תוך שנה ושבוע ״ממשלת השינוי״ המקרטעת נאלצה להכריז על הליכה לבחירות. הקואליציה איבדה את הרוב בכנסת ובזמן כתיבת שורות אלה, היא אפילו לא מצליחה לקדם את ההצבעה המתוכננת על הקדמת הבחירות. ח״כ אורבך, מסיעתו של בנט, חוסם את פיזור הכנסת במטרה לקנות זמן למחנה נתניהו לנסות להקים ממשלה חלופית, ללא בחירות.

אך הסיכויים להקמת ממשלה בראשות הליכוד עוד בכנסת הנוכחית נראים נמוכים. אלא אם כן יקרו הפתעות של הרגע האחרון, דוגמת הצטרפותם של גורמים מסיעות כחול לבן או תקווה חדשה למחנה הביביסטי, יאיר לפיד צפוי להתמנות לראשות ממשלת המעבר.

התפרקות הקואליציה היא לא הפתעה של ממש. מדיניות "ממשלת השינוי" לא הייתה בגדר מענה או התחלה של פתרון לאף אחד מהמשברים בחברה. הכיבוש והסכסוך הלאומי, יוקר המחיה, משבר הדיור, קריסת מנגנוני הרווחה והמשבר במערכת הבריאות, אלימות כלפי נשים ולהט״ב — המשיכו ואף הסלימו. ברקע, שורת טלטלות גיאו־פוליטיות, כלכליות וחברתיות ממשיכות להרעיד את האזור ואת העולם.

היסודות הרעועים שעליהם הוקמה הממשלה — "רק־לא־ביבי" ומה שמכונה בפי האליטה השלטת "שימור הסטטוס־קוו" — קרסו. התגייסותן של שמונה מפלגות להרכבת ממשלה שתמנע 'בחירות חמישיות', דחתה אותן רק בשנה וקצת.

הממשלה תיחזקה סטטוס־קוו קפיטליסטי של שלטון הון ואי־שוויון לצד המשך החזקתם של מיליוני תושבות ותושבים פלסטינים חסרי זכויות תחת מצור וכיבוש. הניסיון להמשיך לכפות את אותו סטטוס־קוו אלים ובלתי נסבל, הוא שפירק בסופו של דבר את הממשלה.

בנט טען כי הסיבה המיידית לפירוק הקואליציה היה חוסר יכולת לאשר בכנסת את "תקנות שעת חירום — יהודה ושומרון" — זוהי המעטפת המשפטית של מפעל ההתנחלויות בשטחים הכבושים. פיזור הכנסת עד יום חמישי הקרוב (30.6) יביא להארכה אוטומטית של התקנות. אך לפיד ובנט מעדיפים לאשרר אותם ל־3 שנים קדימה עוד בכנסת הנוכחית באמצעות קולות האופוזיציה הביביסטית. ללא שיתוף פעולה של האופוזיציה אין להם רוב.

שעה שסיעתו של בנט התפוררה, הח״כית המורדת מסיעת מרצ רינאוי־זועבי וח״כים מרע״מ החלו לחשוב: עד כמה ישתלם להם להתבזות בפני קהל הבוחרים.ות מהציבור הערבי־פלסטיני בישראל ולהצביע בעד תקנות שמסדירות אפליה ממסדית חמורה בין המתנחלים לנתינים פלסטינים חסרי זכויות בשטחים, כדי להציל ממשלת ימין לא פופולרית בסוף דרכה?

הנסיגה בתמיכה בממשלה נמשכה על פני תקופה. כבר מהיום הראשון, האגף של בנט וסער, וגם ליברמן, פעלו כדי להבטיח שגם ללא נתניהו, המדיניות הממשלתית תמשיך את הקו של שלטון נתניהו או תעקוף אותו מימין. האגף של העבודה־מרצ בקואליציה השלים עם כך לחלוטין ואף ניסה לשכנע את קהל התומכים שלו לעצום עיניים ולהוריד את הראש, כי החלופה היא, לכאורה, חזרתו של נתניהו לשלטון עם הכהניסט איתמר בן־גביר בתפקיד שר.

בפועל, גם נתניהו וגם בן גביר התחזקו בסקרים תחת הממשלה הזאת. בדיוק לפני שנה, בסוף יוני 2021 הזהרנו כי "המשברים שיתפתחו תחת מדיניות הכמו־ביבי של ממשלת הכיבוש הקפיטליסטית יספקו הזדמנויות לימין הביביסטי ולשותפיהם להתערב בהתפתחויות עם פופוליזם ימני — ובפרט ליבוי הסתה לאומנית נגד 'השמאל' ו'הערבים' — כדי לנסות לרתום כל חוסר שביעות רצון לטובת החזרתם לשלטון".

חוסר שביעות הרצון היה כמובן מוצדק לחלוטין. הממשלה, שאפילו לא שקלה לבטל הטבות מס למיליארדרים, הטילה מיסים עקיפים על השכבות העניות ביותר בחברה, העלתה את גיל הפרישה לנשים והמשיכה בייבוש תקציבי של השירותים החברתיים בשעה שהכנסות המדינה עלו. באחרונה גברה ההסתה מתוך הממשלה נגד מאבקי עובדות ועובדים, נגד מתנגדי־כיבוש ונגד הציבור הערבי־פלסטיני.

הרעיון שראשי מרצ קידמו לפיו הממשלה כביכול "לא תתעסק בכיבוש" ותתנהל כאילו אין סכסוך לאומי — נחשף כמנותק מהמציאות. הסכסוך לא סתם המשיך — הוא הסלים. לפי בדיקת בצלם, בשנת כהונתה של ממשלת בנט־לפיד, רק בגדה נהרגו 92 פלסטינים על ידי הצבא והמתנחלים, וזאת לעומת 57 בשנה האחרונה של שלטון נתניהו — זינוק של 60%. במקביל, מספר האזרחים והתושבים בישראל שנהרגו במסגרת הסכסוך עלה מ־13 בשנה האחרונה של נתניהו ל־23 בזמן כהונת ממשלת בנט־לפיד. ההסלמה החריפה את כל המתחים בקואליציה, גרמה למרידות בתוכה ובסופו של דבר פירקה אותה.

שורה של מאבקים

בנט השתחצן בנאומו על פירוק הקואליציה כי סיסמת הבחירות שלו "לא פרנסה, לא מעניין" יושמה הלכה למעשה על ידי הממשלה. אבל פרנסה זה שכר שמאפשר לסגור את החודש! על אף הזינוק באינפלציה ובייחוד במחירי הדיור, הממשלה הזאת ממשיכה לסרב להעלאה משמעותית של שכר המינימום — ולמעשה שוחקת אותו. השכר של הרוב המוחלט של העובדות והעובדים במשק נשחק!

על רקע הזה, עובדות ההוראה יצאו למאבק למען שיפור שכרן — מאבק שאף הסלים לכדי שביתה כללית בכל בתי הספר היסודיים ובגנים מול איומים והסתה מצד ליברמן. נהגי התחבורה הציבורית מנהלים בימים אלה מאבק מקביל בדרישה להעלאת שכר.

במספר יישובים שוב הוקמו מאהלי מחאה בדרישה לפתרונות למשבר הדיור. בתל אביב מתוכננת במוצ״ש הקרוב (2.7) הפגנה נגד יוקר המחיה. אלה מצטרפים לשורה של מאבקים שמתנהלים נגד הממשלה — כולל של צוותים רפואיים נגד אלימות ולמען קיצור משמרות המתמחים, מחאות נגד רצח נשים ועוד.

כעת, הממשלה בדרכה להפוך לממשלת מעבר לתקופה של כחצי שנה לפחות, תחת הנהגתו של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. לפיד, ניאו־ליברל מושבע, ושרי ממשלתו, יאחזו בטיעונים משפטיים על היעדר סמכויות וכו' בשביל לא להיענות לדרישות שיפנו כנגדם. אך מצד שני, הם גם יפחדו מהצבעת הענשה בקלפי. במצב הזה, גם מממשלת מעבר אפשר לסחוט הישגים, כפי שגם ראינו לא פעם בשנים האחרונות.

לפי דיווחים בחדשות N12, הסתדרות המורים סירבה, בתחילת השבוע, לקבל את טענת האוצר כי הממשלה לא יכולה להיענות לדרישות תקציביות בתקופת בחירות. זו דוגמא חשובה לכל שאר ארגוני העובדות והעובדים במשק — לא להשהות מאבקים, להמשיך לבנות לחץ ולהילחם על כל הישג שניתן לחלץ מממשלת המעבר הלחיצה.

כשאחד מהסטודנטים בבאר שבע שמארגן את מאהל מחאת הדיור בעיר נשאל בראיון ל־YNET האם זה שהממשלה הופכת לממשלת מעבר לא מוציא את העוקץ מהמחאה הוא ענה כי "השכירות עדיין חונקת, מחירי הדיור עולים וזה מה שמשפיע באמת על המציאות כאן. זה יעשה לנו רק טוב, מערכת [הבחירות] שהיא לא סביב 'כן ביבי', 'לא ביבי'...". בהזמנה להפגנה נגד רצח נשים שהתקיימה במוצ״ש האחרון (25.6) מול הבית של לפיד נכתב בצדק כי "דווקא עכשיו, יש חלון הזדמנויות צר, רגע לפני בחירות" ללחוץ בכל הכוח על המערכת הפוליטית.

צריך ללחוץ על כל השרים ועל כל המפלגות, אך מבלי ליפול למלכודת הדה־פוליטיזציה שגורסת כי מענה לדרישות שעולות במאבקים חברתיים זה לא עניין של "ימין או שמאל" — זה כן. מדיניות הימין עומדת בסתירה לפתרונות שדרושים למצוקת הדיור ולעוד שורה של מצוקות חברתיות כולל אפליה, גזענות ועוני, והבעיות הבוערות שנמצאות בבסיס הסכסוך הלאומי. הממשלה היוצאת לא נתנה שום מענה אמיתי לאותן בעיות חברתיות, בגלל שהייתה בשורה התחתונה ממשלת ימין. לפני הקמת הממשלה היוצאת הזהרנו כי "דווקא זיהוי של 'השמאל' עם ממשלה כזו יפתח עוד מרחב פעולה עבור הימין הביביסטי והימין הקיצוני".

אסור לתת לנתניהו ומירי רגב או איתמר בן גביר דריסת רגל במאבקים החברתיים, אך מצד שני אסור להרים דגל לבן מול ממשלת המעבר של לפיד־בנט־העבודה־מרצ — ואין שום סתירה בין השניים.

צריך לחזק את המאבקים השונים שמתפתחים ממש בימים אלה ולסייע להם לאמץ סדר יום רחב וסולידרי שידחה את ה"הפרד ומשול" — בייחוד בין עובדות עובדים יהודים וערבים, ישראליות ופלסטיניות. ההצלחה של המאבקים בשבועות הבאים תוכל לתרום להסקת מסקנות לגבי האופי של הממשלה היוצאת ושל המחנה הביביסטי ואף לסלול את הדרך לבנייה של שמאל סוציאליסטי כחלופה לפוליטיקה הלאומנית והקפיטליסטית של מפלגות הממסד.