לפי ניתוח של מרכז אדוה, ב־2022 צפוי קיצוץ חד של כמעט 15% בתקציב השירותים החברתיים. ממשלת ה"שינוי" מצמצמת את תקציבי מערכות הרווחה לממדי ערב פרוץ הקורונה, ומנסה לחזור למדיניות הנאו־ליברלית של נתניהו וקודמיו מלפני המגפה. ההרעבה התקציבית, הגורמת לתת־תפקוד של המערכות בשגרה, מדרדרת אותן לסף קריסה בזמני חירום כפי שנחשף במשבר הקורונה. לכך מצטרף חוק ההסדרים, הכולל את העלאת גיל הזכאות לקבלת קצבת זיקנה לנשים ושורה של מיסים על עניים ועובדים.

וכל זה לאחר שנתיים בהן אנחנו ספגנו פגיעה כלכלית, פיטורים והוצאות המוניות לחל״ת, שעה שמספר המיליארדרים בישראל והעושר המוחזק בידיהם הגיעו לשיאים חדשים. מס על המיליארדרים למימון מערכות הרווחה? אף אחת ממפלגות הממשלה לא הציעה שום דבר מהסוג הזה. לחברי הקואליציה ממרצ והעבודה שמכנים עצמם "חברתיים" ואף "סוציאל־דמוקרטים" אין שום חלופה להיגיון הקפיטליסטי הגורס שאסור לגעת בעושר של הטייקונים, וגם לא נכונות לסייע לארגן מאבק של ציבור העובדות והעובדים.

לכן הם מצביעים בעד מדיניות המחריפה את המשברים החברתיים, העוני ואי־השוויון. אין בתקציב החדש שום מענה למצוקת הדיור וליוקר המחיה או להשלכות משבר האקלים. קבוצות מופלות ומדוכאות בחברה שוב מופקרות בידי המערכת מול אלימות מגדרית נגד נשים ואלימות נשק בקהילה, בייחוד ביישובים הערביים, הסובלים מהזנחה ואפליה.

הממשלה כבר מאבדת תמיכה בסקרים, ולפי סקר חדשות 12, רוב מוחלט של 56% נותנים לשר האוצר ליברמן ציון "גרוע". בהיעדר אופוזיציה בולטת משמאל לממשלה, מחנה נתניהו עם הפופוליזם הימני שלו נגד "ממשלת השבעים והמנותקים", עלול להיות הנהנה המרכזי מההתפתחויות. מצד שני, לעבודה המאורגנת יש פוטנציאל לתעל את האכזבה מהממשלה ואת הזעם על התקציב לבניית מאבק סולידרי למען שיפור ושינוי אמיתי בתנאי החיים.

הנפת דגל לבן במקום יציאה למאבק בממשלה

אך באופן מסוכן ומקומם, הנהגת ההסתדרות עושה בדיוק את ההפך ממה שנחוץ. יו״ר ההסתדרות בר־דוד נכנע ומניף דגל לבן, במקום לצאת למאבק למען תוספת תקציב לשירותים החברתיים ולמען שיפור תנאי העבודה נגד שר אוצר וממשלה המנהלים מדיניות כלכלית דורסנית בשירות בעלי ההון. והוא עוד מתגאה בכך שעסקת החבילה עם ליברמן וארגוני המעבידים הושגה ב"אפס ימי שביתה ובשיח מאחד".

מה השיג בר־דוד ב"אפס ימי שביתה"? פירורים מעליבים, לעג לרש. הוא זנח את כל היעדים, הנמוכים מראש, שהציב בתחילת המשא ומתן. במקום תוספת של 6 ימי שבתון בשנה כפי שדרשה תחילה ההסתדרות, הוסכם על יום חופש אחד. במקום העלאת שכר המינימום בפעימה אחת ל־6,000 שקל, קיבלנו העלאה שנפרסה ל־5 פעימות ב־5 שנים! — זו עלייה נמוכה מעליות המחירים ומקצב הצמיחה בתוצר... שחיקה של תנאי העבודה בתחפושת של הישגים.

ארגוני המעבידים והאוצר לא זזו מהמחיר שקבעו מראש לעסקת החבילה: המשך ההקפאה בשכר העובדות והעובדים במגזר הציבורי. לכך הוסיפו גם פגיעה בתשלום עבור שעות נוספות — כשבמקביל הוסכם לאפשר משמרות בנות 13 שעות.

בר־דוד, כאמור, התחייב לשקט תעשייתי ללא מאבקי שכר עד סוף 2022. בתמורה הוא קיבל הבטחה מעורפלת לכמה מאות מיליוני שקלים (הסכום המדויק לא פורסם), שיוכלו לשמש לשיפור שכר נקודתי עבור קבוצות עובדות ועובדים מסוימות. הכוונה היא ככל הנראה לצוותי הוראה בבתי הספר ובגנים, נהגי התחב״צ ועובדי מינהל ומשק בבתי החולים — קבוצות הנמצאות במאבק מתמשך על תוספות שכר נחוצות.

כוונת הממשלה שקופה — למנוע מאותן קבוצות להיאבק נגד הממשלה ביחד, ולגרום להן להתחרות ביניהן על קופה שהסכום שבה נקבע כבר מראש. ומי יזכו בקופה? מי שיהיו מוכנים להתפשר ראשונים על דיל עם האוצר. משחקי הדיונון בגרסת ליברמן–בר־דוד.

לבנות אופוזיציה

הנהגת ההסתדרות לא רק מסייעת לשווק את גזירות הממשלה כהישגים, היא גם מתנדבת למשטר את השטח ולמנוע ביקורת. הפעולה החמורה ביותר עד כה היא ניסיון ההדחה של יו״ר מועצת עובדי רשות האוכלוסין וההגירה, שני שבתוב, בשל פרסום מכתב ביקורת בו כינתה את עסקה החבילה "הסכם דרקוני".

נציגי האופוזיציה בהסתדרות מסיעת 'צדק חברתי' הורחקו מישיבת בית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) על עסקת החבילה בשל הבעת מחאה נגד מהלך ההדחה נגד שבתוב. מספר נציגי ועדים בשירות המדינה נעדרו מהישיבה, ייתכן שכחלק מ"מחאה שקטה".

באותה ישיבה, חברי בינ״ה לא קיבלו את ההסכם שנחתם בין ההסתדרות לאוצר ולמעבידים, וגם לא נערכה הצבעה בנושא! "לא קיבלנו כנציגי עובדים שום חומר או טיוטה. יו״ר ההסתדרות ניהל את הכל כהצגה של איש אחד", הסביר יו״ר סיעת צדק חברתי, חנוך ליבנה, תוך שהוא מבהיר: "זה הסכם מביש. יו״ר ההסתדרות התפשר על הכל. אפס הישגים".

חלק מחברי בינ״ה מטעם סיעת חד״ש בהסתדרות ביקרו פומבית את עסקת החבילה, אף שלמרבה הצער, הסיעה לא נקטה כל צעד מחאה ממשי. סיעת חד״ש עצמה אינה חלק מהאופוזיציה — היא שותפה בהנהגת ההסתדרות, ועל כן גם נושאת באחריות מסוימת למהלכים שלה. כבר בקיץ, כשפורסמו בתקשורת דרישות המעבידים והאוצר, ומצד שני עמדת יו״ר ההסתדרות שהחל להתקפל בפניהם, היה נחוץ לארגן את השטח למאבק. בין היתר לכנס אסיפות עובדים ולהעלות להצבעה תוכנית דרישות חלופית לזו של בר־דוד. סיעת חד״ש לא סייעה לכך בשום דרך.

עדיין לא מאוחר מדי. אם סיעת חד״ש תכריז על פרישה מהקואליציה של בר־דוד במחאה על עסקת החבילה, מהלך כזה בהחלט יוכל לסייע להרחיב ולקדם בניית אופוזיציה משמאל. יש צורך בחזית משותפת של כל הגורמים המתנגדים לעסקת החבילה ולתקציב, בהסתדרות ומחוצה לה, כמו ארגון כוח לעובדים. חזית כזו תוכל להציב אלטרנטיבה למדיניות ממשלת ההון של בנט־ליברמן־עבודה־מרצ — לארגן מאבק בעצמה ולאתגר את הנהגת ההסתדרות להיאבק על מה שנחוץ.