2020, השנה בה מאות מיליוני עובדות ועובדים איבדו את פרנסתם, היא גם השנה בה נרשם הזינוק הגדול ביותר אי פעם בעושר המוחזק בידי המיליארדרים — כך עולה מדוח אי־השוויון העולמי (WIR) שפורסם בדצמבר. הדוח כולל פרק על ישראל שמבהיר כי מדובר במדינה עשירה, עם פערים גבוהים. העשירון העליון בישראל מחזיק ברוב העושר — 62% — וזאת כשמחצית מהאוכלוסייה מחזיקה בידיה רק 5% מההון והנכסים.

בנט ולפיד ושר האוצר ליברמן — מיליונרים שמשתייכים בעצמם למיעוט שגרף לכיסו את מרבית העושר — מתנגדים לכל ניסיון לחלוקה מחדש של ההון בחברה. אך חשוב להדגיש, שלאורך דיוני התקציב גם שותפיהם לקואליציה, ממפלגת העבודה וממרצ ולא העזו להציע להטיל מיסים על הטייקונים ואפילו לא לבטל הטבות מס לתאגידים הרווחיים ביותר.

בממשלה שעדיין מתקראת משום מה 'ממשלת שינוי' אוהבים לדבר גבוהה גבוהה על יוקר המחייה ומצוקת הדיור, על מצב התחבורה הציבורית ומערכת הבריאות, על משבר האקלים ואי־השוויון המגדרי — אך התקציב מראה כי אין להם פתרון לאף אחת מהבעיות האלה. המשך הייבוש התקציבי רק יחריף אותן.

הממשלה מחריפה שורה של מצוקות כולל את הסכסוך הלאומי ששוב נמצא במגמת הסלמה, אחרי חודשים של זינוק בהרג פלסטינים בידי הצבא ובאלימות מתנחלים, בגירוש משפחות והרס בתיהן ברחבי הגדה ובמזרח ירושלים, ושל הכרזות על בניה נוספת בהתנחלויות.

שעה שמרצ חברה לבנט, ליברמן וסער כדי לחסום לכאורה את המחנה הביביסטי, האלימות הכהניסטית מרימה ראש ונתניהו ושות' דווקא מתחזקים באופוזיציה על רקע חוסר שביעות הרצון ממדיניות ממשלת הימין החלופית שקמה.

מוסי רז, הסמן השמאלי לכאורה של מרצ העיד על עצמו בראיון לערוץ 12: "אני סמרטוט" — וזאת בהקשר להצבעתו בעד חוק האזרחות המפלה — "אבל צריך גם סמרטוטים כדי לנקות את השחיתות". מה שמשתמע מהדברים זה נתק מלאכותי בין פרשיות השחיתות של נתניהו לאופי המושחת של המערכת הקפיטליסטית. "מסמכי פנדורה" חשפו כי יש מעל ל־500 פוליטיקאים ובעלי הון ישראלים שמחביאים הון במקלטי מס. מישהו בממשלת בנט־לפיד־מרצ מנסה "לנקות את השחיתות" הזאת?

אי אפשר לנקות את הקפיטליזם משחיתות כפי שאי אפשר לנקות אותו מאפליה, ניצול ועוני. ואי אפשר להגיע לשום הישג מהותי עם פוליטיקה סמרטוטית של ה"רע במיעוטו".

למפלגות הקואליציה אין פתרונות למשברים בחברה בגלל שהן כולן מגינות על מערכת ארכאית, אכזרית ומעוותת — קפיטליזם — בה ההון הוא השלטון ובני אדם וסביבת המחייה שלהם הם חומר גלם לניצול ולעשיית רווחים.

ביקורת, מחאה והתנגדות לממשלה תתפתח גם משמאל: החל ממאבקים נגד יוקר המחייה, מצוקת דיור ושכר נמוך, דרך מחאת האקלים והמאבק באלימות המגדרית ועד למאבק בכיבוש ולמען שלום — כל אלה זקוקים לכוח פוליטי אפקטיבי, לא ל"סמרטוטים". מה שנחוץ זה שמאל סוציאליסטי גאה שמציב אלטרנטיבה לימין ולמערכת ומגבה אותה במאבקים בשטח ובבניית כוח מעמדי עצמאי של עובדות ועובדים, יהודים וערבים.