מיד עם כניסתו לתפקיד ערך שר האוצר הנכנס, אביגדור ליברמן, סבב פגישות עם נציגי המעבידים הגדולים, נגיד בנק ישראל ויו״ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד. הבשורה שיצאה לתקשורת היא שבמטרה להשיג "עסקת חבילה" בין ארגוני המעבידים, הממשלה וההסתדרות יחודש פורום "השולחן העגול", לראשונה מאז 2009.

המונח "שולחן עגול", נועד לייצר אשליה של משא ומתן שוויוני — בין העובדות והעובדים שנפגעו מהמשבר לבין מעמד בעלי ההון שרק הגדיל את הכנסותיו בזמן המשבר — ולטשטש ניגודי אינטרסים מעמדיים, יסודיים. במציאות מדובר במרובע שבו 3 צלעות (הממשלה הקפיטליסטית, ארגוני המעבידים ובנק ישראל) משתפות פעולה כנגד הצלע הרביעית — מעמד העובדות העובדים שמייצגת לכאורה הנהגת ההסתדרות.

מי ישלם את החשבון?

אחרי תקציב צנע המשכי, הממשלה החדשה של בנט ולפיד הכריזה בקווי היסוד שלה, בין השאר כדי לרכוש תמיכה ציבורית, על מספר תחומים בהם תגדיל את ההשקעה כמו הבריאות והתשתיות. מנגד, ליברמן הצהיר שמטרתו היא קיטון בהוצאות הממשלה, ללא העלאת מיסים. אז מאיפה יגיע הכסף? כרגיל, קודם כל מהכיס של העובדים והעובדות.

בחודשים הקרובים צפויים לממשלה שני מבחנים חשובים — העברת תקציב מדינה לשנתיים הבאות וחתימה עם עובדי המגזר הציבורי על הסכמים קיבוציים שתוקפם פג כבר ב־2018. מבחינת הממשלה, בנק ישראל והמעבידים הגדולים, מטרת שני המהלכים תהיה להביא לקיטון בהוצאות הממשלה והמעבידים על שכר ותנאים לעובדות ולעובדים, כדי להפנות משאבים להקטנת הגירעון ולשיקום חלקי של מערכות ציבוריות ששותקו.

מהן הגזירות המרכזיות שנועדו לכך? לאחר שהממשלה החדשה אישרה את ביטול דמי האבטלה ל"מובטלי הקורונה" שמתחת לגיל 45 — גזירה שגם תסייע להוריד רוחבית את רמות השכר במשק — היעד הבא הוא להמשיך את הקפאת השכר במגזר הציבורי.

דרישות ההסתדרות והכנה לגזירות בהסכמה

מול הגזירות של ממשלת "השינוי" הקפיטליסטית, יו״ר ההסתדרות בר־דוד מכין את הקרקע לא למאבק — אלא לפשרות על חשבון העובדות והעובדים. הוא מוכן להסכים להמשך הקפאת השכר במגזר הציבורי ואף דורש, באופן שערורייתי, לכפות אותה על כלל ארגוני העובדות והעובדים: "זה חייב לכלול את כולם. את המורים, את הרופאים, את כל המגזרים במשק. לייצר מצב שמיישרים קו וכולנו מבינים שצריך להצמיח את המשק".

הוא מתלהב מ"הצעד החשוב והאמיץ" של ביטול דמי החל״ת. הוא כינה את ליברמן "מנהיג שמאחד", רגע לפני שזה מינה למנכ״ל משרד האוצר את רם בלינקוב, שהתפטר מתפקיד ראש אגף התקציבים ב־2009 במחאה על כך שלטעמו, נתניהו הלך יותר מדי לקראת ההסתדרות.

אומנם, ללא הישגים וויתורים מצד הממשלה והמעבידים, יהיה קשה לבר־דוד לתת הסכמה לגזירות ולהסביר ציבורית למה הוא מוותר מראש על עצם ההתגייסות למאבק. לכן, ההסתדרות דורשת בתמורה להקפאת השכר במגזר הציבורי, העלאה של שכר המינימום ל־6,000 ש״ח לחודש, 6 ימי שבתון נוספים בשנה וקיצור בשעה של שבוע העבודה (מהארוכים בכלכלות המפותחות).

אפילו בתסריט הכי אופטימי בו יתקבלו דרישות ההסתדרות במלואן, מדובר בפירורים שיסייעו להקל מעט על עובדות ועובדים, בשעה שמצבם הולך ומדרדר. התמונה המלאה תהיה החמרה של מצוקות חברתיות, עוני ואבטלה.

יש כספים — קחו מהמיליארדרים

בזמן שעובדות ועובדים ספגו פיטורים, קיצוצי שכר, "נידוב" כפוי של ימי חופש ועוד פגיעות בהכנסה, תוך כדי שהם מתפעלים את מערכות הבריאות, החינוך, הרווחה, אספקת המזון והתחבורה תחת מגפה קטלנית — המיליארדרים עשו מיליארדים. ישראל לאחר שנת הקורונה עלתה למקום השני בעולם מבחינת מספר המיליארדרים ביחס לגודל האוכלוסייה.

אז שלא יגידו לנו ש"אין כסף" להעלות את שכר המינימום או שהעלאה הזאת צריכה לבוא על חשבון השכר הנמוך של עובדות ועובדי השירותים הציבוריים. צעדים מיידיים כמו ביטול הטבות מס לתאגידים הגדולים והרווחיים ביותר במשק, העלאת מס חברות, ומס חירום על ההון למימון נזקי משבר הקורונה, נחוצים בדחיפות לשיקום השירותים הציבוריים — כולל גם תוספת מישרות והשקעה בהכשרה מקצועית אליהן.

אספות הסברה והתנעת מחאה — לא להרדים את השטח

בזמן שבר־דוד מנסה להרדים את השטח ולשדר לעובדות ולעובדים מהשורה שיש דיל שכבר נרקם סביב "השולחן העגול", יש דחיפות להתחיל להפעיל לחץ מלמטה — על הממשלה ועל הנהגת ההסתדרות — שיבהיר כי העובדות והעובדים לא מוכנים לספוג עוד גזירות.

אנחנו קוראים גם לסיעת חד״ש בהסתדרות להירתם ללא דיחוי למשימה של בניית התנגדות מלמטה לדיל שהנהגת ההסתדרות רוקמת עם ליברמן, ללא שום דיון דמוקרטי בקרב מאות אלפי החברות והחברים בהסתדרות, ולשבור מהקואליציה של בר־דוד לטובת חיזוק האופוזיציה משמאל בהסתדרות.

איגודים והתאגדויות, בהסתדרות הכללית, ומחוצה לה יכולים לארגן אסיפות במקומות העבודה (כולל בזום, בכל אותם מקרים בהם עובדות ועובדים מפוזרים גיאוגרפית), וכן משמרות מחאה מול משרד האוצר ובמרכזי הערים. חברות וחברי ועדי עובדים, שמבינים מה המשמעות של הקפאת שכר, עבור הציבורים אותם הם מייצגים, עובדות ועובדים ששקועים בחובות וזקוקים להעלאה מיידית כדי להחזיק את הראש מעל המים, יכולים ליזום שיתופי פעולה חוצי איגודים ולתת גב אחד לשנייה.

מאבק רציני מצד ארגוני העובדות העובדים, בשילוב עם בניית אופוזיציה משמאל לממשלת בנט־לפיד, יכול להדוף גזירות ולסחוט מהממשלה החלשה ויתורים. כן להעלאת שכר המינימום, לא להמשך פגיעה בעובדות ובעובדים בשירותים הציבוריים.