הקמפיין של הליכוד ממחזר את המנטרה מהבחירות הקודמות — "נפלא פה, נפלא פה". אבל לא כולם מתרשמים. רבבות יצאו להפגין נגד אלימות משטרתית, הפקרת החינוך לגיל הרך, מינויו של רפי פרץ לשר החינוך, גירוש ילדי מהגרות העבודה, הריסות בתים במזרח ירושלים ועוד. במקביל, האחיות, עובדות המעבדות הרפואיות והעובדות הסוציאליות ממשיכות במאבק נגד קריסת מערכות הבריאות והרווחה והמחסור החריף בכוח אדם.

בחירות לקראת גזירות?

פקידי האוצר יודעים את האמת. גם ראשי המפלגות הגדולות יודעים, אבל שותקים. למה שנתניהו, גנץ, לפיד, כחלון או ליברמן יספרו לנו, רגע לפני שאנחנו הולכים לקלפי, שהם עומדים לקצץ בתקציבי החינוך והבריאות?! למה שהם יגלו עכשיו לציבור שתומך במאבק האחיות שגם בחורף הקרוב קשישים ישנו במסדרון בתי החולים? למה שהם יגלו להורים שגם ממשלת ההון הבאה, תחת נתניהו או גנץ, לא תעביר את התקציב הדרוש לפיקוח על החינוך לגיל הרך?

הגירעון בקופת המדינה תופח — לא בגלל ההעלאה מזערית בקצבאות, אלא כי הטייקונים והתאגידים הגדולים משלמים מס אפסי. הגירעון תופח כי המשק הישראלי לא חסין ממשברים כלכליים, שהם חלק בלתי נפרד מהמערכת הקפיטליסטית הכאוטית. לכן גם אי אפשר לפתור את הבעיה בדקלום סיסמאות על "אחריות חברתית". פתרונות רציניים דרושים עימות עם ההיגיון המעוות של הקפיטליזם — עימות שאף אחת ממפלגות הממסד לא מוכנה לנהל.

אנחנו זקוקים לחלופה אמיתית, מפלגה שתבהיר שאי אפשר לדבר על הצלת מערכת הבריאות בלי העלאת המס על התאגידים הגדולים במשק, ואי אפשר לדבר על מהפך במדיניות הרווחה בישראל בלי מאבק למען הלאמה מחדש של השירותים והנכסים שהופרטו, כולל הבנקים ומשאבי הטבע.

בחירות לקראת עוד אפליה?

סמוטריץ׳ ורפי פרץ רואים כמה נתניהו זקוק להם — לא רק כדי להקים ממשלה, אלא כדי למנוע את העמדתו לדין. במשא ומתן הקואליציוני האחרון, הם דרשו לאפשר בחוק הפרדה מגדרית בין נשים וגברים באירועים ציבוריים ולפגוע בסמכויות מערכת המשפט — ובכך גם בהגנה המשפטית על זכויותיהם של ערבים, להט״ב וקבוצות מופלות אחרות.

ליברמן מנסה להמציא מחדש את מפלגתו הגזענית והקפיטליסטית כמגינת זכויות החילוניים, ובייחוד יוצאי מדינות ברה״מ לשעבר. אך מפלגתו מעולם לא קידמה את הפרדת הדת מהמדינה ואת המאבק לחיסול האפליה נגד נשים ולהט״ב — ההיפך. היא הייתה שותפה לשלטון נתניהו וניהלה מסע הסתה גזעני נגד הציבור הערבי־פלסטיני תוך כדי רמיסת הזכויות הדמוקרטיות של כולנו. גם אהוד ברק, שרץ עם מרצ, היה שותף בכיר בממשלה שקידמה את חוק העמותות, חוק החרם, חוק הנכבה, חוק ועדות הקבלה, חוק הנאמנות, חוק המואזין ועוד.

אנחנו זקוקים לחלופה אמיתית, מפלגה שתאבק לביטול חוק הלאום וכל חקיקה גזענית ומפלה, למען פתרונות למשבר החברתי העמוק בחברה הישראלית שמחריף בעיות של אלימות ודעות קדומות בחברה ותציג אלטרנטיבה סוציאליסטית למערכת שלמה של אי־שוויון, אפליה ודיכוי.

בחירות לקראת עוד התנחלויות?

בימין הקיצוני מקווים שאלה יהיו בחירות לקראת צעדי סיפוח בשטחים ובנייה מאסיבית בהתנחלויות. המשמעות היא עוד דיכוי ורמיסת זכויות של התושבים הפלסטינים, עוד הסלמה והחרפה של הסכסוך.

בצלאל סמוטריץ׳ ורפי פרץ, אותם מינה נתניהו לשרים בממשלת המעבר, מדברים בגלוי על סיפוח ללא מתן זכויות לתושבים הפלסטינים — במילים אחרות אפרטהייד. לחבורת הגנרלים בצמרת כחול־לבן לא תהיה בעיה להתנער מדבריו של פרץ, אך גם הם מביעים תמיכה במפעל ההתנחלויות שכל ההיגיון שלו הוא סיפוח זוחל. ביום שבו נתניהו סייר בהתנחלות אפרת, גנץ ושות׳ סיירו בבקעת הירדן והבטיחו לבנות שם עוד התנחלויות. הם, בדומה לשר הביטחון לשעבר של נתניהו, אהוד ברק, חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון.

הם ביצרו את הכיבוש, טיפחו את ההתנחלויות והגנו, באמצעות מלחמות אסוניות, על מדיניות המצור ברצועת עזה. שום בעיה ביטחונית לא נפתרה, הסכסוך רק החריף.

אנחנו זקוקים לחלופה אמיתית, מפלגה שתבהיר שלא יהיה ביטחון ללא סיום הדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות והמצור ברצועה, ולא יהיה שלום ללא שוויון בזכויות וברמת החיים, במסגרת שתי מדינות סוציאליסטיות, שוות־זכויות, שישתפו פעולה ביניהן.

בחירות לקראת מאבקים

באופן מובן, רבים ילכו להצביע נגד שלטון נתניהו. חלק ישימו בקלפי את הפתק של העבודה־גשר, המחנה הדמוקרטי או הרשימה המשותפת, מתוך שאיפה להיפטר מ"מאפיית בלפור" של נתניהו ולתת מכה לשותפים שלו מהימין הקיצוני.

אין ספק שתוצאה כזו עדיפה על עוד תמונת ניצחון של נתניהו. אבל אין זה מקרי שאין שום התלהבות סוחפת סביב מפלגות האופוזיציה הקפיטליסטיות — הן נתפסות בתור "הרע במיעוטו". המסר העיקרי שלהן הוא שהגיע הזמן להחליף את ביבי. אבל כשזה מגיע להצגת מדיניות חלופית בתחומים השונים, שורה של ראיונות ומסיבות עיתונאים מעלות הרבה אוויר ומעט תוכן.

עמיר פרץ שוב חוזר על הרעיון כי "המאבק בישראל הוא מעמדי ולא עדתי", וזה בהחלט נכון. אך אצל פרץ, שכיהן רק לפני שנים ספורות כשר בממשלת ההון של נתניהו מילים לחוד ומעשים לחוד. הוא, לוי אבקסיס ומפלגותיהם, אינם מקדמים מאבק מעמדי של ציבור העובדים והעובדות למען אלטרנטיבה ברורה לשלטון ההון ולמצוקות והזוועות שמטפחת המערכת הקפיטליסטית.

הם מציעים להמשיך להסתמך בשורה התחתונה על כלכלת השוק המקרטעת שאינה מסוגלת לפתור את הבעיות החברתיות השורשיות, ובוודאי שאינם מקדמים סולידריות מעמדית, בין יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מול "הפרד ומשול" לאומני־גזעני.

יש מחסור קריטי באלטרנטיבה חזקה משמאל, מה שמביא למסקנה שגם הממשלה הבאה, בכל תרחיש אפשרי, תהיה ממשלה קפיטליסטית לאומנית, שלא תוכל לספק מענה רציני למצוקות ולשאיפות העמוקות יותר לשינוי שביסוד המיאוס משלטון נתניהו. מהפך דורש מאבק, לא רק למען שינוי של הממשלה, אלא למען שינוי עמוק בסדר העדיפויות ובאופן בו החברה כולה מתנהלת — נחוץ מאבק לשינוי סוציאליסטי.

אנחנו במאבק סוציאליסטי בונים ומקדמים את המאבק הזה ביום יום, וקוראים לעוד צעירים ועובדים, יהודים וערבים להצטרף אלינו. אנחנו קוראים גם לשילוב כוחות בין פעילות, פעילים והתארגנויות בשמאל ובשורות ארגוני העובדים כדי לקדם צעדים לבניית מפלגת מאבק רחבה, שתוכל לתת גב למאבקים של עובדים, צעירים ומיעוטים ולהציב אלטרנטיבה שמאלית, סוציאליסטית, לשלטון נתניהו, למפלגות הממסד ולסדר היום הקפיטליסטי.