יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ (חמישי), צוין ברחבי העולם בשורה של אירועים, אך ללא צל של ספק, החשוב שבהם היה שביתת המחאה הפמיניסטית ההמונית, הלוחמנית וחסרת התקדים שהתארגנה ברחבי מדינת ספרד.

מיליונים השתתפו במצטבר בהפגנות שנערכו בכמאתיים מוקדים שונים לאורך שעות היום והערב. המוני נשים לא הגיעו לעבודה ורבות אף שבתו לאות מחאה מעבודות משק בית בלתי משולמות. ההיענות לקריאה לשביתה ולהפגנות התעלתה מעל ומעבר לכל הציפיות. במדריד לבדה התארגנה צעדת ענק בהשתתפות סדר־גודל של מיליון בני־אדם! הפגנות ענק הסעירו גם את ברצלונה וערים רבות נוספות.

השביתה התארגנה נגד אפליה על רקע מגדרי, נגד אלימות כלפי נשים ונגד תרבות המאצ׳ו הסקסיסטית. "ועדת ה־8 במרץ", פורום שריכז את הכנת יום השביתה, קראה ל"חברה חופשית מדיכוי סקסיסטי, מניצול ומאלימות", והכריזה על התנגדות ל"הרעה בתנאי העבודה ואפליית נשים בשכר". "אנחנו קוראות למרד ולמאבק נגד הברית בין הפטריארכיה לקפיטליזם, שמבקשת שנהיה צייתניות, כנועות ושקטות", נכתב במנשר השביתה.

"אם אנחנו עוצרות, העולם נעצר"

מעל 300 רכבות בוטלו, טיסות פנימיות נדחו ונרשמו שיבושים גם ברכבת התחתית במדריד. בברצלונה, נשים הקימו מחסומי דרכים, עצרו את תנועת המכוניות והרכבות, ואירגנו הפגנות ענק ברחובות. שיעורים והרצאות בבתי הספר ובאוניברסיטאות ברחבי המדינה בוטלו. במקומות רבים, פסלים הולבשו בסינרים וקושטו במגבים לניקוי, דליים ומברשות אסלה.

השביתה, שהתארגנה תחת הסיסמה "אם אנחנו עוצרות, העולם נעצר", הייתה אפקטיבית. היא זכתה באופן משמעותי לתמיכתם של 10 ארגוני עובדים. ארגוני העובדים הקטנים יותר מביניהם (דוגמת CGT, CNT, Intersindical) קראו לשביתת סולידריות מלאה בת יום אחד, וסיפקו למעשה גב ארגוני לעובדות ולעובדים שרצו להצטרף לשביתה. אולם ראשי שני האיגודים הגדולים, CCOO ו־UGT, נקטו קו שמרני וקראו לשביתת סולידריות בת שעתיים בלבד בשעות אחה״צ. הביורוקרטיה של האיגודים הגדולים כמעט שלא פעלה כדי לארגן את השביתה במקומות העבודה והסתפקה לרוב באספות סמליות. אך מיליוני נשים התגברו על הפחד ועל האיומים ויצאו לשביתה לאורך כל היום, ובאותן שעתיים של שביתה כללית מלאה השתתפו כ־5.3 מיליון עובדים ועובדות!

סקר שנערך עבור העיתון 'אל־פאיס' הצביע על תמיכה גורפת של 82% בשביתה. כל זה לא הפריע לממשלת הימין של 'מפלגת העם' (PP) לגנות את השביתה ולהכריז כי היא התארגנה בשירות "האליטות הפמיניסטיות ולא למען נשים אמיתיות הסובלות מבעיות היומיום". לפי אותו הסקר, אפילו 66% ממצביעי מפלגת השלטון תמכו בשביתה. התמיכה הגבוהה ביותר, בשיעור של 95%, נרשמה בקרב מצביעי רשימת השמאל Unidos Podemos.

לפי מחקר שהתפרסם לקראת השביתה, היקף העבודות הבלתי משולמות שעושות נשים במדינה כפול מזה שעושים גברים — בכלל זה טיפול בילדים ובקרובי משפחה, מטלות משק בית, השתתפות בקורסים להכשרה מקצועית ועבודה חברתית בלתי משולמת בארגונים ללא כוונת רווח. בזכות מאבקים, פערי השכר בין גברים לנשים הצטמצמו מעט בעשור החולף, אך נשים במדינה עדיין משתכרות בממוצע 13% פחות מגברים על אותה העבודה.

השביתה הפמיניסטית מתווה דרך להמשך

תנועת 'השמאל המהפכני' (IR), תנועה־אחות של 'מאבק סוציאליסטי' במדינת ספרד, הסבירה כי מעולם בתולדות המאבק המעמדי במדינה זו לא הייתה התגייסות בקנה־מידה כזה נגד אלימות כלפי נשים, נגד אי־שוויון מגדרי ונגד דיכוי נשים ממעמד העובדים. השביתה ההמונית והצונאמי של צעדות המחאה ברחובות שיקף זעם כללי בחברה על המצב הקיים, ובפרט את הזעם של המוני נשים עובדות, ושל צעירות וצעירים, על ממשלת הימין ועל המשבר המתמשך בחברה הקפיטליסטית.

המחאה הזאת התארגנה מלמטה ביוזמת מאות התארגנויות נשים, התארגנויות חברתיות וארגוני שמאל שעבדו במשך חודשים כדי להביא להצלחתה. המוני צעירות וצעירים היו מעורבים בה באופן בולט. 'איגוד התלמידים' (SE) וההתארגנות הפמיניסטית הסוציאליסטית Libres y Combativas (התארגנויות שהקימו ומובילים פעילות ופעילים מתנועת 'השמאל המהפכני') מילאו תפקיד מוביל בהתגייסות של צעירות וצעירים לשביתה. איגוד התלמידים היה ארגון התלמידים והסטודנטים הגדול ביותר במדינה שקידם את הקריאה להשבית את הלימודים ביום האישה. 90% מתלמידות ותלמידי בתי הספר העל־יסודיים ו־80% מהסטודנטיות והסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה נענו לקריאה! מעל 150,000 השתתפו בהפגנות הסטודנטים והתלמידים ברחבי הארץ שהאיגוד היה ממוביליהן.

השביתה הפמיניסטית הסוערת במדינה הספרדית רמזה לפוטנציאל המהפכני שטמון בתנועה הפמיניסטית החדשה שמרימה ראש. היא שפכה אור על הכיוון הדרוש לבניית מאבק פמיניסטי אפקטיבי שם ובמדינות נוספות, כיוון של מאבק מעמדי, לוחמני, המוני, עם סדר יום רחב של דרישות לשינוי בחברה. המאבק הזה מתנגש עם ההיגיון של המערכת הקפיטליסטית בכללותה, שמבטיחה אי־שוויון, פגיעה בשירותים חברתיים ודריסת זכויות דמוקרטיות. הגיע הזמן לקדם סדר יום של שינוי סוציאליסטי.