תל אביב העפילה למקום הראשון בדירוג השנתי של הערים היקרות ביותר בעולם של עיתון האקונומיסט. היחלשות הדולר ברמה העולמית יחד עם התחזקות השקל דחפו את תל אביב לראש הרשימה, אך היא עלתה לשם מהמקום החמישי בשנה שעברה. כלומר, היא בכל מקרה אחת הערים היקרות בעולם.

אין בכך שום דבר מפתיע, וגם ברור שלא מדובר רק בתל אביב — יוקר המחיה הוא בעיה כלל ארצית. מחירי הדיור בארץ עולים ככל שתל אביב מתייקרת, עליית מחירי הדלק מורגשת היטב גם בפריפריה וכך גם העלייה במחירי המזון.

תיאום מחירים, מיקסום רווחים

פרשיית תיאום המחירים בין רשתות השיווק הגדולות חשפה כיצד תיאבון הרווח הקפיטליסטי מחריף את יוקר המחיה. מנכ״לים ובכירים ב'שופרסל', 'ויקטורי', 'רמי לוי', 'שטראוס' ו'דיפלומט' –מיבואניות המזון הגדולות במשק — נחקרו בשבועות האחרונים במשטרה לאחר שפרסמו, בעיתוי מקביל, הצהרות לפיהן יעלו מחירים בקרוב. ההערכות של גורמים בכירים בענף שהתראיינו בעילום שם ל'וואינט' הן שהפרסומים נועדו לתאם מהלך של העלאת מחירים בין המתחרות.

עדיין לא ברור אם הפרשה תסתיים בכתבי אישום, אך לפי סקר של אונ' רייכמן 74% מהציבור מאמין כי רשתות השיווק אכן תיאמו מחירים. חשוב לציין, כי הרשתות פרסמו את הכוונה להעלות מחירים עוד לפני שהספקים שלהן ייקרו את המוצרים ועל אף התחזקות השקל, שמוזילה סחורות מיובאות. באופן מקומם, הדוחות הרבעוניים של רשתות השיווק חשפו כי הן ממשיכות להרוויח, גם מבלי להעלות מחירים (אתר 'דבר1' 1/12). כלומר, עליות המחירים לא נובעות מהפסדים, אלא מהרצון למקסם רווחים.

חשיפת הפרשה בשילוב עם הלך הרוח הציבורי, בלמה את ההתייקרויות לבינתיים. כך לדוגמא, דיפלומט ו'שטראוס' הודיעו כי לא יעלו מחירים כרגע. "לחץ ציבורי בולם התייקרויות" הכריזה הכותרת של 'כלכליסט' מה־1 בדצמבר. יחד עם זאת, 'סנו', לא נסוגה ממהלך של התייקרות רוחבית במוצריה.

רוב הציבור תומך במחאה נגד עליות המחירים

לפי הסקר של אונ' רייכמן, רוב מוחלט של כ־90% מהציבור תומך במחאה ובחרם צרכנים נגד רשתות שיעלו מחירים (53% 'בטוח' תומכים ו־37% ענו 'חושב שכן'). עד כה תמיכה זו קיבלה ביטוי בקריאה לחרם על שופרסל. סקר חדשות 12 מה־5 בדצמבר העלה כי 39% מהציבור חושבים שהבעיה הבוערת ביותר שהממשלה צריכה לטפל בה היא יוקר המחיה (יותר מכל אפשרות אחרת בסקר).

ממשלת בנט־ליברמן־העבודה־מרצ לא נקטה שום צעד רציני לטיפול ביוקר המחיה. המסקנה כאילו עליות המחירים הן גזירת גורל שלממשלה אין שום השפעה עליה משוללת יסוד. אחד הפתרונות הוא הגדלה משמעותית של מספר מוצרי הצריכה הבסיסיים בפיקוח. אבל הממשלה, שפועלת בשירות האינטרסים של בעלי ההון, הולכת בכיוון ההפוך.

בסוף נובמבר, ביטל שר האוצר ליברמן את הפיקוח על מחירי החמאה — שצפויים לעלות כתוצאה מכך! זה קורה לאחר שהממשלה הקודמת ביטלה מכסים על יבוא חמאה בטענה כוזבת כי זה יוביל לירידת מחירים. בפועל החמאה המיובאת נמכרת במחיר יקר יותר מהחמאה בפיקוח. תאגידי המזון המקומיים, הפעילו לחץ על הממשלה לבטל את הפיקוח — שלא יהיה מחיר מקסימום לחמאה שמיוצרת בארץ. הממשלה נענתה לבקשת התאגידים, שעתידים להגדיל את שיעורי הרווח, בזמן שאנחנו נשלם יותר.

חרמות צרכנים.ות, כמו שהתארגנו על רקע מחאת 2011, הן כלי חשוב שיכול להיות גם אפקטיבי, אבל באופן מוגבל. מחאת הקוטג' הצליחה להפחיד את רשתות השיווק והיצרנים שהורידו מעט את המחיר (גם אם לא חזרה למחיר שהיה בטרם הוסר הפיקוח), אבל ברור שזה לגמרי לא הספיק.

פתרונות ארוכי טווח, דורשים מנופי לחץ חזקים יותר, ובאופן מהותי את הכוח של העבודה המאורגנת שיכולה להשבית את המשק ולפגוע באופן הרבה יותר משמעותי וישיר בכיס של הטייקונים.

על אף הצורך הדחוף להוביל מאבק, הנהגת ההסתדרות הסכימה לשקט תעשייתי במסגרת 'עסקת החבילה' עם הממשלה, וזאת מבלי שום מענה לשחיקת השכר אל מול עליות המחירים. השכר במגזר הציבורי הוקפא ועליית שכר המינימום היא בדיחה עצובה: תוספת של כחצי שקל לשעה באפריל 2022, וכחצי שקל נוסף באפריל 2023 וכך הלאה עד 32.96 שקל לשעה ב־2026. מי שמשתכרים קצת מעל המינימום לא יראו שום שיפור שכר ובהשוואה לעליות המחירים, מצבם יורע.

יחד עם זאת יהיו עובדות ועובדים שלא יסכימו לוותר על מאבקים למען תוספות שכר ועוד כשיוקר המחיה עולה — בייחוד אלה שכבר יצאו להיאבק כמו נהגי התחב״צ, עובדי מנהל ומשק בבתי החולים ועוד. האפשרות להתפרצות של מחאות והפגנות רחוב נגד יוקר המחיה קיימת גם כן. אבל השאלה היא גם, מעבר להצפה של הבעיה, מה הפתרונות הנדרשים?

צריך להיאבק להעלאה משמעותית של שכר המינימום — כצעד ראשון ל־40 שקל לשעה — ולדרוש תוספת יוקר עבור כלל העובדות והעובדים במשק. בתחום הדיור דרוש פיקוח על מחירי השכירות והשקעה מאסיבית בבניית דיור ציבורי. בתחום מוצרי הצריכה נחוץ פיקוח על מחירי מוצרים. אם רשתות שיווק לא מסוגלות לשווק מוצרים בלי לנפח את המחירים, כדי למקסם רווח, אז אין שום סיבה שהן לא יועברו לבעלות ציבורית וינוהלו באופן דמוקרטי על ידי נציגי התארגנויות צרכנים.ות, ועדי עובדים והציבור הרחב.

בסופו של דבר, דרוש תכנון של ייצור, שינוע ואספקה של מוצרים ושירותים, שלא למטרות רווח. אבל לא ניתן להשיג את זה בלי מאבק נגד השיטה הקפיטליסטית עצמה ולמען ניהול סוציאליסטי ודמוקרטי של הכלכלה והחברה.