בחירות לקראת מאבקים
עצירת שינוי האקלים עוברת במאבק לשינוי סוציאליסטי
תפריט אפשרויות פייסבוק العربية
₪23,661
עוד ₪339
להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2019
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
העבודה המאורגנת · כיבוש ושלום · המזה״ת · עולמי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · מאבק סוציאליסטי
X
רעידת אדמה פוליטית
"הניצחון הגדול" של נתניהו מסתיים בהשפלה דרמטית
לראשונה בתולדות ישראל מסתיימות בחירות ללא יכולת להרכיב ממשלת רוב ■ רבבות יצאו לרחובות נגד ה"סולטאן" מבלפור ■ מאחורי המשבר הפוליטי לא מסתתר רק "מסמר קטן" אלא קיטוב גובר בחברה וסדרת משברים לא פתורים

הדפסה
(צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)

משבר פוליטי חסר־תקדים. חודש וחצי בלבד אחרי תמונת הניצחון השטחית של נתניהו והליכוד בבחירות, לראשונה אי־פעם בישראל המשא ומתן הקואליציוני להרכבת הממשלה נכשל והכנסת הכריזה על בחירות חוזרות ב־17 בספטמבר. נתניהו הושפל.

תנועת מאבק סוציאליסטי הסבירה לקראת הבחירות, שלא רק שהקואליציה הצרה של נתניהו אינה מובטחת מראש ולא ניתן לשלול על הסף בחירות חוזרות בתקופה הזאת, אלא גם שמול האיום של המשך שלטון ה"ימין־ימין" תמשיך להתפתח באופן משמעותי התנגדות מצד חלקים שונים בחברה הישראלית.

50 אלף בני־אדם יצאו במוצ״ש האחרון (25.5) להפגין בתל אביב נגד ביצור כוחו של שלטון נתניהו באמצעות צעדים סמכותניים נוסח ארדואן בדמות חוק החסינות ופסקת ההתגברות.

"מה, הפכנו למה שפעם היה איטליה, שנמצאים במשבר אלקטורלי פרמננטי?", נתניהו תהה. באיטליה, בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה ממשלות קואליציה התחלפו בכל שנה בממוצע. אך דוגמה איטלקית רלוונטית יותר היא דווקא ברלוסקוני, לשעבר ראש הממשלה המושחת שהשתלט על אמצעי תקשורת, טען שהוא קורבן רדיפה של "השמאל", והעביר ב־2008 חוק חסינות מהעמדה לדין — שבוטל בהתערבות בית המשפט העליון וחוקק מחדש.

נתניהו מאשים את ליברמן בכך שטירפד את הקמת ממשלתו החמישית. זה נכון, אבל ליברמן הוא שחקן מישנה. אם ליברמן היה סבור שנתניהו נמצא בעמדה פופולרית במיוחד, שתהפוך את העימות מולו ליקר מדי פוליטית, סביר שהיה מוכן להתפשר, אך הוא זיהה את העמדה המוחלשת בה נמצא השחקן הראשי למרות "הניצחון הגדול" בחודש שעבר.

האפשרות שכחול־לבן או העבודה ייכנסו לקואליציה עם נתניהו במקום ליברמן נחסמה פוליטית למרות העובדה שראשי המפלגות שיחקו עם הרעיון. הקיטוב הפוליטי שהתפתח בציבור השתקף בתגובות זועמות על עצם העלאת האפשרות מצד גנץ בשיחות סגורות בשיא מערכת הבחירות והוא נאלץ לחזור בו. גבאי שקל ברצינות פנייה מהליכוד עד שעות לפני ההצבעה בכנסת, אבל נתקל בהתנגדות עזה במפלגה והסתכן בפילוג והוקעה ציבורית.

כדאי לזכור שאם נתניהו עצמו היה מחליט לפנות את מקומו, קרוב לוודאי שהייתה מוקמת ממשלה. שלא במקרה, היוזמה לבחירות חוזרות הגיעה מנתניהו עצמו. התמרון נבע מהחשש שהנשיא יחליט אולי להטיל את הרכבת הממשלה על ח״כ אחר. נתניהו העדיף שלא להסתכן, כי שעה שחבל ההליך הפלילי הולך ומתהדק סביב צווארו, גם מקרב "שותפיו הטבעיים", אפילו בליכוד, יהיו מי שעשויים לקפוץ על ההזדמנות הראשונה לסגור דילים על חשבונו, ובוודאי אם שמם הוא גדעון סער.

העימות סביב חוק הגיוס

המחלוקת הפוליטית שבלב המשבר הפוליטי הייתה על פניו אישור חוק הגיוס, שעבר בכנסת בקריאה ראשונה ביולי בהתנגדות המפלגות החרדיות ובתמיכת 'יש עתיד'. ספציפית, הוויכוח מתמקד בשאלה האם יעדי גיוס לצבא לחרדים ייקבעו בהחלטת ממשלה או באופן קשיח יותר בחקיקה — אף שבחמש השנים הראשונות אין לחוק השפעה מעשית ובפרק הזמן הזה ניתן יהיה לשנותו. בשנים האחרונות התארגנו הפגנות המוניות של חרדים נגד גיוס לצבא, כך שזו בעיה פוליטית רגישה מבחינת הממשלה והממסד החרדי.

הנושא של גיוס חרדים משמש ספין נוח עבור מפלגות ליברליות המעוניינות להצטייר כדואגות לאינטרסים של הציבור החילוני. אחרי שפרש מהממשלה בנובמבר על רקע המשבר בעזה מבלי שהצליח להציג "הישגים" כלשהם לבוחריו, ליברמן זקוק לעימות מול מפלגות הימין החרדי כדי לתחזק תמיכה ציבורית, במיוחד מקרב הבסיס של חילונים יוצאי ברית המועצות לשעבר. במציאות, מפלגתו הקפיטליסטית הגזענית אפילו אינה תומכת בהפרדת דת ומדינה.

בטווח המיידי, ליברמן הרוויח בסקרים מהעימות וההתחפשות לאביר זכויות החילונים (סקר 'מעריב', 27.5; סקר 'מקור ראשון', 28.5), אך המון מים עוד יעברו בנהר הפוליטי עד לבחירות. נתניהו והליכוד ינסו להבטיח שיהיה להם גוש כלשהו של 61 ללא ליברמן, אך כלל לא בטוח שיעמדו ביעד.

הכול בגלל מסמר קטן?

הפרשן הפוליטי של 'חדשות 12' עמית סגל השווה בין הדרמה הפוליטית בישראל לברקזיט ולעליית טראמפ וטען שזו "רוח התקופה". האנלוגיה לאותן רעידות אדמה פוליטיות תקפה, בכך שהאליטה השלטת מתקשה לייצב את המערכת הפוליטית ולהכתיב את סדר היום — מנקודת המבט של המערכת, בחירות חוזרות הן תקלה אדירה.

שורשי המשבר הפוליטי הנוכחי עמוקים בהרבה מוויכוח נקודתי על אופן קביעת יעדי גיוס סמליים לנוער חרדי. ראשית, תמרוני ההישרדות הפוליטיים של נתניהו עצמו מטלטלים כאמור את המערכת הפוליטית. מהבחינה הזאת, נתניהו יהיה בעמדה חלשה עוד יותר לנהל את המשא ומתן הקואליציוני אחרי הבחירות הבאות, שכן התהליך מתוכנן להיערך במקביל למועד השימוע אצל היועמ״ש, שנמרח ונדחה לאוקטובר.

נתניהו נשען על תמיכה ציבורית משמעותית יותר משל אולמרט בזמנו, שנאלץ להתפטר עוד לפני הגשת כתב אישום, אך הלחץ עליו יגבר במצב תקדימי של כהונה תחת כתב אישום. כבר במשבר הנוכחי הוא סוג של ברווז צולע. חלק מהסיעות, דוגמת ש״ס, יסכימו לתת לנתניהו צ׳ק פתוח כל עוד אין פסק דין חלוט, אך ההבנה של כלל הגורמים הפוליטיים שהלחץ הציבורי יגבר ושימיו של הברווז בתפקיד עשויים להיות קצרים תתורגם לקושי מוגבר להקים ולקיים ממשלת קואליציה.

אפילו שר האוצר כחלון, שאיפשר את קיום ממשלת ההון המושחתת של נתניהו בשנים האחרונות ושמיהר להכריז עכשיו על ברית אלקטורלית עם הליכוד כדי להבטיח שיישאר בכנסת הבאה, עשוי לסרב לשבת בממשלה בראשות נתניהו אם יוגש לבסוף כתב אישום.

הממשלה האחרונה של נתניהו מכהנת בפועל כבר למעלה מארבע שנים, תקופת כהונה ארוכה יחסית במונחי המערכת הפוליטית הבלתי יציבה בישראל. אך למרות היציבות על פני השטח, שהושפעה גם מתקופה של צמיחה כלכלית, הקואליציה הפוליטית השלטת רק העצימה התפתחות של קיטוב פוליטי שלא נראה שנים בחברה הישראלית, על רקע פרובוקציות לאומניות, ריאקציה דתית, מהלכים אנטי־דמוקרטיים, ליבוי הסכסוך הלאומי המדמם והמשך הכיבוש, כמו גם יוקר המחיה הגבוה וייבוש השירותים החברתיים.

המשבר הקיצוני ברצועת עזה דחף את ליברמן לפרוש מהממשלה, לחזור לעמדה לעומתית מול נתניהו. אותו המשבר מילא תפקיד בהאצת הקדמת הבחירות והוא ממשיך להתפתח — רק בתחילת החודש הוא התפרץ שוב בסבב הסלמה צבאית ברוטלי ששב והדגיש את חוסר היכולת של השלטון הישראלי לייצב את המצב ברצועה ואת הסכסוך הלאומי בכלל, למרות היומרה של מדיניות "ניהול הסכסוך".

עימותים בצמרת

במערכת הבחירות האחרונה התארגנה מול נתניהו ברית רחבה של גנרלים, מתנגדי נתניהו מסביבת הליכוד, מפלגת שר האוצר לשעבר לפיד, יו״ר ההסתדרות דאז, יו״ר התאחדות הסטודנטים דאז ושורת דמויות ציבוריות. זה היה האתגר האלקטורלי הגדול ביותר שהוצב לנתניהו מאז שחזר לשלטון.

מה היה ההיגיון שהניע את החבירה של כלל הגורמים לחזית רחבה שיצרה את מפלגת האופוזיציה הקפיטליסטית המרכזית על המגרש? חוגים משמעותיים במעמד השליט רואים במסע ההישרדות הפוליטי של נתניהו ובחבירתו לגורמי ימין קיצוני סכנה לאינטרסים שלהם ושל הממסד בכלל.

הממסד הישראלי מתמודד עם לחצים מוגברים בכמה זירות, המשתקפים בהתפתחות של משבר בצמרת החברה הישראלית בשנים האחרונות, עם פיצול מוגבר ועימותים גלויים סביב סוגיות גיאו־אסטרטגיות. הבעיה הנפיצה ביותר היא המשבר בעזה וההתלקחויות הפוטנציאליות של הסכסוך הלאומי בכלל — לרבות תרחישי עימותים צבאיים, קריסת הרשות הפלסטינית ביום שאחרי עבאס וגם התפתחות של מאבקים עממיים של פלסטינים בהיקף משמעותי. המהפכות באלג׳יריה ובסודאן מחזירות לסדר היום האזורי דוגמאות חיות של מאבקים המוניים עוצמתיים ורומזות לפוטנציאל להתפתחויות בכיוון כזה במוקדים נוספים.

בד־בבד, העימות האזורי מול איראן עורר ויכוח אסטרטגי בממסד הישראלי, שנדחק לרקע לאחר שטראמפ הוביל לפרישת ארה״ב מהסכם הגרעין. אך המהלך ומדיניות טראמפ באזור בכלל רק הזריקו עוד חוסר יציבות, והעימות ממשיך להתפתח, במיוחד עם ההתנגשויות הצבאיות בזירה הסורית ועם פוטנציאל למלחמה חדשה בין ישראל וחזבאללה בלבנון. קולות מהממסד מבקרים את נתניהו על ההתרברבות ההרפתקנית בתקיפות בסוריה.

תוכנית טראמפ

נתניהו מנופף בהישגים הלאומיים הסמליים שקיבל מטראמפ, אך אלה לא פתרו שום בעיה ממשית מבחינת הממסד הישראלי. טראמפ ממשיך לשחק בפארסת "תוכנית השלום", כתרגיל יחסי ציבור וניסיון לחזק קשרים בין משטרים של אליטות מושחתות באזור. התוכנית, שאמורה להיחשף באופן מפורט יותר בתקופה הבאה, היא המשך למדיניות האימפריאליסטית של רמיסה פרובוקטיבית של זכויות הפלסטינים.

כפי שהסברנו כבר, ההכרה בירושלים כבירת ישראל בלבד, תוך לגיטימציה לכיבוש במזרח ירושלים והתעלמות מזכות הפלסטינים למדינה ולבירה במזרח ירושלים, לא "הסירה מהשולחן" את סוגיית ירושלים — היא לא העלימה את השאיפות הלאומיות של מיליוני פלסטינים. כך גם בנוגע לניסיון של טראמפ לשלול פורמלית הכרה בפליטים הפלסטינים כתחליף לפתרון מדיני של סוגיית הפליטים, שיתבסס על הכרה והידברות דמוקרטית.

הגורמים מרחיקי־הראות יותר במעמד השליט הישראלי מודעים לכך שקרקס טראמפ אינו מוביל לעבר הסדר יציב יותר של הסכסוך, ולכך שייתכן שטראמפ עוד יפסיד בבחירות לנשיאות בשנה הבאה. המתחים שהתגלעו בין שלטון נתניהו לבית הלבן בתקופת אובמה סביב מדיניות ישראל בשטחים הכבושים עשויים לחזור.

אך מעל לכל, חוסר היציבות בשטח מפעיל לחץ על הממסד הישראלי לבחון מהלכים מדיניים אסטרטגיים לשינוי ה"סטטוס קוו". תמרוני ההישרדות הפוליטיים של נתניהו והבריתות שהוא כורת עם גורמי ימין מתנחלי קיצוני, כולל הבטחה "להתקדם" לסיפוח שטחים בגדה המערבית, חוסמים כעת אפשרות להליכה בכיוון כזה.

תסיסה חברתית

במקביל, גם היציבות החברתית על פני השטח שוב במגמת התערערות. תחת ממשלת ה"ימין־ימין", התפתחה סדרה של מחאות שהוציאו רבבות לרחובות בשנה וחצי האחרונות.

שילוב של כלכלת חוב, הישגי שכר ותקופה של דפלציה עימעמו מעט את בעיית יוקר המחיה בשנים שאחרי תנועת המחאה ההמונית של 2011, אך מגמת התייקרויות מתחילה להחזיר את הבעיה לסדר היום. כשברקע מתפתחת האטה בצמיחה הכלכלית העולמית, המדשדשת על סף רמת מיתון, מגמת ההאטה בקצב הצמיחה הכלכלית בישראל מאז 2017 צפויה להימשך.

בינתיים, המאמץ של הממשלה היוצאת לקנות שקט חברתי בעזרת ויתורים כלכליים הגדיל את הגירעון בתקציב המדינה לרמה שדחקה בפקידות משרד האוצר להכין כבר תוכניות להעלאות מיסים ולקיצוצים כדי לרסן התפתחות משבר תקציבי. אלו, סביר להניח, יידחו שוב לאחרי הבחירות ויתרמו מתחים פוליטיים ומעמדיים נוספים.

ממשלות ההון של נתניהו קיבלו עד היום שקט תעשייתי מהנהגת ההסתדרות, שעה שהצמיחה הכלכלית איפשרה לביורוקרטיה בהסתדרות להגיע להישגים מסוימים בהסכמה מול בעלי ההון והמדינה הקפיטליסטית. אפשרות של צעדי צנע בהמשך תעמיד שוב במבחן את השקט הזה.

אך יותר מכך, שלטון נתניהו ניצל את מדיניות השקט הרופסת וחזר לאיים בהתקפה תאצ׳ריסטית על זכות השביתה ועל תקציבי ארגוני העובדים בתגובה למאבק עובדי הרכבת נגד תהליך ההפרטה. האיום בהתקפה על הכוח של מעמד העובדים המאורגן, בניסיון יהיר "להסיר מהשולחן" התנגדות אפקטיבית להתקפות על השירותים החברתיים ועל תנאי עבודה, עשוי להוביל כשלעצמו לעימות מעמדי משמעותי בתקופה הבאה.

על רקע כלל הבעיות המתפתחות האלו, מבחינת מחנה מתנגדי נתניהו בממסד הישראלי, נתניהו מיצה את תפקידו והוא כעת גורם מערער יציבות.

"אז זה יגדל"

"לא יהיה כלום, כי אין כלום", ולכן ניסו בסביבת נתניהו לפנות למהלכי חקיקה בשאיפה למלט אותו מאימת הדין ולבצר את כוחו. הסדר הטיעון עליו חתמה כעת אשתו כבר מגחיך את טענת ה"אין כלום" ומאשר שבני הזוג גילגלו על משלמי המיסים הוצאות פרטיות בהיקף של מאות אלפי שקלים.

נתניהו ניסה להתנער מחוק החסינות, שהבטיח ערב הבחירות שלא להעביר, רק כדי להבהיר שהוא מאיים בשח על בג״ץ עם פסקת ההתגברות, שתמנע ביטול החלטות "בלתי חוקתיות" של הכנסת והממשלה. אף שבג״ץ משמש פעמים רבות חותמת כשרות למדיניות אנטי־דמוקרטית של כיבוש, הרס בתים ואפליה, הוא מהווה גם "כתובת אחרונה" במערכת לעתירה נגד פעולות דורסניות של השלטון. עתירות כאלו איפשרו לאורך השנים לבלום התקפות מסוימות ואף לעגן רשמית זכויות משפטיות של קבוצות מופלות — נשים, להט״ב, ערבים — תוך עיקוף הכנסת. מוגבל ככל שיהיה האפיק של מאבק משפטי מול הרשויות במדינה הקפיטליסטית, גם הוא נמצא תחת איום, והאיום הזה עורר דאגה וזעם בקרב חלקים גדולים בציבור, שרבבות מהם יצאו להפגין בתל אביב.

לפיד, בהפגנה שאירגנה כחול־לבן תחת הכותרת "חומת מגן לדמוקרטיה", הזכיר את מחאת 2011 והעריך שבבית ראש הממשלה בבלפור נתניהו "מתסכל עכשיו על הטלוויזיה ואומר לעצמו 'אסור לתת לזה לגדול'. אז זה יגדל ויגדל ועוד איך זה יגדל". גם אם בסביבת נתניהו לא חששו עדיין מההפגנה האחרונה, ברור שהתפתחות של תנועת מחאה בולטת וממושכת ברחובות מסוגלת לפורר עוד יותר את "הקואליציה הטבעית" המפוררת סביב נתניהו, ולהביא בסופו של דבר אף להסתלקותו.

בהשפעת "שביתת הלהט״ב" ו"שביתת הנשים" בשנה שעברה, יוזמה של שביתת מחאה נגד חוקי החסינות תוכננה למחרת פיזור הכנסת, מה ששבר לה את המומנטום, שמלכתחילה היה די מוגבל הפעם. מרכז הכובד של היוזמה היה גורמים קפיטליסטיים, ובמיוחד תאגידי הייטק, בעלי הון ומשרדי עורכי דין. אלה שיחקו עם הרעיון של שביתת מחאה כדי להפעיל לחץ על הממשלה שלא תפגע, בשורה התחתונה, בסביבה העסקית שלהם. אך עצם החזרה על הרעיון של שביתה במשק כדי לקדם מאבק עשויה להתפוצץ להם בידיים, שכן הפופולריות של הרעיון עשויה לחזק בסבבי מאבק לחץ גם על ההסתדרות להוביל שביתת עובדים כללית שתשתק באמת את המשק.

המשבר הפוליטי והתסיסה היחסית בחברה פותחים פתח להתערבות עצמאית באירועים מצד ארגוני העובדים כדי לבנות מאבק עם סדר יום רחב יותר סביב הבעיות הבוערות מבחינת ציבור העובדים, כולל האיום האנטי־דמוקרטי על זכות השביתה, האיום להעלות את גיל הפרישה לנשים, יוקר המחיה והקטל בענף הבנייה.

"נמאס לנו להיות מנומסים"

כחול־לבן השיגה תיקו מול הליכוד, עם כמיליון מצביעים, וההצבעה עבור "גוש הימין" נחלשה מעט. אבל אחוז ההצבעה לא עלה וההצבעה לא שיקפה באופן מלא את המיאוס מהמצב הקיים תחת שלטון נתניהו. אחרי שהפסידו בקרב האלקטורלי, שבמהלכו לא ניסו אפילו לארגן עצרות המוניות ברחובות, ראשי כחול־לבן נדחפו לנסות שינוי טקטיקה.

להבדיל, אחרי בחירות 2013, לפיד חבר לנתניהו, הכניס איתו לממשלה את בנט והתיישב בכיסא שר האוצר. אחרי בחירות 2015, מהאופוזיציה בכנסת, לא הוא ולא 'המחנה הציוני' פנו לגייס זעם המוני לפעולה ברחובות כדי להגביר את הלחץ מול ממשלת ה"ימין־ימין" המסוכנת. הפעם זה קרה עוד לפני שהוקמה ממשלה.

פתאום לפיד פונה לרטוריקה לוחמנית ומטיח ש"נמאס לנו להיות מנומסים" ו"גמרנו להתנצל בפניכם, לא מגנה כלום, לא מתנצל על כלום, נמאס מהתרגיל הזה". גנץ מגיע להפגנה הראשונה בחייו ומכריז על "מאבק היסטורי [...] בחוצות, בכיכרות, ברחובות, בכפר, בעיר, במרכז, בפריפריה".

אז מה קרה? שלב אחר בעימות בין הכוחות הפוליטיים בממסד, וכעת חזית פוליטית רחבה יותר הייתה בעמדה משופרת לנצל ולרתום את המיאוס המוגבר של שכבות רחבות מנתניהו ומהמצב הקיים במטרה להעמיק את הסדקים בקואליציה שלו, לבלום את המהלכים לביצור שלטונו ולסלול את הדרך להחלפתו.

לא ברור עד כמה האסטרטגים של כחול־לבן ימשיכו בקו הזה גם לקראת הבחירות, ובכל אופן, עם מסרים כל־כך צרים, שאינם נוגעים במצוקות היומיום של מעמד העובדים הישראלי, הם ימשיכו לדבר בעיקר לבסיס הקיים שלהם.

יו״ר מפלגת העבודה גבאי, רגע לפני שנכנס לשיחות עם נתניהו על כניסה לממשלה, ניסה בעצרת בתל אביב להתכתב באופן מלאכותי גם עם סנטימנט של זעם מעמדי, כשקרא לצעירים לצאת להיאבק כי "המדינה מפקירה אותם ליוקר מחיה מטורף, למחירי שכירות מטורפים ולשכר נמוך", והזהיר ש"אחרי חסינות לנתניהו תגיע חסינות גם לטייקונים". גם גבאי המיליונר יודע שפנייה כזו עשויה לעורר הזדהות רבה יותר מקרב אנשים עובדים תומכי מפלגות "גוש הימין" מאשר הקריאות הדלות להיאבק רק נגד נתניהו והחלשת סמכויות בג״ץ.

הזמנת יו״ר חד״ש איימן עודה לנאום בעצרת בתל אביב הסתיימה בהחרמת העצרת מצד אנשי יעלון, הקצה הימני ביותר של כחול־לבן. משתתפי העצרת, לעומת זאת, הגיבו בתשואות לאמירתו של עודה כי הוא מאמין ב"שותפות יהודית־ערבית", שהיא "הדרך היחידה לתקווה ולשינוי בארץ", וכי הוא "מבין היטב את המשוואה שאנחנו האזרחים הערבים לבד לא יכולים, אבל בלעדינו זה בלתי אפשרי". עודה, למרבה הצער, הסתפק במסר דמוקרטי כללי ועמום. אך התגובות ממשתתפי העצרת הראו שהרבבות שיצאו מהבית סולדים מה"הפרד ומשול" הגזעני — שראשי כחול־לבן במציאות שותפים לו.

בניית אלטרנטיבה

המשבר של שלטון נתניהו הוא בשורה חיובית. הוא מדגיש שה"סולטאן" מבלפור הרבה יותר חלש מכפי שהוא מבקש להצטייר. אך בו־זמנית הוא גם מבליט את הריק הפוליטי בשמאל, את היעדר האלטרנטיבה.

בבחירות האחרונות, מפלגה קפיטליסטית לאומנית, עם גורמים שהיו שותפים להתקפות על עובדים ועניים, שלא מתנגדת לחוק הלאום ולכיבוש, ושבסופו של דבר אינה שונה מהותית מהליכוד, התחפשה לאלטרנטיבה לשלטון נתניהו. אף מפלגה לא קידמה במקביל משמאל קמפיין שנלחם על הצבת אלטרנטיבה ברורה עבור ציבור האנשים העובדים ל"ניהול הסכסוך" והמשך הכיבוש, לעוני ולאי־השוויון, לשליטת בעלי ההון במשק ולקפיטליזם בכלל.

מפלגות "השמאל הציוני" במשבר, אחרי שהפוליטיקה הממסדית, הפרו־קפיטליסטית, שלהן סללה את הדרך לעליית שלטון נתניהו מלכתחילה. כעת מרצ והעבודה שוקלות לרוץ יחד, אך המסגרת הארגונית היא לא לב הבעיה אלא התוכנית הפוליטית שהן מקדמות לפתרון הבעיות הבוערות בחברה — במקרה שלהן, הבטחת "הרע במיעוטו" של ממשלה קפיטליסטית בראשות גנץ, שתפעל בשירות בעלי ההון וסביב סדר יום ניאו־ליברלי ולאומני, ללא כל אופק לסיום הכיבוש ולפתרון הסכסוך הלאומי.

ייתכן שהמשבר הזה הוא תחילת הסוף של עידן נתניהו. אבל הבעיה גדולה בהרבה מפוליטיקאי מושחת אחד בכיסא ראש הממשלה. כל המערכת מושחתת. נדרשת אלטרנטיבה פוליטית יסודית למכלול המדיניות של ממשלות הימין הקפיטליסטי, אלטרנטיבה של שינוי סוציאליסטי ושלום.

ניתן לנצל את הקיץ הקרוב כדי להגיע לציבור רחב, לחשוף את השקרים של שלטון נתניהו ולקדם בניית אלטרנטיבה פוליטית אמיתית. תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת לא רק להצטרף אליה כדי לחזק כוח סוציאליסטי אלא גם לנצל את הבמה של מערכת הבחירות כדי להציב על סדר היום אלטרנטיבה ברורה של שמאל עבור ציבור העובדים — לפעול להקמת רשימת שמאל רחבה חדשה, על בסיס שילוב כוחות בין גורמים שמאליים ונציגי עובדים ועובדות. רשימה כזו, שתנהל קמפיין שמאלי לוחמני שיפנה לציבור העובדים מכל הקהילות, ובפרט יהודים וערבים, על בסיס התייחסות ישירה למצוקות ולבעיות הבוערות בחברה, תוכל פוטנציאלית גם למשוך תמיכה מרבים שכלל לא ראו טעם בהצבעה בפעם שעברה.

תנועת מאבק סוציאליסטי אומרת
  • לא לצעדים האנטי־דמוקרטיים של נתניהו — לא רוצים פה ארדואן! לעצור את חוקי החסינות, להיאבק באיומים על זכות השביתה, לבטל את חוק הלאום!
  • להמשיך לבנות הפגנות מחאה גם בתקופת מערכת הבחירות. כן להתגייסות של ארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות למאבק.
  • די למריחה! הקמת ועדת חקירה עצמאית שתורכב מנציגי ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים וארגונים חברתיים עצמאיים לבחינת הליכי החקירה הקיימים ולבירור החשדות בפרשות השחיתות.
  • כן לשקיפות, לא לפוליטיקה אליטיסטית! פרסום יומני הפגישות והשיחות של ח״כים ושרים. חיוב ח״כים ושרים בפרסום הצהרות הון שנתיות לציבור. להשוות את שכר הח״כים והשרים לשכר הממוצע במשק.
  • לא לפסקת ההתגברות, כן למערכת משפט דמוקרטית, עם שופטים ושופטות שישתכרו כאנשים עובדים מהשורה ויהיו נתונים לבחירה ולחובת דין וחשבון תחת מנגנוני פיקוח דמוקרטיים בשליטת ציבור העובדים.
  • די לכפייה דתית, כן לחופש פולחן — להפריד דת ומדינה. די לשימוש בתירוצים בכסות דתית להנצחת אפליה, הדרה ודיכוי. די להדרת ולאפליית נשים ולהט״ב!
  • די לגזענות ול"הפרד ומשול" בין יהודים וערבים! כן לשוויון זכויות מלא בכל התחומים.
  • לא לאיום הסיפוח! די למדיניות "ניהול הסכסוך", די לכיבוש! כן למאבק לשלום — כן לשתי מדינות שוויוניות, דמוקרטיות וסוציאליסטיות.
  • די להפרטה, לייבוש התקציבים החברתיים ולקצבאות העוני! די לשלטון ההון! להלאים את הבנקים, משאבי הטבע ותאגידי הענק במשק ולהעבירם לפיקוח ולניהול דמוקרטיים בידי ציבור העובדים.
  • להציב אלטרנטיבה! לקדם הקמת מפלגה רחבה של ציבור העובדים, יהודים וערבים, שתפעל כאופוזיציה אמיתית לממשלת ההון הגזענית ולמערכת המושחתת, ותוביל מאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה.



תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־CWI, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.