מקרים ראשונים של וריאנט האומיקרון נמצאו בישראל והובילו את הממשלה להטיל מגבלות חדשות. בין המגבלות היה גם ניסיון להחזיר את איכוני השב״כ — תקדים מסוכן לשימוש באמצעי מעקב ופיקוח אנטי דמוקרטיים — בתמיכת השר הורוביץ ממרצ. הניסיון נכשל לאחר שלא הובטח לו רוב בכנסת.

התפשטות הווריאנט שהתגלה לראשונה בבוטסואנה ובדרום אפריקה, יצרה חשש עולמי מחזרה של מגבלות על תנועת בני אדם וסחורות — מה שגרר ירידות שערים חדות בבורסות. בדומה לממשלות אחרות ברחבי העולם, גם ממשלת ישראל מגבילה תנועה של תושבות ותושבים מאפריקה, שלמעשה נענשים על ההפצה הבלתי־שוויונית של החיסון.

כמו רוב הווריאנטים הקודמים שסיבכו את ההתמודדות העולמית עם המגיפה, האומיקרון התגלה באחד מן האזורים העניים ביותר בעולם — ולא במקרה.

פחות מ7%(!) מאוכלוסיית אפריקה מחוסנים באופן מלא מפני הקורונה. בבורונדי, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, צ׳אד, גינאה ביסאו, דרום סודאן, אתיופיה, בורקינה פאסו, מדגסקר, ניגריה, ניז׳ר, מאלי ואוגנדה שיעורי ההתחסנות נמוכים מ־2%! רק אחד מארבעה עובדי בריאות באפריקה מחוסן. למדינות ביבשת, המרוששות מהיסטוריה ארוכה של ניצול אימפריאליסטי, אין את התשתיות הלוגיסטיות והרפואיות לחלק את החיסונים כראוי — אבל באופן הרבה יותר בסיסי מכך, אין להן מספיק מנות לחלק.

למחסור בחיסונים יש שני גורמים עיקריים: מצד אחד, המדינות העשירות יותר אגרו מלאי אדיר של מנות חיסון, ומנעו יצוא של חיסונים שיוצרו בשטחן — כדי לחסן כמה שיותר עובדות ועובדים מקומיים ולחזור ל"עסקים כרגיל" לפני כלכלות מתחרות של מדינות אחרות. מצד שני, חברות הפארמה שמייצרות את החיסונים מעדיפות למכור למרבה במחיר, ומסרבות אפילו להסיר זמנית את הפטנטים על נוסחאות הייצור של החיסון ולאפשר ייצור רחב יותר, כדי לא לפגוע ברווחיות שלהן.

גם אם האומיקרון לא יתגלה כווריאנט מדבק יותר, אלים יותר ועמיד בפני החיסונים הקיימים, בשיטה הנוכחית הווריאנט הבא הוא רק עניין של זמן. המאפיינים היסודיים של השיטה הקפיטליסטית — התחרות בין מדינות על צמיחה כלכלית, והפיכתן של נוסחאות לייצור תרופות מצילות חיים לקניין פרטי של תאגידי התרופות הענקיים, פשוט לא עומדים בקנה אחד עם הצרכים של מדיניות אפקטיבית להתמודדות עם מגיפה עולמית. לשם כך נדרש ביטול מיידי של משטר הפטנטים והעברה לבעלות ציבורית של תאגידי התרופות, תחת פיקוח ושליטה דמוקרטיים של ארגוני הבריאות, ארגוני העובדים והציבור הרחב. על הבסיס הזה ניתן לפתח שיתוף פעולה ותכנון בינלאומי של הייצור וההפצה, שלא יוגבלו על ידי גבולות מדיניים או על ידי רווחי תאגידים — למעשה, תכנון סוציאליסטי.