מתחילת חודש מאי נוקטים נהגי האוטובוס של "קווים" שורה של צעדי מחאה, שביתות והפגנות כחלק ממאבקם להשגת הסכם עבודה קיבוצי ראשון.

ב־2 ביוני הפגינו עובדי החברה מול משרדי חברת "מאיר" של יעקב שחר, מבעלי השליטה בחברת קווים ובמועדון הכדורגל מכבי חיפה. בהפגנה הסבירו נציגי הוועד כי "מדי יום אנו קוראים על רכש יקר לקבוצתו של שחר, מכבי חיפה, ובה בעת נאמר לנו שאין אפשרות לשפר את שכרנו. באנו להזכיר לשחר מי מאפשר לו להחזיק בתחביב יקר כל כך".

העובדים מוחים על שכר שעתי נמוך של 31 שקל לשעה, שהוא מהנמוכים בענף. התשלום הנמוך מאלץ את הנהגים לעבוד משמרות מפרכות שמגיעות פעמים רבות אף ל־13 שעות (!) ביום, מה שמסכן אותם ואת הנוסעים. כמו כן מוחים הנהגים על היעדר הפסקות מסודרות, על הפרשות נמוכות לפנסיה ועל היעדר תנאים סוציאליים שונים. נהג שעובד מעל 12 שעות על ההגה מקבל מחברת קווים 13 שקלים בלבד לארוחות במשך היום!

כ־1,600 עובדים מועסקים בקווים, שהיא חברת התחבורה הציבורית השלישית בגודלה בישראל. מרבית הנהגים, יהודים וערבים מאזורים שונים, התאגדו בחודשים האחרונים בארגון כוח לעובדים. ההנהלה ניסתה למנוע את הקמת ההתארגנות ולפטר את מוביליה ואף איימה על נהגים שלא להתאגד. בתגובה הכריזו העובדים על סכסוך עבודה.

בתוך כחודש מאז שהכריזה ההתארגנות כי היא מאגדת למעלה משליש מהעובדים — מה שלפי חוק אמור לחייב את ההנהלה להכיר במעבר ליחסי עבודה קיבוציים ובנציגות העובדים — היא הצליחה לאלץ את ההנהלה להכריז על הכרה. אך למרות ההכרה הפורמלית, ההנהלה מסרבת עדיין לקיים משא ומתן רציני על שיפור תנאי העבודה והשכר, וממשיכה לנסות לשבור את ההתארגנות.

על הרקע הזה החליטו העובדים לנקוט שורה של צעדים ארגוניים, החל ממהלך ראשוני מרשים בחודש שעבר שכלל סירוב לגבות תשלום מנוסעים במשך יום שלם. כשההנהלה איימה בתגובה לתבוע אישית נהגים, היא נענתה בשביתה מלאה בת יומיים בחלק מקווי הנסיעה לפני כשבועיים (1–2 ביוני).

ההנהלה מנסה לשבור את השביתה

מאז שהחלו צעדי העיצומים והשביתות מנסה ההנהלה לפגוע במאבק באמצעות ניוד נהגים שוברי שביתה מנקודות שונות בארץ, אף שהדבר מנוגד לחוק. כדי לשבור את השביתה משתמשת ההנהלה גם באוטובוסים של חברות פרטיות שאינן מורשות ואינן מתאימות להפעלת קווי תחבורה ציבורית, ומסכנת בכך את הנוסעים. בנוסף מנסה ההנהלה לפגוע בהתארגנות באמצעות החתמת עובדים על "ועד מטעם" ("ועד עובדים" מטעם ההנהלה עצמה) במסגרת ההסתדרות הלאומית, שבאופן מקומם וראוי לכל גינוי פקידיה משתפים פעולה ועושים למעשה יד אחת כנגד התארגנות העובדים.

המאמצים האלימים שמובילה ההנהלה לשבירת המאבק הגיעו לשיא מזעזע ב־5 ביוני, עם דריסתו של אחד ממנהיגי ההתארגנות, נידאל גית, על־ידי נהג שובר שביתה. האירוע התרחש בתחומי ההתנחלות ביתר עילית. כשנידאל נעמד מול אוטובוס של חברה אחרת שהוזמנה על־ידי הנהלת קווים לצורך שבירת השביתה שהתקיימה באותו בוקר באזור, וביקש משובר השביתה לא לצאת לדרך, האיץ אותו נהג, פגע בגבו של נידאל ופצע אותו. נידאל פונה לבית החולים, אך באופן שערורייתי, קצין משטרה שהגיע למקום איפשר לנהג הדורס להמשיך בנסיעה!

משרד התחבורה, בראשות השר ישראל כץ, ששם לו למטרה לשבור את העבודה המאורגנת בענף התחבורה, טוען מצדו כי על חברת קווים מוטלת החובה להמשיך ולספק את השירות לנוסעים למרות השביתה, ורומז למעשה באופן ברור לתמיכתו בשבירת השביתה. משרד התחבורה, תחת הממשלות השונות שהובילו מדיניות ניאו־ליברלית בעשורים האחרונים, נושא באחריות ישירה להידרדרות בתנאי העבודה בענף. חברת קווים הוקמה בשנת 2001 כתוצאה מהפרטת חלק מאשכולות התחבורה הציבורית על־ידי משרד התחבורה בזמנו, בין השאר במטרה לפגוע בעבודה המאורגנת בענף.

סולידריות עם עובדי קווים

הצעדים הברוטליים של ההנהלה, שזוכה לגיבוי הממשלה באמצעות משרד התחבורה, מדגישים את החשיבות של המשך בצעדי שביתה נוספים, לצד פעולות נוספות, ובהן למשל חסימות החניונים, כדי למנוע את שבירת השביתה. הרחבת מאמצי ההסברה במקביל בקרב ציבור הנוסעים תוכל לסייע גם כן להגביר את הלחץ על ההנהלה ולחזק את השביתה.

התאגדות הנהגים של קווים מתרחשת לצד שורה של מאבקי נהגים בתחבורה הציבורית: בחודש שעבר הכריזו גם הנהגים בחברת נתיבי אקספרס על הקמה של ועד עובדים במסגרת הסתדרות הכללית. חודשים ספורים לפני כן ניהלו נהגי דן מאבק למען הסכם קיבוצי חדש. מאבקים אלה מצטרפים למאבקם ההיסטורי של נהגי מטרודן בבאר שבע, שניהלו שביתה ארוכה וקשה של כ־150 יום למען שיפור תנאי עבודתם ב־2004. אחת המסקנות המרכזיות מאותה השביתה היא כי לגיוס צעדי סולידריות מצד קבוצות עובדים נוספות מול ניסיונות ההנהלה לשבור את השביתה ולהתיש את השובתים יכול להיות משקל מכריע וקריטי במאבק.

הצלחת המאבק בקווים יכולה לחזק בצורה משמעותית את כלל עובדי התחבורה הציבורית: את נהגי אגד־תעבורה שמאוגדים בכוח לעובדים, את נהגי דן, אגד, ונתיבי אקספרס שמאוגדים בהסתדרות הכללית, ואת עובדי חברות האוטובוסים שאינם מאוגדים עדיין. הניצחון של עובדי קווים הוא אינטרס של כלל העובדים בענף ושל כלל העבודה המאורגנת. לכן נחוצה התגייסות סולידרית מצד כלל ועדי העובדים בענף. יש לדרוש כי גם ההסתדרות הכללית, כארגון העובדים הגדול בישראל, ואיגוד עובדי התחבורה במסגרתה, יתגייסו לסייע ולגבות את מאבק עובדי קווים, כולל בצעדים ארגוניים במידת הצורך, במטרה להבטיח שאת המאבק הזה ההנהלה לא תצליח לשבור.