ממשלת בנט־לפיד־מרצ עוד לא ציינה 100 ימים להקמתה וכבר הקימה עליה שורה של מאבקים ומחאות: חסימות כבישים בדרישה להעלאת קצבת הנכות, שביתות של הצוותים הרפואיים והפרא־רפואיים בדרישה לתוספת תקנים, מאבק נהגי התחבורה הציבורית לשיפור תנאים, מחאת ארגוני המורות על המשך הפקרת מערכת החינוך בעיצומה של מגפה מתמשכת.

גל התחלואה החדש שהתפתח — בין השאר כי בנט וליברמן סירבו להטיל מגבלות על הפעילות הכלכלית במשק כדי לא לפגוע ברווחי בעלי ההון — הבהיר כי גם תחת הממשלה החדשה מערכות הבריאות והחינוך לא מקבלות את המינימום הדרוש להתמודדות עם הקורונה.

השריפות בהרי ירושלים חשפו את חוסר התיקצוב של מערך הכבאות לצורך היערכות לקראת מגה־שריפות ומזג אוויר קיצוני. על רקע השריפות בארץ ובעולם, מחאת האקלים שוב צוברת תאוצה, בייחוד בקרב נוער.

גם מחאות ומאבקים פמיניסטיים צפויים להיכנס לעימות עם הממשלה הזאת, שלכאורה הבטיחה לפעול נגד אי־שוויון מגדרי, אך בפועל פוגעת בזכויותיהן של נשים עובדות ומובטלות ומונעת תקציבים חיוניים משירותי הרווחה, בעיצומו של משבר חברתי המתבטא גם בהחמרה בתופעות אלימות מינית ואלימות בתוך המשפחה.

התקציב וחוק ההסדרים שהממשלה מנסה להעביר, מראים כי כל מפלגות הקואליציה אימצו את עיקרי המדיניות מתקופת שלטון נתניהו — השקעה מינימלית בשירותים ציבוריים לצד מתן הטבות מפליגות לטייקונים. אף מפלגה לא דרשה להעלות את המס על בעלי ההון בשביל להזרים תקציבים לשירותים החברתיים. את ההשקעה בתחבורה הציבורית החליטו בממשלה לממן מכיסם של הנוסעות והנוסעים.

גם בשטחים הפלסטיניים הכבושים ממשיכה ממשלת בנט, יחד עם עלי התאנה של ה"מרכז־שמאל", את המדיניות של שלטון נתניהו עם המשך מניעת שיקום ההריסות בעזה, ובנייה של אלפי יחידות דיור בהתנחלויות. כל זאת בהתאם ל"סטטוס קוו" שסוכם בין מפלגות הקואליציה — המשך הכיבוש, המצור, הדיכוי והעוני. כלומר, המשך החרפת הסכסוך ללא אופק לשלום.

התגובה של הממשלה להימלטות האסירים מכלא גלבוע — ענישה קולקטיבית פרובוקטיבית של אסירים פלסטינים בבתי הכלא בישראל — עוד עלולה להצית הסלמה צבאית נוספת בעזה ובגדה.

הפנים האמיתיות שממשלת בנט הקפיטליסטית מסתירה מאחורי מסיכת "רק לא ביבי" הולכות ונחשפות, ודוחקות בעוד שכבות להגיע למסקנה כי אין שינוי בלי מאבק. חלק מהקבוצות שנאבקו — כמו עובדות ועובדי מערכת הבריאות — כבר הגיעו להישגים ראשוניים. אפשר לסחוט מהממשלה הזאת תקציבים וזכויות, ולכפות עליה מהלכים לטובת ה־99% שהיא כלל לא מעוניינת לבצע.

אבל בשביל שינוי אמיתי במציאות החיים נחוץ שינוי פוליטי יסודי. ממשלת בנט־לפיד עדיין מצליחה לגייס תמיכה בתור ה"רע במיעוטו" לעומת שלטון נתניהו. האמת היא שחוסר שביעות הרצון בציבור מהממשלה החדשה דווקא פותח לנתניהו ולימין הפופוליסטי מרחב להתחזק באופוזיציה ופוטנציאלית לחזור לשלטון.

המצב הזה דורש אופוזיציה משמאל למדיניות של הממשלה הזאת ושל הממשלה הקודמת. צריך שמאל סוציאליסטי שיאבק גם נגד שלטון ההון בחברה ויציב את המאבק לשינוי סוציאליסטי במרכז סדר היום של המאבקים החברתיים בארץ ובעולם — זאת אחת המשימות המרכזיות של מאבק סוציאליסטי. הצטרפו אלינו!