחרותי, הכי מסייע לשכבות החלשות והכי דואג לעתיד ילדינו מזה שנים", אמר ראש הממשלה בנט. אלא שבפועל, המיליונר בנט ושותפיו לממשלת ה"שינוי" החליטו על תקציב שלא נותן שום מענה להתרחבות העוני בשנה וחצי האחרונה בעקבות המגיפה והמשבר הכלכלי, לאבטלה ששוב חזרה לעלות ביולי, למשבר הדיור, לקריסת שירותי הרווחה, לעלייה בתחלואה הנפשית, ולהחרפה של המצוקות החברתיות.

חנק תקציבי, גזירות ומיסים ציניים על עובדים ועובדות ועל שכבות מרוששות, והמשך מתן הטבות לבעלי ההון — זוהי המהות של הצעת התקציב הדו־שנתי וחוק ההסדרים שאושרו השבוע בממשלה, לקראת תחילת הדיונים בוועדות הכנסת. הממשלה תנסה לאשר את התקציב בכנסת, ב־3 קריאות, עד נובמבר — מה שכלל לא מובטח.

עם תחילת דיוני התקציב בממשלה ביום ראשון, פורום "5 מיליארד לבריאות", הכולל גם את ההסתדרות הרפואית ואת הסתדרות האחיות אירגן הפגנה מול הכנסת בדרישה לתוספת קבועה של 5 מיליארד שקל בשנה לתקציב הבריאות. בערב של אותו היום, ארגון המתמחות והמתמחים לרפואה, מרשם, אירגן הפגנת חירום מול ישיבת הממשלה לאחר שהתברר כי המתווה לקיצור התורנויות בהצעת התקציב, יתפרס על פני 10–8 שנים. שבוע לפני כן גם מחאת הנכים חזרה לרחובות ולדרישה המקורית של המאבק מ־2018 — להשוות את קצבאות הנכות לשכר המינימום.

מה ש"נועז" בתקציב הזה הוא הניסיון להעביר גזירות דוגמת קידום "גמישות ניהולית" בבתי הספר שתקל על פיטורי מורות ומורים, ביטול מנגנון איגרות חוב של המדינה שמיועדות לפנסיה והעלאת גיל הפרישה לנשים — גזירות שהאוצר לא הצליח לקדם בשנים האחרונות בגלל התנגדות מצד הציבור הרחב והעבודה המאורגנת. לפי סקר שנערך בקרב נשים בנות 45–65 עבור המשרד לשוויון חברתי, רוב מוחלט של 59%, מתנגדות למתווה העלאת גיל הפרישה לנשים לאורך 11 שנים, עד לגיל 65.

יש הבטחה לתקציבים... נמוכים

תקציב המדינה כולל, אמנם, לא מעט התחייבויות שאמורות לפייס שורת מחאות ומאבקים חברתיים מתקופת שלטון נתניהו. אך, ברוב המקרים, מה שהובטח, בשלב הזה לפחות, רחוק מלתת מענה לדרישות שעלו בשנים האחרונות, שלא נדבר על הצרכים בשטח.

כך לדוגמה, מובטחת תוספת חד פעמית של 100 מיליון שקל לתוכנית למאבק באלימות במשפחה, אחרי שנים של מאבק על העברת תקציב של 750 מיליון שקל לתוכנית. כ־5,000 דירות אמורות להתווסף, במסגרת התקציב, למלאי הדיור הציבורי, אך רשימת ההמתנה לדיור הציבורי מונה כ־30 אלף זכאים. יש גם הבטחה לתקצב בכ־200 מיליון שקל את מעבר החינוך לגיל הרך למשרד החינוך — דרישה מרכזית של מאבקי הורים בשנים האחרונות — אך זה לא סכום שמאפשר תוספת משמעותית של מעונות יום מפוקחים ותקנים לסייעות. אגודת הלהט״ב תקבל תקציב של 90 מיליון שקל, אך היא דרשה 150 מיליון.

בנוסף לכל אלה כ־7.5 מיליארד שקל יוקצו לשיפור התחבורה הציבורית ב־5 השנים הקרובות — איגוד ועדי התחבורה בכוח לעובדים כבר קורא להשתמש בתוספת הזאת כדי לשפר את תנאי השכר והעבודה הירודים בענף ומתכונת להיאבק ואף לשבות אם דרישותיו לא יענו. כ־600 מיליון שקל יוקצו למאבק במשבר האקלים, בעקבות מחאה שצברה תאוצה בשנים האחרונות בארץ ובעולם.

התוכנית למיגור האלימות והפשיעה בקהילה הערבית תתוקצב ב־2.5 מיליארד שקל לצד הבטחה להשקעה של 2 מיליארד שקל בשיפור תשתיות ברשויות הערביות — וזאת אחרי שורה אורכה של הפגנות בנושא. בנוסף לכך, 15 מיליארד שקל מהתקציב הובטחו להשקעה בחברה הערבית בישראל עוד במשא ומתן הקואליציוני עם רע״מ ולכך מתווספים עוד 15 מיליארד שקל מתקציב משרדי הממשלה השונים — וזאת בהמשך לתוכנית החומש לחברה הערבית מ־2015, מתקופת שלטון נתניהו. השאלה המרכזית היא, כמה מהכספים שהובטחו באמת יועברו בפועל, וזאת לאור הניסיונות של האוצר בעבר לעכב תקציבים ולהתנות את העברתם בעמידה בתנאים שונים.

ההבטחות המוגבלות למדי רק מדגישות כי את כל סעיפי התקציב צריך לבחון בהקשר של המדיניות הרחבה ושל מסגרת התקציב.

היעד לצמצום הגירעון שאושר ביום שני בממשלה עומד על 6.8% ב־2021 ו־3.9% ב־2022 — זהו יעד מתון יותר ביחס להצעה המקורית של האוצר לצמצם את הגירעון ב־2022 ל־3.5%. גם ההצעה המקורית של האוצר לא ביקשה לרסן את הגירעון בבת אחת לרמה אפסית באמצעות גזירות וקיצוצים דרקוניים (היו גורמים באוצר ששיחקו עם הרעיון להציב יעד גירעון של 2% אך אף אחד לא קידם זאת ברצינות).

ממשלות קפיטליסטיות בכל העולם זונחות את הדוגמה הניאו־ליברלית של ריסון תקציבי מירבי ואף שואפות להמשיך לממן תוכניות סיוע ותמריצים בשביל להימנע מקריסה כלכלית ופיצוצים חברתיים. בזמן מערכת הבחירות בישראל גם יש עתיד, העבודה, מרצ ואף ישראל ביתנו, בדומה לנתניהו והליכוד, הבטיחו לקדם מדיניות תקציבית מרחיבה, ברוח זו למרות הגירעון בתקציב. אך המתווה שאושר לבסוף בממשלה אינו של תקציב מרחיב. אף שהקיצוצים הגדולים יותר נדחו לשלב מאוחר יותר, הממשלה החליטה על מתווה תקציבי מצומצם למדי גם ביחס לממשלות קפיטליסטיות אחרות בעולם.

תקציב 2020, שהיה "תקציב המשכי", בפועל תקציב צנע, עמד על 411 מיליארד שקל. בזכות שורת מאבקים ושביתות — כולל שביתת האחיות למען תוספת תקנים — הוא הורחב במהלך 2020 ל־496 מיליארד שקל באמצעות "קופסאות קורונה". התקציב הדו־שנתי שאושר בממשלה השבוע עומד על כ־432 וכ־452 מיליארד שקל לשנים 2022–2021 בהתאמה. ביחס להוצאות המדינה בשנת הקורונה מדובר בקיצוץ שלא משאיר מרחב לתמריצים ותוכניות סיוע חדשות.

כך לדוגמה, תקציב משרד החינוך לא יגדל בשנתיים הקרובות — בהתחשב בגידול האוכלוסייה מדובר בקיצוץ. "התקציב החדש אפילו לא כולל תוספת שתאפשר להעניק תגבור לימודי, חברתי או נפשי לתלמידים שנפגעו בתקופת הקורונה, ואין בו כלל תקציב המיועד לממן פתרונות לקורונה בשנת הלימודים הקרובה", מסביר ליאור דטל ב"דה מרקר".

המסגרת המצומצמת הביאה לכך שגם התוספת לתקציב הבריאות, שנכללה בתקציב ברגע האחרון, תמומן באמצעות קיצוץ רוחבי (!) של 1.5% בכל משרדי הממשלה למעט משרד הביטחון — שגם קיבל תוספת גבוהה יותר פי 6 ממשרד הבריאות (13 מיליארד לשנתיים).

זה לא הפריע ליו״ר מרצ ניצן הורביץ להכריז כי הוא "גאה בהישגים שיאפשרו לי להוציא לפועל את המדיניות החברתית שישראל זקוקה לה", וכי "אישרנו בממשלה תקציב ראוי למדינת ישראל"!

אבל האם התוספת הבסיסית לתקציב הבריאות באמת הופכת את תקציב המדינה ל"ראוי"? האם היא מצדיקה את התמיכה של מרצ, המכנה עצמה "השמאל של ישראל", בגזירות במסגרת חוק ההסדרים ואת ההשתתפות בממשלת ימין קפיטליסטית?

בשבוע שעבר, מרצ פתחה בקמפיין ברשתות החברתיות שקרא להרחיב ולא לצמצם את התקציב — דרישה שהיא נסוגה ממנה לחלוטין. "הנהלת מרצ" הסמיכה את שרי המפלגה להצביע נגד תקציב שלא יכלול "תקצוב בתי החולים הציבוריים; קיבוע תקני רופאות, אחים וצוותים רפואיים; הגדלה קבועה של סל הבריאות; שיקום מערך בריאות הנפש; והיערכות רחבת היקף למאבק במשבר האקלים". אך זה היה אולטימטום מאוד מעורפל, ללא התייחסות למספרים, ללא התנגדות להסטת תקציבים למשרד הבריאות ממשרדים אחרים וללא שום התייחסות לגודל ולאופי של תקציב המדינה כולו.

תקציב הבריאות לא סוגר פערים

התוספות לתקציב הבריאות שניתנו לבסוף הן מוגבלת. "אני מברך על כך ששני מיליארד שקלים מגיעים למערכת", אמר פרופ' גבי בן נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, "אבל במערכת הבריאות ישנם כל כך הרבה חורים בלתי סגורים וזה לא מספיק... יש כאן הזנחה בסיסית של המערכת, שכדי לתקן אותה נדרשת הרחבה של חמישה מיליארד שקל בבסיס התקציב".

בין השאר, הגדלת סל התרופות מ־500 ל־600 מיליון שקל, עדיין תאלץ את ועדת הסל לבחור אילו תרופות מצילות חיים לממן ואילו לא. משרד הבריאות דרש בעבר להגדיל את הסל במינימום ל־700 מיליון שקל, כשברור שגם זה לא מספיק.

תקציב בתי החולים הציבוריים יוגדל רק ב־500 מיליון שקל. מנכ״ל בית חולים לניאדו, נדב חן, הסביר בתגובה כי ״הצורך האמיתי הוא מיליארד ומאתיים מיליון שקלים. אם זה המספר הסופי אז קיבלנו פחות מחצי, זה לא מספיק ונמשיך 'לקבץ נדבות' מהאוצר או מתורמים גם בשנים הבאות, פשוט חבל וכואב״.

תוספת של 400 מיליון שקל לבינוי ושיפוץ בתי החולים הפסיכיאטריים ולשדרוג מערך בריאות הנפש, אחרי עשורים ארוכים של הזנחה, רחוקה מאוד מלסגור את הפער בין המצב כיום לצרכים בשטח. יש כיום בישראל רק 12 "בתים מאזנים", המהווים חלופת אשפוז פסיכיאטרי, "בזמן שצורכי המטופלים והחזון של אנשי המקצוע דורשים 130 בתים בפריסה ארצית רחבה", כפי שפירסם כתב הבריאות של "הארץ".

תוספת התקנים במערכת הבריאות היא למעשה ביטול קיצוץ תקני החירום שניתנו בשנה שעברה, בתקופת הממשלה הקודמת — וגם זה רק בזכות הלחץ שהפעילו המאבקים של רופאות, אחיות ועובדי מינהל ומשק: כ־600 תקנים של רופאות ורופאים, 1,550 אחים ואחיות ו־700 עובדי מנהל ומשק וצוותי המקצועות הפרא־רפואיים. עובדות ועובדי המינהל והמשק יצאו לשביתת של שלושה ימים רק לפני שבועיים בדרישה לתוספת של אלף תקנים מעבר לביטול קיצוץ תקני החירום לקורונה. יש כאן הישג ראשוני, אבל המאבק יצטרך להימשך.

גם הדרישות של המתמחות והמתמחים לרפואה לקיצור תורניות נופנפו. בזכות המאבק, אומנם, מובטח קיצור מסוים. אלא שבשלב הנוכחי התורניות יתקצרו רק בפריפריה ורק בחלק מהמחלקות ובאופן הדרגתי לאורך 8 שנים. "לא נסכים לשום מתווה לקיצור תורנויות שנמשך 8 שנים! לא נסכים שיקוצרו התורנויות רק לחלק מהמתמחים! בפריפריה או במרכז, פנימאים או כירורגים, אין אף אחד שחסין בפני נזקי התורנויות", הבהירו בארגון המתמחות והמתמחים מרשם, שנחוש להמשיך במאבק

במקביל, הממשלה מתחייבת להסדיר ביטוח רפואי לכ־28,000 מבקשי מקלט בישראל. הוויתור הזה מממשלה ששרת הפנים שלה מאיימת להאיץ גירוש מבקשי מקלט קרה בעקבות עתירה לבג״ץ של עמותת "רופאים לזכויות אדם". חשוב להסתכל על התמונה הרחבה.

כל מפלגות הקואליציה, שאישרו השבוע את התקציב שותפות להחלטה למנוע השקעות נחוצות בשורה ארוכה מאוד של תחומים — מסגרת התקציב המצומקת תאפשר להקצות לחינוך, לבריאות ולרווחה פירורים בלבד.

נטל המס

שר האוצר ליברמן אמר ביום ראשון בתשובה לחלק מהדרישות לתוספת תקציב כי "כולם צודקים אבל אין כסף לכולם". אבל למה בעצם אין כסף? ישראל עלתה למקום השני בעולם (!) במספר המיליארדרים לנפש, אבל אף מפלגה בממשלה הקפיטליסטית החדשה לא דורשת להנהיג מס חירום על המיליארדרים או לבטל את הטבות המס לתאגידים הגדולים. במקום זה, הממשלה החליטה לנסות לבטל את הטבת הערך הצבור בטעינת כרטיס ה"רב קו" — הנחה של כ־25% עבור כל משתמשי התחבורה הציבורית ושל כ־50% לנוער.

עם כניסתו לתפקיד, שר האוצר ליברמן הבטיח "לא להעלות מיסים". מס החברות לא יעלה, מס ירושה לא יונהג, וגם ההטבות לתאגידי ענק במסגרת החוק לעידוד השקעות הון לא יבוטלו. אבל הממשלה החליטה להטיל מיסים חדשים על כלים חד־פעמיים, שתייה קלה, צריכת חשמל, נטפליקס וקניות באינטרנט, ואגרת גודש בכניסה לת״א עם רכב פרטי. מדובר במיסים עקיפים רגרסיביים על צריכה שיפגעו בשכבות העניות ביותר. כשגובים את אותו הסכום ממי שעובדת בשכר מינימום כמו מהטייקונים, ברור במי הפגיעה יותר קשה.

המס על משקאות מתוקים לא מגיע מדאגה ל"תזונה בריאה לילדי ישראל", כפי שטען בנט בעזות מצח. אפשר לקדם תזונה בריאה בעזרת הגברת הפיקוח על התעשייה והשקיפות וההסברה לציבור, כמו גם פיקוח מחירים על מוצרי מזון בריאים והפיכתם לזולים ונגישים יותר, כחלק מתוכנית רחבה יותר לקידום בריאות הציבור ולחיסול העוני. אלא שפתרון כזה לא יכניס כסף לקופת האוצר.

הדרך היעילה והמהירה ביותר להפחית את השימוש בפלסטיק חד״פ היא באמצעות מימון חלופות ירוקות במערכת החינוך, ברשויות המקומיות ומשרדי ממשלה, כחלק ממתווה לסיום כולל של השימוש בפלסטיק חד״פ במשק. הממשלה יכלה גם להטיל אגרה על שימוש בחד״פ בבנייני משרדים גדולים במגזר הפרטי. אך במקום זאת, היא בחרה להעביר את נטל המס על הצרכנים מהשורה.

ראש הממשלה בנט אמר היום בישיבת הממשלה כי "התקציב משקף דאגה לכלל אזרחי ישראל ולא משרת אף אינטרס מגזרי צר". אז קודם כול, השרה שקד חשפה כי התקציב דווקא כן משרת את האינטרסים הצרים של הימין המתנחלי: "הגדלנו את התקציב הייחודי ליו״ש במשרד הפנים ביותר מ־50%". אך מעבר לכך, התקציב הזה משרת אינטרס מעמדי — את האינטרס של מעמד בעלי ההון. אף אחד ואחת, גם לא הורוביץ ומיכאלי, לא דורשים מהמאיון העליון לפתוח את הכיס. להפך, רוב השינויים המבניים שהממשלה מקדמת באמצעות התקציב וחוק ההסדרים, כמו ביטול רגולציות, שינוי בתקינה והסרת מכסים מיצוא נועדו לשרת את המעמד הקפיטליסטי.

הקרב על התקציב רק מתחיל

תהליך החקיקה של התקציב וחוק ההסדרים בכנסת יחל בספטמבר וימשך מספר חודשים. אישור התקציב בממשלה מפזר ערפל. הוא יוכל לסייע לשכבות רחבות בחברה לראות את התמונה כמו שהיא: אין בתקציב הזה שיפור אמיתי בכל הקשור לתקצוב השירותים הציבוריים ומענה למצוקות חברתיות שרק החריפו לאחר שנה של מגפה ומשבר כלכלי. ומצד שני, יש בתקציב הזה גזירות קשות ומהותיות, כמו העלאת גיל הפרישה לנשים. בשביל שינוי צריך להיאבק. מרצ והעבודה לא עוזרים לפזר את הערפל, אלא בדיוק ההפך. שתי המפלגות מנסות להציג את הוויתורים המסוימים שהושגו בתקציב כשינוי של ממש ואת הגזירות כעניין של "אין ברירה".

מי שמנסים בינתיים לנצל את חוסר שביעות הרצון מהתקציב הם נתניהו ושותפיו לאופוזיציה מימין. כפי שהזהרנו מראש המדיניות הקפיטליסטית של ממשלת ה"שינוי" תספק "הזדמנויות לימין הביביסטי ולשותפיהם להתערב בהתפתחויות עם פופוליזם ימני כדי לנסות לרתום כל חוסר שביעות רצון לטובת החזרתם לשלטון".

באופן צבוע, מירי רגב הכריזה כי התקציב החדש הוא "מלחמת מעמדות". התקציב ממשיך, בקווים כלליים, את המדיניות הכלכלית של שלטון נתניהו — ואת מלחמות המעמדות שהוא ניהל נגד העובדות, העובדים והעניים. דרושה אופוזיציה משמאל שתציב אלטרנטיבה למדיניות הממשלה ולמערכת הקפיטליסטית אותה היא משרתת, ותאבק למען פתרונות סוציאליסטיים למשבר הכלכלי ולמצוקות החברתיות.

החלופה לתקציב של ממשלת ההון של בנט־לפיד ועלי התאנה החברתיים שלה היא מאבק למען השקעה מסיבית בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה הקורסים שתמומן באמצעות מס חירום על ההון, ביטול החוק לעידוד השקעות הון והעלאת המס שהתאגידים משלמים לקופה הציבורית. משאבי הטבע, הבנקים, חברות האחזקה והנדל״ן צריכות לעבור לבעלות ציבורית כדי להשיק תוכנית פיתוח כלכלית אמיתית למשק — סוציאליסטית, דמוקרטית וברת־קיימא מבחינה סביבתית. תוכנית כזאת צריכה לכלול יצירת משרות, השקעה בהשכלה ובהכשרה מקצועית, וכן בשירותי הרווחה הקורסים, בפיתוח תחבורה ציבורית ובשדרוג תשתיות והתאמתן להתמודדות עם משבר האקלים.

הקואליציה נשענת על רוב דחוק אבל מה שיכריע בסופו של דבר את יחסי הכוחות בכנסת הם מאבקים מחוץ לכנסת. המאבק הסוער של המתמחות והמתמחים, חסימות הכבישים במחאת הנכים, השביתה של עובדי ועובדות מינהל ומשק — כל אלה מעידים על שלב חדש בהתפתחות של מאבקים נגד הממשלה הקפיטליסטית של בנט־לפיד.

יו״ר ההסתדרות הכללית בר־דוד שיגר לאחר אישור התקציב איום מרומז לכיוון הממשלה: ״מי שחושב לנצל את המצב ולנסות לכפות על העובדים כל מיני חקיקות... ימצא אותנו מולו כחזית אחידה, יוכרז סכסוך עבודה, והמשק בישראל ייסגר על הראש שלו״. אכן צריך לבנות חזית אחידה של כלל ארגוני העובדים והעובדות כנגד הגזירות בתקציב והמשך הייבוש התקציבי. אלא שבר־דוד מנסה בשלב הזה דווקא לסגור דיל עם שר האוצר ליברמן — "עסקת החבילה במשק" — במקום להוביל באמת בניית מאבק.

צריך לדרוש מהנהגת ההסתדרות להוביל מאבק. אבל לא צריך להמתין לה, כפי שהדגישו המאבקים האחרונים. עובדי מינהל ומשק בבתי החולים, ארגון מרשם, הסתדרות האחיות, ארגוני המורות והמורים, איגוד העובדות הסוציאליות, ארגון כוח לעובדים ואחרים יכולים לבנות שיתוף פעולה עוצמתי ולהוביל מאבק יחד עם כל מי שצפויים להיפגע מהתקציב — שזה למעשה כלל העובדות והעובדים, יהודים וערבים, ומשפחותיהם. מאבקים נחושים יוכלו לכופף את ממשלת ה"שינוי" הקפיטליסטית החלשה הזאת, שלא מעוניינת לגעת ברווחים של הטייקונים ומתארת את זה כמצב "אין ברירה" שדורש הסכמה לגזירות חברתיות. לא! צריך להיאבק למען ההשקעות הדחופות הדרושות בשירותים החברתיים, כחלק ממאבק לפתרון הבעיות החברתיות הבוערות ונגד סדר היום של ממשלת ה"שינוי" וההיגיון המעוות של השיטה הקפיטליסטית, שהוא שורש הבעיה.